ניצן חן, ראש לשכת העיתונות הממשלתית ומחבר ביוגרפיה על הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שוחח היום (רביעי) עם בני טיטלבוים בכאן מורשת על מורשתו של הרב עובדיה יוסף במלאת 7 שנים לפטירתו.
"בראיה ארוכת טווח, ושבע שנים זה רק ההתחלה - אני מדבר על שבעים שנה ואולי מאות שנים, הוא יזכר כפורץ דרך בתחום פסיקת ההלכה. את 'הרב עובדיה הפוליטי' כבר היום זוכרים פחות אבל בעוד מאה או מאתיים יזכרו את ספרי ההלכה שהוא כתב, את העיקרון ההלכתי המאוד משמעותי שמאוד חסר לנו היום של 'כוח דהיתרא עדיף' שתמיד עדיף להקל ולא להחמיר".
ניצן חן מתקשה לראות במי מבניו של הרב עובדיה יורש, אך אומר, "אתה בהחלט שחלק מבניו נכנסים תחת פיסקותיו ומחלקים את העבודה. אם זה הרב דוד יוסף שאמר שתלמודי התורה הספרדיים לא יפתחו ובתי הכנסת ישארו סגורים בחגי תשרי, והרב הראשי הרב יצחק יוסף שהוא בצלמו ובדמותו של אביו שגם נלחם בימיו האחרונים שהוא יהיה הראשון לציון וישב בכסא, אצלו אנחנו מזהים את היכולת בפסיקת ההלכה אבל זה לא הרב עובדיה, זה ליגה אחרת".
''ברור לי שאם הוא היה חי איתנו היום במגפת הקורונה הוא היה מנמק למה על פי תורתנו הקדושה אסור לפתוח בתי ספר, אסור להתפלל בהמוניות וכך הלאה, ולכן הוא בהחלט חסר".
לשאלה האם הציונות הדתית היתה צריכה לאמץ את הרב עובדיה ולהמליך אותו כמנהיג הציונות הדתית והאם היה כאן פספוס השיב חן, "היתה כאן החמצה ופספוס דו כיווני. הרב עובדיה בכל תחנות חייו קידש את הממלכתיות, עוד בהיותו הרב הראשי של תל אביב ובהמשך הרב הראשי לישראל, הוא לא בא מהאתוס החרדי. יחד עם זאת באופן שבו המדינה התייחסה אליו, הרבה לפני שקמה ש"ס, האופן שבו הוא פירש את גירושו מכס הראשון לציון אחרי עשר שנים כשבעצם החוק התשנה ועד אליו הרב הראי היה נשאר עד יום מותו בתפקיד, וזו היתה המחצה היסטורית בעיני, ואי אפשר לשנות את ההסיטוריה, אפשר רק להצר"
ניצן חן סיפר על הגעגועים לרב עובדיה, "אני מלווה את ש"ס והרב עובדיה עשרות שנים מאז שהייתי ילד אז יש בהחלט געגועים, לא לדמותו החרצופית ולא לניבולי הפה שלו, אבל בהחלט לגדולתו התורנית, הלכתית וציבורית".