אַחֲרַי הַמַּבּוּל

אחרי המבול הוא ביטוי למי שחסר כל אכפתיות למה שיקרה לאחר שהוא יצא מן התמונה.

דודי וכטל , ד' בחשון תשפ"א

דוד וכטל
דוד וכטל
עצמי

אַחֲרַי הַמַּבּוּל = ביטוי לאדישותו של אדם לאשר יקרה אחרי שיסיים את תפקידו, כהונתו, או ילך לבית עולמו. ביטוי למי שלא מתעניין בהשפעות ובתוצאות מעשיו.

ביטוי למי שחסר כל אכפתיות למה שיקרה לאחר שהוא יצא מן התמונה. ביטוי למי שמצידו יכולה לבוא כליה על האנושות לאחר מותו.

אחריהם המבול. אחרי תנועות הבטל"ה, שכבר עשרות שנים מטריפות את הציבור בישראל, ובעולם כולו, במניפולציות רגשיות על מצבם המעורער והרגיש של חבריה; המציפות אותו בשלל של מידע כוזב על נטייתם המינית ה'מולדת' והנורמלית; המחוקקות של ה'ניו-ספיק' (שיח חדש) והמכלימות כל מי שלא עומד בכלליו הנוקשים.

אחריהם המבול. אחרי השופטים והיועצים המשפטיים, אשר בפוזה מלאת נפיחות וחשיבות עצמית, מקימים לנו כאן את 'מדינת כל חשקיה', משווים בין טמא לטהור, בין רע לטוב, ובקולם המשוח בשמן הידענות, מלמדים אותנו ה'ילידים' מה מוסרי ומה לא, למי מגיעות זכויות ולמי הן מגיעות עוד יותר.

אחריהם המבול. אחרי אנשי משרד החינוך, שבשנים האחרונות, מבלי שהם קיבלו לכך מנדט או אישור ממישהו, שמו עצמם לראש חץ במלחמת הקודש עבור נִרְמוּל הסטיות ודואגים שכבר בגיל שלוש כל ילד בישראל ידע שאיש ואישה זה משהו של פעם והיום ישנם סוגים שונים ומגוונים של משפחות; הטורחים להזהיר את צעירי הצאן מפני גיבוש זהות מינית מובחנת, המציעים לחכות, להתנסות ולגלות.

אחריהם המבול. אחרי אנשי התקשורת, גם אלו הדתיים, האוהבים לראות את עצמם ככלבי שמירה הדואגים לזכותו של הציבור לדעת כל מה שמנסים להסתיר ממנו, אך רק בסוגיה אחת מעמידים מולו קו אחיד ומבוצר, ממש כמו בימים הטובים של אמא רוסיה והתקשורת המגויסת שלה; הנאלמים דום מול כל גחמה חדשה מבית מדרשם של תנועות הבטל"ה; השוכחים כיצד שואלים שאלות קשות ומציפים מחקרים מדאיגים; הצובעים בצבע ורוד ומשמח, את המציאות השחורה והעצובה ביותר שניתן להעלות על הדעת.

אחריהם המבול. אחרי כאלה שקוראים לעצמם, ובאופן משונה מאוד ישנם גם כאלה שקוראים להם – רבנים, אשר בעולמם הרוחני רחב האופקים ישנו מקום קדוש כמעט לכל דבר חוץ מלדברי התורה הקדושה; 'רבנים', שבמילים מכובסות ופלפולים עוד עלולים להכשיר גילוי עריות ופדופיליה, 'רבנים' אשר שיקולים של דעת קהל ורייטינג פשוט הוציאו אותם מאיזון ומאיפוס.

אותה קִדְמה בה רוצים 'לזכּות' אותנו ארגוני הסוטים, אנשי התקשורת, ה'מחנכים מחדש', השופטים ואלו הקרואים 'רבנים', הינה 'קִדְמה' עתיקת יומין. "דור המַבּוּל לא נִמְחוּ מן העולם עד שכתבו גימומסיות (שטרי כְּתוּבה ונישואים) לזכר ולבהמה" (מדרש רבה). ובמקום אחר ביאר רש"י, שכניעה ליצרים ולתאוות הייתה תמיד מנת חלקם של בני האדם, ומכל מקום לנהוג בעבירה זו (משכב זכור) קלות ראש עד כדי כך שיכתבו לזכר כְּתוּבה, את זה לא מצינו מלבד בדור המבול.

והלא בזה מדובר ועבור זה כולם בּוחשים. כבר שנים רבות שבעלי הסטיות ונציגיהם לא נלחמים על כך שמי שנושא את הנטייה הזו יוכל להסתובב ברחובות מבלי לחשוש שיותקף.

כבר שנים רבות שהם לא עסוקים בזכותם לחיות את חייהם בשלווה מבלי שידרשו מהם להשתנות. המאבק הנוכחי נועד אך ורק לערער את המקובל ולומר, שקשר של נישואים וחיוּב כתוּבה, דהיינו נורמליות אנושית, כבר אינם נחלתם של בעלי זהות מינית מסוימת.

במסרים הללו הם מלעיטים את החברה החילונית כבר קרוב לשני עשורים, כעת הם רוצים להאכיל גם אותנו. ואחריהם המַבּוּל.