מחליף דיסק

בנט אומנם היה מושבת השבוע, אבל את מוחו הטרידה השאלה כיצד יוכל לשמור על מספר המנדטים מהסקרים גם בבחירות שיבואו

ניצן קידר - ערוץ 7 , ד' בחשון תשפ"א

מחליף דיסק-ערוץ 7
נתניהו בטקס קבלת הפנים למשלחת מאבו דאבי
צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

בין ביקור של משלחת מהאמירויות בישראל ליציאה של משלחת ישראלית ראשונה לבחריין, בין דיון בקבינט הקורונה לחשיפת מנהרה בגבול עזה, נראה שהשדה הפוליטי הוא זה שמירב כוחותיו של ראש הממשלה מופנים אליו.

שני אגפים מרכזיים מעסיקים את ראש הממשלה. הראשון נמצא בשמאל. התנהלותה של מפלגת כחול לבן בסוגיית התקציב מטרידה את נתניהו משום שלמרות שנראה שהכוח כלל אינו בידה, יש ניואנסים קטנים שעלולים בסוף לאפשר – גם במצב של יציאה לבחירות – את העברת ראשות הממשלה לידי בני גנץ. אומנם מדובר בתרחישים רחוקים ופחות סבירים, אבל נתניהו של היום לא ממש מוכן ליטול סיכונים.

האגף השני שמעסיק מאוד את נתניהו נמצא בימין. מפלגת ימינה ובעיקר העומד בראשה, נפתלי בנט, הם חלום הבלהות של נתניהו. השבוע הוא הסיר את הכפפות לגמרי ותקף את הליכוד חזיתית תוך שהוא מאשים את המפלגה בחבירה לשמאל. המשמעות של המתקפה הזאת היא בעיקר שנתניהו זיהה שמטרת העל שלו – ללכת לבחירות ולמנוע מבני גנץ לכהן כראש הממשלה – עלולה לספוג מהלומות בדרך אם בנט יהיה חזק מדי.

ריאלית, נתניהו מעריך שבנט לא יסיים עם 20 מנדטים, אלא עם מספר נמוך ב־5 לפחות. בנט ייאבק על כל קול ובימים אלה הוא עמל על התוכנית הנכונה כיצד לפצח את הימין באופן שהמספרים שהוא מציג כעת בסקרים יהיו הקרובים ביותר לתוצאות האמת. זה ידרוש הרבה גמישות מבנט בפרט ומימינה בכלל. היתרון נמצא בצד של נתניהו. הוא מנוסה מאוד בגריפת קולות הימין על חשבון אחרים, אם בדרכי הפחדה ואם בדרכי תעמולה. בנט כבר ניסה כמה נוסחאות אך עדיין לא מצא את זו שמכניסה אותו ללב הקונצנזוס.

משבר הקורונה נתן לו את היתרון המיוחל, אבל הוא יודע שכדי להצליח בבחירות באופן שונה מהישגיו עד היום, הוא חייב להישאר ולשאוף כמה שיותר למקום שבו כל נציג ימין יוכל להתחבר אליו. מה זה אומר על הצד הדתי במפלגתו? זו שאלה גדולה והרת גורל. זו בוודאי לא תהיה מפלגת סקטור. היא תכלול כנראה את בצלאל סמוטריץ' והאיחוד הלאומי כדי שהציבור הדתי־לאומי יאמץ אותה אל חיקו, אבל בנט שואף למקום אחר לגמרי.

יו"ר ימינה, שזו הזדמנות לאחל לו רפואה שלמה, אומנם נאלץ השבוע להוריד הילוך בגלל בעיות הגב המטרידות, אבל דווקא הימים האלה נתנו לו עוד זמן למחשבה כיצד הוא מתחיל לתכנן את התשובה לליכוד, איך היא תיראה, את מי הוא מצפה לצרף אליה, ובעיקר מה יהיה אופייה. ימין של כולם? ימין קורץ לדתיים? ימין דתי עם קריצה למי שאינם דתיים? גם בנט לא יודע את התשובה הנכונה.

מה שהוא יודע בוודאות הוא שהדרך הנכונה להיאבק בניסיונות הדה־לגיטימציה של נתניהו היא לעסוק במבט קדימה, בתקווה של האזרחים, במקום בוויכוחים פוליטיים. האם נשמע פחות עימותים בין הליכוד לימינה בשל כך? סביר להניח שלא.

שלום כלכלי

פעמי השלום עם האמירויות מביאים עמם הרבה מאוד הזדמנויות כלכליות, ואין כמעט יזם ישראלי שאינו מתעניין בעשיית עסקים באמירויות ובבחריין. השלום ההיסטורי עם שתי המדינות טוב מאוד לכלכלה הישראלית. המשלחת מהאמירויות שביקרה כאן השבוע עסקה גם בנושאים כלכליים, אבל בלי קשר אליה בשבועות האחרונים החליפו המדינות כמה וכמה משלחות של אנשי עסקים שמחפשים הזדמנויות. בתקופה כמו משבר הקורונה, שיזמים מחפשים מקום להרים בו את הראש מעל המים, השלום הזה יכול להיות הזדמנות משמעותית.

מי שנותרו מאחור בהסכמים האלה, מרצונם וכנראה מחוסר הבנתם את גודל השעה, הם הפלשתינים. הרשות הפלשתינית עוד עסוקה ביללות "אכלו לי שתו לי" על תוכנית המאה, מבלי להבין שאם היו נותנים לה את הסכמתם הם היו יוצרים בעיה הן לישראל והן לאמריקנים.

האזרח הפלשתיני מאוד לא מרוצה ממה שהוא רואה. תקופת הקורונה גורמת למשבר כלכלי לא פשוט בשטחי הרשות ותושביה, שגם כך לא בדיוק אוהבים את התנהלות הרשות, נפגעים עוד יותר. בשנים האחרונות פורחת שותפות של ערבים ויהודים, כולם תושבי יהודה ושומרון, שיוצרים שיתופי פעולה כלכליים בניסיון לתת תקווה לעתיד טוב יותר. השבוע, בצל משבר הקורונה, הם קיימו ועידה של הפורום הכלכלי הישראלי-פלשתיני זו השנה השנייה ברציפות. היוזמים הם יו"ר לשכת המסחר והתעשייה ביהודה ושומרון אבי צימרמן מאריאל, ואיש העסקים הפלשתיני מחברון אשרף ג'עברי. באירוע הווירטואלי נטלו חלק בין היתר שגריר ארצות הברית בישראל דיוויד פרידמן והשר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס.

לצד 'הסכמי אברהם' שמדברים על עתיד אזורי טוב יותר, מנסים צימרמן וג'עברי ליצור גם הווה טוב יותר עם שכנים קרובים יותר. בשנים האחרונות קודמו שותפויות ועסקים בסכומים גבוהים ומהכינוס הנוכחי יצאה בשורה נוספת: מיזמים חדשים מבוססי מודלים לשיתוף פעולה כלכלי ישראלי-פלשתיני התמודדו על מימון בסך מיליון שקלים. שתי יוזמות זכו כל אחת בחצי מיליון שקלים ויקדמו עסקים משותפים.

אבי צימרמן, יו"ר לשכת המסחר והתעשייה ביהודה ושומרון, מסביר מדוע היוזמות המשותפות הן התשובה לסרבנות הפלשתינית לשלום. "כחלק מההבנה של מהי כלכלה צומחת, ראינו לנכון לשתף את השכנים הערביים במה שנכון, בתהליכים של צמיחה כלכלית. אנחנו מדברים על סחר חופשי שמטרתו לקדם הצלחה ושגשוג כלכלי שייטיב עם כל התושבים באזור. אנחנו מקיימים מאיץ עסקים ומרכז יזמות משותף לישראלים ולפלשתינים. אנחנו לא מדברים רק על חזון אלא גם עושים מעשים בשטח".

"רוב האוכלוסייה הפלשתינית מבינה שאנחנו לא ממציאים שיתופי פעולה, אלא הם קיימים. יש תקרת זכוכית אומנם בשל ההתנגדות של הרשות הפלשתינית, אבל יש מקום להרבה מיזמים אסטרטגיים. עכשיו יש גם את האמירויות ובחריין כשווקים ואפשר ליצור דינמיקה שתאפשר קפיצת מדרגה. אנחנו מאמינים שהתשובה נמצאת בחצר האחורית של הבית. אנחנו יכולים להבשיל את התהליכים של החיים זה לצד זה, שהרי לא מדובר כאן בשלום או בריבונות אלא בשפה כלכלית. עם זאת, המצב בשטח לא עומד במנותק מהפוליטיקה ואנחנו מאמינים שכל מה שאנחנו עושים יכול להועיל לכולם", מוסיף צימרמן.

ברשות הפלשתינית כמובן רואים בזעם רב את ההצלחות. הצד הפלשתיני השותף לפורום נרדף לא אחת. בישראל דווקא מעודדים אותן. במערכת המדינית מעריכים שאם יהיה לחץ מצד מדינות ערב על הפלשתינים ללכת לתוכנית המאה הוא ינגן בעיקר על המצב הכלכלי. אזרחי הרשות, ברובם, תוהים בחדרים הסגורים מדוע המנהיגים שלהם ממשיכים להיות תקועים בחלומות העבר כשהם מבינים שהמציאות שונה לגמרי. "נכון להיום", אומר לנו גורם מדיני, "אנחנו נברך כמובן על רצון פלשתיני לשבת ולדבר, אבל באופן ריאלי נראה שההנהגה הנוכחית מחפשת בעיקר להדגיש את דעת הקהיל הקיצונית יותר. תוכנית המאה נראית כמו ההזדמנות האחרונה לפלשתינים. במדינות ערב חלחלה כבר ההכרה שהמציאות השתנתה ושצריך להבין שישראל לא רק קיימת אלא מתפקדת ככוח משמעותי באזור".

"הפלשתינים, או לפחות ההנהגה שלהם, נותרו מאחור והם מתקשים להשלים עם המצב הזה", מוסיף הגורם ומסכם: "הבעיה הישראלית של חלק ממדינות ערב הפכה בזכות עבודה מדינית מאומצת לסימן שאלה, שהפך בעת האחרונה – עם חתימת ההסכמים – לסימן קריאה. גם הציבור הפלשתיני ער למתרחש וההנהגה מתכחשת".

הטיפול בסאיב עריקאת שחלה בקורונה עורר פולמוס גדול האם לטפל באחד מבכירי הרשות אם לאו. מבלי להיכנס לשאלה החשובה הזאת, העובדה היא שישראל – לפני ואחרי ההסכמים האחרונים – מוכנה לקבל אפילו אויב חולה כדי לשמור על חייו. הפלשתינים? היו מוכנים לאורך השנים לקבל אויב חי ולהפוך אותו למת.

ישראל כבר שינתה הגישה. הפלשתינים, גם להערכת מומחים רבים, רוצים לשנות גישה אבל הנהגתם לא מאפשרת זאת. ברשות מדברים על אפשרות של בחירות, של שינוי בהנהגה. האם הדבר יכול להוביל להתפתחות גם במאבק העקוב מדם בין ישראל לפלשתינים? בחלק ממדינות ערב מדברים באופן הכי גלוי על ניסיונות השפעה בצד הפלשתיני כדי להמליך מנהיג חדש שיצטרף לתוכנית המאה. אם זה יקרה, ההשפעה של 'הסכמי אברהם' תהיה משמעותית עוד הרבה יותר ממה שנראה לעין או מדובר כיום.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com