זמן חורף של שיעור א הוא תקופה קשה. נקודה. זמן חורף בכללי עלול להיות קשוח ולא משנה באיזה שיעור אתה, אבל בשיעור א הוא קשוח במיוחד. אני יודע כי הייתי שם, כולנו היינו.
קשה להתחיל מקום חדש, שלב חדש בחיים, וישיבה (לא משנה אם הסדר או גבוהה) היא וואחד שלב חדש, ואז בום. זמן חורף. האדרנלין של ההתחלה כבר נעלם, אווירת הקדושה והלימוד של אלול התמוססה לה והחג הבא נמצא הרבה מעבר לאופק. נשארת רק אתה, זמן חורף ומשבר. כן, משבר.
'משבר זמן חורף' הוא מונח ידוע בשפה הביינישית, והוא בא לתאר בדיוק את מה שעובר עליך. אתה לא היחיד שמתלבט וחושש, אתה לא הראשון ובטח לא האחרון. היינו שם, אנחנו יכולים לעזור.
"תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל־מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ" הוא אחד הפסוקים הסתומים שבספר תהילים. מי קורא? למי? למה? מה הוא אומר לו? מה התחביר של הפסוק הזה?
הרבי מאלכסנדר סיפר שבנעוריו, כשהיה בחצרו של האדמו"ר מביאלה, הטרידה אותו השאלה מאיפה יכול בכלל הרב להבין את הצרות והשאלות שלו. "הייתי שם" הפתיע האדמו"ר את הצעיר המהורהר, "בתהומות, בלבטים. הייתי שם. ולכן אני יכול לקרוא אליך, לעזור לך, כי כל המשברים והגלים שנדמה לך שהם רק שלך? גם עלי עברו".
כמה רוגע ושלווה יש באמירה הזו, בידיעה הזו. "הייתי שם". אתה לא לבד. כולנו התלבטנו, לכולנו היה קשה בשיעור א. גם לי. ולכן אנחנו קוראים אליך.
היה לי קשה בשיעור א, כמעט עזבתי עשר פעמים בתקופה שבין ראש חודש חשוון לחנוכה. אני זוכר את המחשבות, ההתלבטויות: האם אני נמצא במקום הנכון? במסלול הנכון? האם זו התורה שאני רוצה ללמוד? האם אלו החבר'ה שאני רוצה ללמוד איתם? ואולי, אולי בכלל הייתי צריך לסגור בישיבה השנייה שבדקתי?
את כל מה שאני עברתי, אני בטוח שאתם עוברים ותעברו על מאתיים קמ"ש. תקופת הקורונה לא קלה לאף אחד, ובטח ובטח לא למי שמתחילים מסלול מקום חדש.
בין הקפסולות והבידודים לריחוק החברתי לא ממש יצא לכם להכיר את הישיבה, את החברים, את השיעורים הבוגרים. הבדידות בטח הרבה יותר חזקה, הקושי גם כן. הקושי בלא לדעת אם הגעתם אל המנוחה והנחלה, אם מצאתם לכם בית מדרש. אם סוף סוף מצאתם בית.
פתרונות אין לי, אני לא חושב שלמישהו יש, אבל כתף להישען עליה יש לי. ואוזן להקשיב. הסיבה שאני כותב את זה עכשיו, למרות שזמן חורף בקושי התחיל וה'משבר' מגיע בדרך כלל באזור חנוכה, היא נטו כדי שתדעו את זה. אתם לא לבד.
אם הכל ילך טוב ואתם תעברו את כל זמן חורף עם שיר (חסידי) בלב וחיוך על השפתיים, אז מעולה, תשכחו את כל מה שאמרתי עכשיו, זה לא רלוונטי עבורכם. אבל אם יהיה לכם קשה או בודד או שיהיו מלא מחשבות ולבטים שאתם בטוחים שאף אחד לא מבין, אז שתדעו שאתם לא לבד.
לא מעט אנשים היו במקום שאתם נמצאים (או לפחות במקום שאתם רואים בזום...), אנשים שכל משבריך וגליך גם עליהם עברו. רק צריך לבוא ולדבר, הדלת פתוחה.