הלקח החשוב של מלחמת יום הכיפורים שהסדרה 'שעת נעילה' עתידה כנראה להתעלם ממנו.
לרגל הקרנת הסדרה 'שעת נעילה' מן הראוי שנחזור לדון ולהיזכר בלקח החשוב ביותר שלא הופק דיו ממלחמת יום הכיפורים. כפי הידוע לנו גם הסדרה הזו עתידה להתעלם ממנו.
דומה שכבר הכל נכתב בקרוב לחמישה עשורים על אודות המלחמה ההיא. כותבים רבים, חוקרים מלומדים ופרשנים, ניתחו, העירו, הטיחו ביקורת, והפיקו לקחים ומסקנות מן המלחמה שהייתה. כטיבעה של הפקת לקחים קיימת נטיה לעסוק בתקלות יותר מבהצלחות ובכך מוצגת לפעמים תמונה מעוותת של המציאות.
בהיסטוריה הצבאית יש דוגמאות לנזקים שנגרמו לצבאות מהפקת לקחי מלחמות בצורה שגויה.
מלחמת יוה"כ, היתה, ללא ספק, מהקשות שבמלחמות ישראל לדורותיו. מלחמה זו נפתחה בהפתעה, בשתי החזיתות הובקעו מערכי ההגנה של צה"ל, הקונספציה האסטרטגית קרסה.
המלחמה "תפסה" את צה"ל כשהוא שאנן ובוטח בעצמו. הציבור היה חדור אמונה ב "צה"ל הכל יכול", שהילת ניצחון הבזק של מלחמת ששת הימים מרחפת על ראשו. צה"ל ומפקדיו הקרינו בטחון רב ביכולתו למגר כל אויב שיעז לתקוף את מדינת ישראל, תוך זמן קצר.
ההפתעה, הבקעת מערכי ההגנה והתקדמות האויב בגולן ובסיני, זרעו מבוכה בקרב המנהיגות המדינית והפיקוד העליון של צה"ל. היה מי שדיבר על סכנה של "חורבן בית שלישי" מתוך תחושה קשה של תבוסה
בחזית, התנהלו קרבות גבורה עקובים מדם של "מעטים נגד רבים". המצב הקשה לא שבר את רוח הלחימה של הלוחמים. בגזרות רבות התנהל הקרב בנחיתות של 1:10 ויותר תוך גילויי גבורה אישית יוצאת דופן. לוחמים נפצעו ונהרגו כלים נפגעו. יחידות שלמות נשחקו וחלקן נותרו בסד"כ פחות מרבע גודלן המקורי.
המלחמה הפתאומית, יצרה זעזוע עמוק בחברה הישראלית, העלתה סימני שאלה רבים, וערערה את האמון במנהיגות המדינית והצבאית.
מה חולל את המפנה?
למרות נתוני הפתיחה הקשים, המצב התייצב בשתי החזיתות לאחר מספר ימים. צה"ל אף מצליח "להפוך את הקערה על פיה". ברמת הגולן מבקיע צה"ל לתוך סוריה לאחר היום החמישי של הלחימה (11 לאוק') ובתום הקרבות נערך כ 40- ק"מ מדמשק. בסיני צולח צה"ל את התעלה (ב16- לאוק') מכתר את הארמיה השלישית ונערך בתוך עומק הגדה המערבית של התעלה ב "ק"מ ה 101-" (מקהיר).
צה"ל הפך את המצב הבלתי אפשרי בו היה נתון בתחילת המלחמה, לניצחון מזהיר. ה"מהפך" יוצא הדופן נלמד ונחקר בבתי הספר הצבאיים ברחבי העולם. מבחינה זו הניצחון במלחמת יום הכיפורים הוא חסר תקדים .
מהם הגורמים שחוללו את המהפך במלחמה, כיצד בזמן קצר, יחסית, הפכנו ממופתעים ליוזמים, ממגינים מוכים לתוקפים מנצחים?
ניתן למנות מספר גורמים, אנושיים וניסים על אנושיים , אולם, אחד העיקריים והבולטים שביניהם היה הפרופיל של ה"לוחם" ו"רוח הלחימה" שלו. תעצומות נפש נדירים של הלוחם מן השורה שהמשיך בלחימה עקשנית ללא פשרות ב"מסירות נפש", גם כאשר מבחינה תודעתית היה ברור שלקרב בגזרה זו אין סיכויים רבים.
אין מדובר על תופעות בודדות ויוצאות דופן, אלא על סטנדרטים של לחימה ששיקפו את הנורמות של חיילי צה"ל. משיחות רבות שאנו מקיימים עם לוחמים אנו חשים שהנורמה הזו היתה כה מושרשת בתודעתם, עד שהם מתייחסים אליה כמילוי חובה, כדבר מובן מאליו, והם אינם מתייחסים אליה כאל דבר הרואי או דבר יוצא דופן הראוי לציון.
רוח הלחימה היווה מכפיל עצמה, ללא כל קשר להיקף הריאלי של הכוחות שהשתתפו בלחימה.
במשך השנים, מאז מלחמת יוה"כ, היתה נטיה להתמקד בעיקר בניתוח ה"מחדלים" וב"קונספציה" שגרמו לתוצאות הקשות.
אין ספק שהדבר מוצדק ואסור לנו לעשות הנחות לאלה שביהירותם גרמו למה שקרה. אולם אסור להשלים עם המצב שלא מקדישים את תשומת הלב ל'מהפך'! שהוא הדבר המשמעותי יותר שמאפיין את את הניצחון במלחמה ההיא! זהו מהפך חסר תקדים בהיסטוריה הצבאית המודרנית!
העלמת המהפך והניצחון היא עיוות ההיסטוריה, והיא אשר גרמה שבמהלך השנים החברה הישראלית לא הכירה ולא הוקירה את לוחמיה גיבוריה שהיו שותפים ליצירתו. יש בכך כפיות טובה ציבורית. חשיבותה של ההכרה וההוקרה היא גם בתחושת הלוחמים
המשפחות השכולות ופגועי הנפש. לו ידעו איזה ניצחון הם גרמו בקרבנם לבטח היה קל להם יותר.
הגיע הזמן לתקן את העוול הזה. חובה עלינו גם לגזור לקח נוסף מהמלחמה. אין לנו כל ערובה שלא נופתע בעתיד.
עלינו לזכור שעוצמת הרוח של הלוחם היא מכפיל כח, ועלינו לטפח אותה ואת המוטיבציה הלאומית לא פחות מפיתוח אמצעי לחימה. רק היא אשר תוכל לעמוד בשעת מבחן.
אבל יש גם היבט נוסף. לדורות ראוי שנזכור את מלחמת יום הכיפורים ולוחמיה כסיפור של ניצחון, גבורה ותעצומות נפש. היא ראויה להיכנס לדפי ההיסטוריה של עם ישראל והעולם כולו, כפרק שבו התגלתה העוצמה הגבורה חסרת התקדים של עם ישראל, שזכינו להיות חלק ממנו, מצבאו ומלוחמיו.