חוף הים בימי הקורונה
חוף הים בימי הקורונהצילום: Flash90

א.     אילו נערכו הפגנות כנגד האיש נתניהו וכתבי אישומיו, בימים כתיקונם, היו ההפגנות מתנהלות בלהט סביר וחריגות מעטות. אך התסכול המתמשך עקב שיתוק המשק, מחיקת מופעי התרבות והפנאי והנתק החברתי משפחתי, קטעו את פתיל הסבלנות של האדם הממוצע והוא נמצא דרך קבע על סף פיצוץ רגשי. לכן אין פלא שהעוינות לנתניהו משמשת נתיב לטונות של כעסים, תסכולים, ודכדוך מתמשך פרי התקופה הקורונית המייסרת והמתמשכת. והללו מזינים את גובה גלי האלימות המילולית והפיזית, שוטרים ומפגינים אלה באלֶה מתנגחים. כל אחד מאתנו - לכל הפחות רבים מאתנו - אילו היה מתענה כחצי שנה בתדירות מכאבי שיניים,  ניתן היה בנקל להוציא ממנו התנהלות עצבנית תוקפנית שלא הולמת לאישיותו המוכרת.  

לא זו בלבד. חריפותם של הביטויים ברשתות החברתיות ואף בכנסת, השליפות הלשוניות הארסיות ואיש את רעהו חיים בלעו,  אַל  לנו למדדם בכלים של ימי שגרה. שכן חודשי העצב, הכעס וחוסר האונים מוציאים את אזרחינו מגדרם ואין לשפוט את התנהגותם ואורח שיחתם, באמות המוסר והמשפט הרגילות, ובטח לא להוציא מסקנות  היסטוריות על  שנאת חינם ומלחמת אזרחים בישראל. הכעס משנה צורתו ומתגלגל ובא לידי לשנאה,  אבל הוא ביסודו ומהותו כאב אישי. כיוצא בזה כמות ההפגנות, התמדתן וכן מספר המשתתפים,  השלטים והזעקות, מושפעות  עמוקות מהסבל האישי , המשפחתי והחברתי המתמשך, ואין מקום להסיק  ממנו על גודל העוולות של  האיש נתניהו, שאגב אינני מחסידיו הגדולים. בקיצור, התיאוריות הסוציופוליטיות  מתבקשות להתאזר בסלחנות ובסבלנות ולהמתין.    

ב.     הבדל בולט יש בין בילוי בחוף הים מצד אחד לחתונות והפגנות מצד שני. הביחד והדבוקה בחתונות ושמחות, הן הם כבודם של החתן והכלה. הקהל המתאסף מתאגד לכמה שעות למעין משפחת מורחבת, הריקודים צפופים, והחופה הומה אדם המתגודדים ומתחככים.    

  אנשים ונשים לוחצים ידיים מדברים ומתנשקים ומכירים זה לזו את הדוד והדודה והגיסה החורגת ואת  הילדים שכבר גדלו. שלא לדבר על החגיגה והטיול בין מזנוני קבלת הפנים, המלאים מטעמים מזן אל זן, ולבסוף ארוחות בישיבה ממושכת וצפופה מול שולחנות ערוכים. לכן גם באוויר הפתוח, הדבוקה ההדדית יוצרת כמין קירות אנושיים, מעֵין אולמות סגורים למחצה, אף שהם חסרי תקרה. החתונות  מלוות בשירה ובצעקות   המתחרות עם רעשי התזמורת, כך שהחשש להעברה נגיפית מתוך הפה, משמעותי ואינו זניח כלל וכלל.

    בחופי  הים לעומת זה, שוהים אנשים  ונשים הבאים ביחידות קטנות מאוד, 2-5  בדרך כלל. אין כל   קשר רגשי  ורעיוני או משפחתי בינם  ל  100 , 300 המתרחצים האחרים. הם לא נצמדים אחד לשני. המציאות היא דווקא להיפך: הם מחפשים ומבקשים מעט פרטיות. עם זאת,  יש כמובן לפקח שלא  יערכו חתונות מוסוות או מסיבות  שתיה רחבי משתתפים, ויהיה זה פיקוח מעשי ויעיל עד מסגרות של   20 נפשות. בחופי הים אין שירה ואין צעקות והרמות קול תדירות.

    נשובה עתה לסוגיית ההפגנות. האם הן דומות לחתונות או דומות יותר לרחצה בחופי הים?  

 המענה לטעמי חד משמעי, הן כמו חתונות!   מדוע?  מפני שלמפגינים, נושא בוער המאגד אותם תחתיו. הם  בעיני עצמם כמשפחה מורחבת בערב זה של ההפגנה. יש להם 'אויבים' משותפים, ביבי נתניהו, וגם המשטרה  ה'אויבת' החוסמת  בעדם. הם מתקרבים איש לאיש, מחליפים דעות ומספרי טלפון,  והולכים בדבוקה  אחת בכדי להראות עוצמה ואחדות, וכדי להקשות על השוטרים לחסמם. ההפגנות מלוות בשירה, בהרמות קול, ולא בצעקת בלבד כי אם גם בזעקות, וקיים סיכוי שההפגנות הללו מהווים מדגרת קורונה. 

ג.     בכל מקרה, אי הוודאות הזו, דורשת  הרי התחשבות ציבורית במצבי חשש פיקוח נפש. 

   אי לכך אינני מבין  מדוע לא נקטה הממשלה איסור גורף על הפגנות מעל 20 איש, ובמקביל לאפשֵר בתקופת הסגר, הפגנות וירטואליות כחלופה להפגנה פיזית. כלומר, הממשלה תשכור את שירותם של אי אלו ערוצים בטלוויזיה, בהם ראשי המפגינים ישאו נאומים ושלטים, שירים ושיעורים, בעיטות ושערים, בשעות בהן הרייטינג גואה, כולל הפגנות זום לגווניהן על מרקע הטלוויזיה. כך יישמר חופש הביטוי וההפגנה ברמה סבירה, בימים אלו של הסיכון שבהתקהלות. לאוצר זה יעלה הרבה פחות מאשר לממן את  נוכחות המשטרה בהפגנות, וסיכוני ההידבקות בקורונה. 

   אם אפילו בשעות חירום נחשבת ההתעקשות על הפגנה בנוכחות פיזית דווקא, לעיקרון על העולה על ערך החיים, המסקנה מכך בהכרח היא שחופש הביטוי הפך לסוג של דת אלילית פרימיטיבית. ובפרט על רקע דברינו לעיל, שכמות המפגינים, תדירות ההפגנות ושאר מאפייני ההפגנות האגרסיביות באופן חריג – כל אלו אינן להבעת חופש הביטוי הפוליטי והערכי גרידא, אלא במידה רבה לשחרור מהכאב ומהתסכול הנוראי בימי הקורונה. 

   ומכאן יש לומר, מי שנתן את ההוראה החלמאית לאסור שהייה בחופי הים, הוא בכבודו ובעצמו תרם להלהטת הזעם והתסכול בהפגנות בלפור ונגזרותיהן.