מעלות הגיבורות מול שפלות הבכיר הפלשתיני

לפני ארבעה חודשים דהר מחבל ברכב למחסום מג"ב באבו דיס, וניסה לדרוס לוחמת משמר הגבול. המחבל שחוסל הוא אחיינו של סיב עריקאת.

חגי הוברמן , ד' בחשון תשפ"א

מעלות הגיבורות מול שפלות הבכיר הפלשתיני-ערוץ 7
חגי הוברמן
צילום: ללא קרדיט

ברשות הפלשתינית זעמו השבוע על כך, שעיריית ירושלים העניקה למדרגות המובילות לשער שכם בירושלים את השם "מעלות הדר והדס", על שמן של לוחמות משמר הגבול הדס מלכא הי"ד והדר כהן הי"ד.

בכ"ד בשבט תשע"ו, 3 בפברואר 2016, נרצחה לוחמת מג"ב הדר כהן, בפיגוע ליד שער שכם. קודם לרציחתה עוד הספיקה לירות במחבל אחר שדקר את חברתה של הדר - ובכך הצילה את חיי חברתה. לאחר כמה שניות הגיח מחבל שלישי מאחור וירה בראשה של הדר שני כדורים. בתחקיר האירוע התגלה כי המחבלים נשאו נשקים, סכינים ומטעני נפץ, ותכננו לגרום לפיגוע תופת רב-נפגעים.

שנה אח"כ, בכ"ב בסיוון תשע"ז, 16 ביוני 2017, תקפו שלושה מחבלים פלשתינים שאחד מהם חמוש בתת-מקלע קרל-גוסטב והאחר בסכין, את שוטרי משמר הגבול שאיבטחו את שער שכם, ופצעו ארבעה מהם. מחבל נוסף דקר את למוות את שוטרת מג"ב רב-סמל ראשון הדס מלכא בת ה-23. שלושת המחבלים, תושבי הכפר דיר אבו משעל, נורו ונהרגו בזירה בידי השוטרים.

שבוע אחרי נפילתה של הדס מלכא, בחודש יוני 2017 הגישו הארגונים 'מחבקים את השוטרים', 'לך ירושלים' ו'זכויות השוטרים והגמלאים' לוועדת השמות ולראש העירייה, בקשה לשנות את שמו של רחוב סולטאן סולימאן, הרחוב הנמתח לאורך החלק הצפוני של חומת העיר העתיקה, ליד השערים שכם והפרחים וממול מוזיאון רוקפלר, ל'רחוב הגיבורות'. ועדת השמות הבהירה כי אין לשנות שמות של רחובות קיימים, אבל למדרגות היורדות לשער שכם, לא היה שם – וכך נקבע השם 'מדרגות הדס והדר'.

ברשות הפלשתינית מתייחסים לירושלים כאילו היא עוד אחת מעריה, הן בהצהרות והן במעשה, תוך ניצול של לא מעט מחדלים שלטוניים של ישראל. סוכנות הידיעות הפלשתינית 'מען' ציטטה השבוע את ד"ר גמאל עמר, שכונה 'מומחה לענייני ירושלים', שאמר כי "מה שרשויות הכיבוש עושות היה ניסיון לשנות ולמחוק סמלים, היסטוריה, ציוויליזציה ומורשת, במסגרת המאבק השוטף מאז כיבוש ירושלים, ולהחליפו בכוחות צבאיים שהרגו ופצעו מדי יום ובכל שעה פלשתינים".

בינתיים מי שמוחקים סמלים היסטוריה ומורשת הם הפלשתינים עצמם, בכל רחבי יו"ש וגם בירושלים, מוחקים מורשת יהודית שהיא הרבה יותר עתיקה ושורשית מכל מורשת פלשתינית. כדאי באמת לחשוב אם סיבה אמיתית, יובל אחרי שיחרור מזרח ירושלים ואיחוד העיר, להשאיר שמות רחובות כמו סולטן סולימן, סלאח א-דין או חאלד אבן אל-וליד.

הפיגועים בהם נרצחו שתי הלוחמות לא היו היחידים, וגם לא האחרונים. לפני ארבעה חודשים, בראש חודש תמוז תש"ף, 23 ביוני 2020 הגיע כלי הרכב במהירות למחסום של משמר הגבול באבו דיס בדרום ירושלים, סטה ממסלולו, עלה על המדרכה וניסה לדרוס לוחמת משמר הגבול. למזלה הלוחמת נפגעה באורח קל, והרכב נתקע בעמדת שמירה. המחבל הפלשתיני יצא מכלי רכבו. לוחמי משמר הגבול פתחו לעברו באש והרגו אותו. המחבל שניסה לבצע את פיגוע הדריסה היה אחמד מוסטפה עריקאת, מאבו דיס, אחיינו של בכיר אש"ף סאיב עריקאת. ברשות הפלשתינית התכחשו לאירוע, והאשימו את ישראל כי היא 'הוציאה להורג' את אחמד עריקאת, משל היה נהג תמים שחיילים אכזריים ירו בו סתם, ללא סיבה.

השבוע זעמו רבים בישראל, ובצדק, על כך שישראל הסכימה לאשפז את סאיב עריקאת בבית החולים הדסה עין כרם, ולהעניק לו טיפול רפואי במחלת הקורונה. הזכירו בין היתר, כי עריקאת שלח בשעתו מכתב תמיכה לרוצח השר רחבעם זאבי הי"ד, ובשבועות האחרונים הוא בעצמו קידם את מדיניות החרם נגד מדינת ישראל. עריקאת היה מהדוחפים לבטל את התיאום הביטחוני בין מערכת הביטחון ומנגנוני הביטחון הפלשתינים – שיתוף פעולה שנועד, למשל, לעצור מחבלים דוגמת האחיין שלו.
רק לפני מספר שבועות, על רקע הדיונים על החלת הריבונות ביו"ש, קרא עריקאת קרא למדינות אירופה לנקוט בצעדים נגד ישראל כמו חקירת ישראל על הפרות המשפט הבינלאומי, הטלת סנקציות על ישראל, החרמת מוצרים מההתנחלויות, ונקיטת צעדים משפטיים נגד חברות הקשורות ל'מפעל ההתנחלויות'.

זו לא היתה מדיניות חדשה. כבר לפני 5 שנים הכין עריקאת מסמך שבו התווה את האסטרטגיה הפלשתינית, תחת הכותרת 'היחסים בין הפלשתינים לישראל – יש לשנות את המצב ולא לשפרו'. במחקר קבע עריקאת כי "יש לבחון את הזיקה בין ישראל לרשות הפלשתינית. יש להביא לשינוי המציאות ולא לשיפורה. השינוי יעשה באמצעות הגבלת הקשרים עם ישראל בכל התחומים, לרבות התיאום הביטחוני, בהתאם להחלטות המועצה המרכזית של אש"ף במרץ 2015. יש להטיל על ישראל את האחריות המלאה על יהודה ושומרון".

בנושא הכרה בישראל קבע עריקאת כי "יש לבחון מחדש את הכרת אש"ף בישראל, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם אוסלו והתניית ההכרה בקיומן של שתי מדינות ישראל ופלשתין בגבולות 1967. יש לסרב לכל בקשה בינלאומית המבוססת על הכרה בישראל כמדינה יהודית, ועל השארת כוחות ישראליים בבקעת הירדן, או הגורעת מהריבונות הפלשתינית על מזרח ירושלים". ובסוגיית 'ההתנגדות' – שם מכובס לטרור של אבנים ובקבוקי תבערה – קבע כי "יש לתמוך באופן ישיר ב'התנגדות עממית' והחרמת ההתנחלויות".

ועם הדעות הללו, ואחרי כל הפעילות הזו, הוא נלקח השבוע על פי בקשתו ובקשת משפחתו, ובאישור ממשלת המדינה שבה הוא נאבק, לבית החולים הישראלי הדסה, בירושלים בירת מדינת ישראל, בכפר 'הפלשתיני הכבוש' עין כרם, כדי לקבל טיפול רפואי מציל חיים.