דב קלמנוביץ': תחנוני משפחת עריקאת הם הניצחון שלנו

קל לפוליטיקאים להיות חדי דעה ולהכריע שאסור לטפל במחבל, כי הם לא הורדמו ולא נאנקו מכאבים, לא בטיפול נמרץ ולא במחלקת הכוויות.

דב קלמנוביץ' , ב' בחשון תשפ"א | עודכן: 16:13

הדסה עין כרם
הדסה עין כרם
צילום: Olivier Fitoussi/Flash90

מה ביני, הפצוע הראשון באינתיפאדה לבין סאיב עריקאת?

מה בין קומה 1 - מחלקת טיפול נמרץ נשימתי, וקומה 7 - מחלקת הכוויות בבית החולים הדסה עין כרם, המחלקות שבהן אושפזתי, מרחף בין חיים למוות אחרי שנפצעתי, לבין סאיב עריקאת ממחוללי האינתיפאדה, המאושפז כרגע במחלקת טיפול נמרץ קורונה ומפרפר בין החיים למתים באותו בית חולים.

התקנאתי בפוליטיקאים שהוציאו הודעות לתקשורת על חוסר שביעות רצונם, מאשפוזו ומהטיפול שהעניק צוות מחלקת הקורונה במחבל סאיב עריקאת, ששוכב מורדם ומונשם במחלקת הקורונה בבית החולים הדסה עין כרם.

כמה קל להם לפוליטיקאים להקיש במקלדת הודעה ולשגרה לתקשורת, בעוד אני עצמי, מתקשה לחוות דעה ועוד יותר מכך, להקיש באצבעותיי הקטועות שנקטעו באותו בית חולים, לפני 35 שנה, לאחר שהושלך עלי בקבוק תבערה סמוך לרמאללה, על ידי שליחו של עריקאת.

אולי קל לאותם פוליטיקאים להיות חדי דעה ולהכריע שאסור לטפל באותו מחבל, כי הם לא הורדמו ולא נאנקו מכאבים, לא בטיפול נמרץ ולא במחלקת הכוויות. קל לכתוב, קשה יותר להרגיש. על הפוליטיקאים איני חס, אך על אחיי ממשפחת השכול, שאיבדו את יקיריהם בהחלטותיו של עריקאת וחבר מרעיו, אני כואב. בעוד יקירם אבד מן העולם, אנחנו לא רק חסים, אלא נלחמים על חייו של אותו רוצח.

דב קלמנוביץ׳
צילום: אלירן אהרון

האמינו לי, התהפכתי במיטתי ונזכרתי באותם לילות לבנים ללא שינה, מתייסר בכאבי תופת מכוויות ומלווה על ידי חבריי שעשו תורנות ליד מיטתי 7/24 במחלקת הכוויות שבקומה 7. כבר כתבתי בעבר שאני מדמיין מה עולה במחשבתו של אותו נער שזרק עלי את בקבוק התבערה ולא נתפס עד היום.

מדמיין איך הוא, שניסה להורגני, מגיב היום בשומעו על כך שהשתקמתי, על שנולדו לי עוד ילדים ועל הולדת נכדיי, בעוד כל רצונו היה להרוג יהודי אחד, עת השליך עלי את הבקבוק. גם עריקאת ובני משפחתו, מחבלים צמאי דם שהיו שמחים לראותנו טובעים בים, מתחננים היום לקבלת טיפול מטובי הרופאים, שאולי חלקם אף טיפלו בי או אולי הם אלה שקטעו את אצבעותיי או שהשתילו לי עור, בין הקומה ה-1 לקומה ה-7 בהדסה עין כרם.

תחנוני משפחת עריקאת לקבלת טיפול אצלנו, באותו מקום שהצילו את חיי, הם הניצחון שלנו. לא רק ניצחון הרפואה הישראלית, אלא ניצחון הרוח היהודית של העם הנבחר בידי אלוקיו, להיות האור לגויים.

עם שמוכיח שלא רק עם ישראל חי וממשיך לחיות ועומד ברשות עצמו במדינתו וצבאו, אלא העם היהודי חיוני לכלל האנושות בהיותו מופת להבאת חיים חדשים, להארכתם ולשמירה על צלם אנוש.

הוכחנו היום שוב את ניצחוננו על רוצחינו. בקשת משפחת עריקאת לקבלת טיפול בבית החולים בירושלים השלמה שבידינו ומידי הרופאים שלנו מצילי החיים, מוכיחים מי כאן הטוב ומי כאן הרע בסיפור הזה.

רו"ח דב קלמנוביץ', הפצוע הראשון באינתיפאדה הראשונה, כיהן כמשנה לראש עיריית ירושלים, ייסד את ארגון נפגעי פעולות האיבה ושימש כיו"ר הדירקטוריון של החברה הממשלתית לשיקום ופיתוח הרובע היהודי.