אלוף (מיל') יצחק בריק
אלוף (מיל') יצחק בריק צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

שלום יצחק,

לפני כשבוע השתחררתי מצה"ל ולכן בהמשך לשיחתנו, אשמח לשתף אותך במספר דברים, שלדעתי הם בגדר מחדל ועכשיו כאזרח אני מרגיש חופשי יותר להגיד אותם.

הדבר הראשון, ולדעתי החמור ביותר הוא מה שאני מכנה "שקר ההגנ"שים".

מזה שנים שחיילים ממגוון חיילות יוצאים לשבוע שבו הם שומרים על יישובים באחת מהחטיבות המרחביות באיו"ש (לרוב עציון ויהודה).

כעת, אין עוררין על כך שחשוב מאוד שצה"ל ישמור על תושבי איו"ש וגם לי יצא לצאת לשני הגנ"שים בשירותי הצבאי ואני שמח שיצא לי לקחת חלק בפעילות זו. למרות זאת, הצורה שבה מנוהלים ההגנ"שים היא מתכון לאסון.

חשוב לציין שבחלק ניכר מהיישובים שבהם שומרים היו בעבר פיגועים או ניסיונות פיגוע, היישובים לרוב סמוכים לנקודות התיישבות ערביות ולחלקם הגדול אפילו אין גדר. לכל בר דעת ברור שאזור נפיץ כמו יהודה ושומרון, בשילוב עם חיכוך עם אוכלוסיה ערבית, מצריך כוח שמירה בעל יכולות לוחמה בסיסיות וניסיון בסיסי בתחום, מה שלא קיים כרגע בהכשרת חיילים עורפיים:

בשל המחסור בכוח אדם, החיילים המאיישים את תורנות זו הם כל החיילים שעושים "תורנויות קבע" - תחת הגדרה זו נכנסים קצינים, קצינים מקצועיים אקדמאים ונגדים שכמעט כולם לא בתפקיד לחימה (לרוב מחיל האוויר, חיל התקשוב וחיל המודיעין).

גם אם נתעלם מהעובדה שמדובר בבזבוז כוח אדם משווע (למעלה מ50 אנשי קבע בשבוע, חלקם עם הכשרה שארכה כחצי שנה ונסיון של שנים) מדובר פשוט בזלזול של המערכת הן בחיי החיילים והן בזירה עצמה.

מה ההכשרה ה'קרבית' של חיילי ההגנ"ש? כיום, קצינים מקצועיים, אקדמאים ונגדים עורפים עוברים כשלושה שבועות טירונות בתחילת שירותם (מדובר על כשלושה מטווחים בסך הכל) ועוד מטווח (של "ג'ובניקים" - עשרים כדורים, בלי לבדוק שהם בכלל פגעו) פעם בחצי שנה, אם מקפידים לקיים אותו כנדרש.

האלוף, אין סיכוי שאיש קבע שהחזיק נשק תשע פעמים בחייו בלבד, יידע להתמודד כראוי מול גורם עוין חמוש, וכמובן שאין סיכוי שקמ"א (קצין מקצועי אקדמאי) שהתגייס לפני חודשיים יידע לבצע את המשימה בהצלחה.

נכון, אין לי ספק שעל הנייר כל חייל אמור לדעת לירות בנשק, אבל כולם יודעים שהמצב בשטח אינו כזה, יש קציני מטה בקבע שאפילו לא ירו בנשק במהלך כל שירותם(!) ומדובר בפגיעה בערך המקצועיות במקרה הטוב, ובזלזול בחיי האדם במקרה הרע.