פרופ' יהושע בלאו הלך לעולמו בגיל 101

פרופ' בלאו שנמלט עם משפחתו מאוסטריה ערב השואה, היה מחשובי הבלשנים בישראל, חתן פרס ישראל ונשיא האקדמיה ללשון העברית.

יהונתן גוטליב - ערוץ 7 , ב' בחשון תשפ"א

פרופ' יהושע בלאו
פרופ' יהושע בלאו
צילום: Yonatan Sindel/Flash90

פרופ' יהושע בלאו הלך היום (שלישי) לעולמו והוא בן 101. הוא היה חתן פרס ישראל, בלשן, נשיא האדקמיה ללשון העברית ופרופסור אמריטוס בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים.

לפני חודש ומספר ימים חגג יחד עם משפחתו את יום הולדתו ה-101.

נולד בטרנסילבניה בקלוז' למשפחה דתית ולמד בבית ספר יהודי. לאחר קבלת תעודת הבגרות עבר עם משפחתו לווינה, אוסטריה והחל בלימודי רבנות בבית המדרש לרבנים המקומי.

בערב מלחמת העולם השנייה, לאחר שפלש אדולף היטלר לאוסטריה, הצליחה המשפחה לברוח ובסופו של דבר הגיעה לארץ ישראל.

הוא למד באוניברסיטה העברית והשלים את התואר. הוא התחתן בשנת 1945 עם שולמית ונולדו להם 2 ילדים, בן ובת.

את עבודת הדוקטורט שלו עשה בנושא: 'דקדוק הערבית-היהודית של ימי הביניים בעיקר על סמך טקסטים בלתי-ספרותיים' בהדרכתו של דוד צבי בנעט.

במשך למעלה מ-30 שנה לימד לימד בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית. בשנת 1966 נתמנה לפרופסור מן המניין.

פרופ' בלאו היה חוקר פעיל עד יומו האחרון, לפני שבועות אחדים השלים מאמר על לשונו הערבית-היהודית של הרמב"ם במורה הנבוכים. המאמר יופיע בחוברת הבאה של כתב העת פעמים. פרופ' בלאו ביצע חלק ממחקריו עם תלמידים. שני פרויקטים גדולים שעשה בשותפות עם תלמידים יושלמו ויפורסמו בקרוב.

פרופ' בלאו טבע חותם עמוק על דורות של חוקרים. תלמידיו ותלמידי תלמידיו היו ועודם חברים בסגלי האוניברסיטאות בארץ ובעולם. הוא משאיר רעיה שהלכה עמו למעלה משבעים וחמש שנים, ומשפחה חמה ואוהבת של בן ובת, נכדים, נינים ובני נינים.

פרופ' חגי בן-שמאי מהחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית, ספד לו: "משפחתו, עמיתיו ותלמידיו יזכרוהו באהבה ובהערכה עמוקה. הקורונה לא הצליחה להפריד בינינו והמפגש האחרון שלנו היה בכ"ז בתשרי, לפני ראש השנה, ביום הולדתו ה-101. היינו מדברים פעמיים-שלוש ביום, לא היה שבוע שלא דיברנו. הוא היה המורה הנערץ שלי לדקדוק לפני 68 שנים בכיתה ט'. הדרך שלנו ארוכה, מהיום הראשון שלי באוניברסיטה היינו בקשר רצוף. הוא יחסר לי מאוד. אזכור את ההומור ההונגרי המוחץ שלו. הוא אמר לרעייתו 'המזל הגדול שלנו שאנחנו חיים ביחד ויכולים לדבר זה עם זה'. זה משפט שמבטא בצורה עמוקה את האיש המדהים הזה".

פרופ' יוסף יהלום, מהחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית, סיפר כי "הוא היה חוקר דגול בערבית ובערבית יהודית, פרסם ללא לאות והיה אדם אחראי מאוד. הוא עבד בלי הפסקה, היה בלשן גדול והיסטוריון מעולה, איש ספרות הגון ואיש מיוחד במינו וחד פעמי שליווה את האוניברסיטה העברית בחצי המאה האחרונה והעמיד הרבה תלמידים. אני הכרתי אותו לאורך הרבה שנים - היינו נפגשים מדי שבוע ועובדים על פרויקטים. זה היה דבר יוצא מהכלל לעבוד מולו ועצוב לי שלאחרונה לא נפגשנו בגלל מגיפת הקורונה".