בימים האחרונים נערכות שיחות בין ישראל ללבנון בבסיס האו"ם בצפון הארץ כדי להגיע להסכמות לגבי זכויות לחיפושי גז בים-התיכון.
אחרי למעלה מ- 30 שנה, ולצערנו כל כך הרבה דם שנשפך בין שתי מדינות ללא שום סיבה אמיתית לעוינות, גז, נפט וכסף – הם אלו שהצליחו להושיב את הצדדים למו"מ. לא רצון אמיתי לשלום הדדי או הבנה שאין טעם בהמשך שפיכות דמים, האמת מורכבת יותר ומעורב בה גם "הדוד סם".
מאחורי השיחות עם לבנון ומאחורי הסכמי השלום עם נסיכויות המפרץ "שוכבים" מיליארדים רבים עם אינטרסים של ארה"ב ומדינות המערב.
הקשר הנוכחי עם לבנון קורה כאשר בחודש אוגוסט העם הלבנוני התעורר לקול פיצוץ בביירות בו נהרגו כ-190 איש ונפצעו למעלה מ-6,000 איש. בפיצוץ נפגעו שכונות נוצריות ושכונה סונית. בית הכנסת הגדול "מגן אברהם" נפגע מעט, אך לא קרס.
בית-הכנסת במה שהיה פעם הרובע היהודי בביירות, ושנקרא וואדי אבו־ג'מיל. שם נולדה אימי ושם גרה קהילה יהודית מפוארת שנים רבות בשכנות טובה עם הערבים בני כל העדות. בבית הספר אליאנס למדו התלמידים ארבע שפות: צרפתית, עברית, אנגלית וערבית. ליהודים היו חברים מכל הדתות והיו גם מקרים נדירים של נישואים בין בני דתות שונות, אימי התחתנה עם יהודי שהגיע מעיראק ואני נולדתי בשווייץ. בהמשך עליתי לישראל ואני גר ברעננה. עיראק, לבנון, שוויץ, ישראל. הרבה מדינות, הרבה שפות, יותר מדי גבולות. הרבה יותר מדי גבולות.
שיחות השלום עם לבנון הן בהמשך להסכמי השלום שנחתמו לאחרונה עם נסיכויות המפרץ שמעוניינות לחזק את הקשר עם ארה"ב ולגוון את הכלכלה שלהן שנסמכת היום ברובה על הנפט אך לא רק. חתימת הסכמים בין ישראל ובחריין וישראל והנסיכויות הן דוגמאות טובות להסכמים כלכליים שהובילו לאחר מכן להסכמי שלום רשמיים במדינות שהיו באמברגו שהשפיע על המסחר והיחסים הדיפלומטיים.
מבחינת ישראל, לשלום עם איחוד האמירויות ועם מדינות ערביות נוספות בעתיד יש פוטנציאל גדול ליצוא של שירותים וטכנולוגיות מדי שנה במיליארדי שקלים. ישראל היא מעין "אי בודד" בתוך המזרח התיכון העוין ופתיחה של שווקים לייצוא וייבוא ותעבורה של סחורות ונוסעים תתרום לכלכלת ישראל.
הכלכלה היא המנוע של השלום עם איחוד האמירויות, הסיבה למו"מ עם לבנון ובעתיד תהיה גם המנוע לשלום עם מדינות נוספות ואף עם הפלסטינים.
בהיבט הפנימי של ישראל תקציב הביטחון בגובה של למעלה מ-70 מיליארד שקל בשנה, מגביל את האפשרויות של המדינה להשקיע בתחומים חשובים. פחות מיליארדים לביטחון זה אומר יותר מיליארדים לרווחה, לחינוך, לבריאות, לתשתיות ולעוד תחומים חשובים שיכולים לשפר את רווחתם של הישראלים.
צריך לקחת בחשבון מה יקרה במידה והמשא ומתן מול לבנון לא יצלח וההשלכות שעלולות להביא להסלמה ומתיחות צבאית בגבול ישראל-לבנון, כמו כן, במידה ולא יתקדם המשא ומתן עם הלבנונים, יתבטל הסיכוי גם למשא ומתן עם הפלסטינים ועם מדינות נוספות בעולם הערבי. מצב כזה יגרום לנו אפילו להטיל ספק ברצון הלבנוני לשקט אזורי או ליחסי שלום אופציונליים עם ישראל.
אם לא תהיה הגדרת גבול בין ישראל ולבנון, כל אחד מן הצדדים יוכל לפרש זאת כפלישה לטריטוריה שלו ומכאן פגיעה בריבונות שיכולה להוביל להכרזת סכסוך בין המדינות.
מעבר לכך, העובדה שהצדדים מתיישבים למשא ומתן על גבולות ושטחים ימיים, עדיפה על דרישה מדינית של לבנון לשטחי אדמה ישראלים.
כינון קשרים כלכליים עם לבנון מגדיל את הסיכוי ליצירת יחסים דיפלומטיים רשמיים. כדאי לישראל וללבנון לשקול להיענות לדרישות ההדדיות, שקיומן יכול לחזק את השלום האזורי המתפתח במזרח התיכון ולהביא לסיום מעגל הדמים.
עוד יבוא שלום עלינו אינשאללה!