אלוקים, יצר הרע ופרשת נח

פרשת נח מראי המדרש: האם האדם נועד לכישלון מראש אל מול יצרו הרע?

תגיות: ניתאי הוד
ניתאי הוד , ד' בחשון תשפ"א

מה בתיבה?
מה בתיבה?
צילום: מיכל פטאל, פלאש 90

פרשת נח היא סיפור ההמשך של בריאת האדם - וכשלונו. מיצירת האדם בצלם אלוהים וכנזר הבריאה, חטאיו ונפילותיו מובילים לגירוש מגן עדן, לרצח האחים הראשון, ולהתמלאות הארץ חמס.

הדרדרות זו מובילת להחלטת הקב"ה למחות את העולם שברא. בני האדם, שנבראו עם כוחות מנוגדים ושונים, לא מצליחים לגבור על יצרם הרע ונופלים בחטאים החמורים ביותר. ומתוך הסיפור עולה השאלה, האם האדם נועד לכישלון מראש אל מול יצרו הרע?

זוהי נקודת הפתיחה לסיפור המבול, שמציג את עונשו של אלוהים לעולם, אך גם מציג את ההתפתחות בהבנת ולמידת היצר הרע שבאדם. סיפורי בראשית מציגים משהו מתמצית הווייתו של האדם, והשאלה שעומדת בפנינו היא מה סיפורים אלו מלמדים על העולם, ועלינו. גם את חז"ל השאלות הללו העסיקו, ומימרות ואגדות נועדו לגעת בשאלות היסוד הללו, מנקודת מבטם הייחודית.

נתבונן כעת בשני מדרשים המתייחסים לפסוק המופיע בעת היציאה מהתיבה – "לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ט,כא). שני מדרשים שמייצגים שתי נקודות מבט שונות על היחס, האחריות, ודרך ההתמודדות מול הכוחות הרעים שבנו. נתחיל במדרש הראשון:

זה שאמר הכתוב "לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר" (קהלת ז), לא בראו הקדוש ברוך הוא שנקרא צדיק וישר את האדם בצלמו אלא כדי להיות צדיק וישר כמוהו.

ואם תאמר – "למה ברא יצר הרע שכתוב בו "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח). אתה אומר שהוא רע, מי יוכל לעשותו טוב?" אמר הקדוש ברוך הוא – "אתה עושה אותו רע! למה תינוק בן חמש בן שש ושבע ושמנה ותשעה אינם חוטאים, אלא מבן עשר ואילך ואז הוא מגדל יצר הרע."

ואם תאמר – "אין אדם יכול לשמור את עצמו?" אמר הקדוש ברוך... "וכמה דברים קשים יש בעולם יותר מיצר הרע ומרים ממנו ואתם ממתיקין אותן: אין לך מר מן התורמוס ואתה שוקד לשלקו ולהמתיקו במים ז' פעמים עד שהוא נעשה מתוק... ומה מרים שבראתי אותן ממתקין לצורכך, יצר הרע המסור בידיך על אחת כמה וכמה." (תנחומא בראשית, ז)

המימרא שלפנינו מתארת את תכלית האדם ויחסו כלפי היצר. מטרתו היא לממש את 'צלם אלוהים' שבו ולהדמות לקב"ה, ובהתאם האדם נברא ישר. אך האדם במעלליו הרבים, הופך את הכוחות שבו לרעים. בלימוד המדרש, חשוב לשים לב להקשרם המלא של הפסוקים המובאים, ונשים לב שהמשך הפסוק בקהלת (ז,כט) הוא "לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים". האשמה בנפילת האדם מופנית כלפיו.

לשאלה כלפי שמיא מדוע נברא יצר הרע, התשובה מחזירה מיד את הכדור לידיו של האדם – "אתה עושה אותו רע!". כמו הפסוקים, כך גם הדוגמא ממחישה שילד נברא בתמימות, אך לצד הגדילה הפיזית כך גדל גם יצר הרע. ובהמשך ישיר, הדרך לתקן את יצר הרע היא בעזרת עבודה קשה. כמו שביכולת האדם להפוך צמחים מרים לאוכל מתוק, כך, מתוך מאמץ, ניתן להמתיק את יצר הרע המסור בידיו. האחריות, והיכולת, כולה של האדם.

לעומת מדרש זה, שמציב על האדם את האחריות המלאה ליצר הרע, ישנה מימרא קצרה המשקפת תפיסה שונה בנושא:

תנו רבנן: קשה יצר הרע, שאפילו יוצרו קראו רע, שנאמר: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו." (קידושין ל,ב)

בפשט, הדרשה מלמדת ומכירה שההתמודדות מול יצר הרע אינה פשוטה, ולמעט הזדהות אין שוני מהותי מהדרשה הקודמת. עם זאת, העובדה שהדובר הוא הקב"ה, ובחינת הפסוק מתוך מכלול סיפור המבול מגלים לנו דבר מה עמוק יותר. בעקבות הרמז שהדרשה נותנת לנו, נבחן את סיפור הבריאה והמבול מנקודת מבטו של אלוהים.

בפתיחה שאלנו האם סיפורי בראשית מלמדים אותנו על תבוסה ידועה מראש במלחמת היצר, וראינו ששאלה זו מחריפה ככל שמתקדמים בסיפורי בראשית וחטאי האדם הולכים וגדלים. עד כדי כך שהקב"ה מעיד כי "כָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם" (בראשית ו,ה). למול השאלה שהצבנו, העובדה שה' מתנחם על שעשה את האדם (שם ו,ו) מציבה סימן שאלה על יוצר האדם לא פחות מהאדם עצמו!

ואכן, הקב"ה משמיד את העולם מתוך כוונה להתחיל מחדש עם נח. אך נדמה שביציאה מהתיבה לא רק האדם משתנה. לאחר שנח מקריב קורבן, הקב"ה אומר – "לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ט,כא). אלוהים, שהשמיד את העולם בגלל יצרו הרע של האדם, מחליט שלא להשמיד את העולם יותר כי.. לאדם יש יצר הרע! מה השתנה כאן?

ההבדל בין הביטוי שמופיע לפני תהלך ההשמדה לביטוי שמופיע לאחריו היא מילה אחת – יצר לב האדם רע מנעוריו. במילה בודדת זו ישנה הכרה מצדו של אלוהים בעובדה שזהו כח שלעתים "גדול עלינו", בני האדם. כך נולדנו. הכרה זו מובילה להכלה ומחילה לנפילותינו, ולהבטחה שלא לכלות אותנו עקב כך.

והמימרא הקצרה שהצגנו מפנה זרקור בדיוק לנקודה בסיפור, בה ההסתכלות של אלוהים על יצרו הרע של האדם משתנה. והסתכלות זו של ה' מאפשרת גם לנו, כבני אדם עם יצרים ונפילות, להכיר, להכיל ולתקן את עצמינו, מבלי להגיע לחורבן והרס עצמיים. דרך שונה של התקדמות והתפתחות נפתחת בפנינו עם ההבטחה להכלה מצידו של הקב"ה, עם ההכרה שלו בקושי שלנו.

שני המדרשים הללו מציגים שתי תפיסות שונות לשאלת היחס כלפי נטייתנו לרע, ומשום כך גם בדרך הטיפול בו. הגישה הראשונה מטילה אחריות מלאה עלינו ומצפה מאתנו להתגבר על יצרנו, ללא הנחות. הטיפול ברע יהיה כרוך במאמץ וסבל, "עקירה מהשורש", עד להמתקת התבלין המר. ואכן, לעיתים יש צורך בתהליך חד וכואב, ואין מקום לתהליך ולהתפתחות האיטית או להכלת הרע.

לעומתה, הגישה השנייה רואה את המבול והיציאה מהתיבה כנקודת מפנה גם ביחסו של אלוהים כלפי יצר הרע. וההכרה של אלוהים בקושי, מאפשרת גם לאדם להכיר באתגר הגדול שאיתו נברא, מבלי להרוס ו"להתחיל מהתחלה". הבנה כזאת פותחת דלת לדרך עדינה יותר של שיפור, תיקון, וסליחה עצמית.

ניתאי הוד הוא אברך בישיבת "ברכת משה" מעלה אדומים