אתמול פורסם בתקשורת שלמרות ריכוז מדאיג של חומרים מסרטנים בנמלי חיפה ואשדוד, ממשיכים צוללני חיל הים להתאמן שם.

הבדיקות באתרי הצלילה של החיל, באו בעקבות המים המזוהמים בנחל קישון שגרמו למקרים של מחלת הסרטן בקרב יותר מ-70 לוחמי שייטת.

יובל טמיר, שצלל כחייל במי הקישון במשך עשר שנים, חלה בסרטן ועובר סידרה של טיפולים כימוטרפיים אינסופיים. יובל הוא ממובילי המהלך למלחמה בזיהום בקישון ובמקומות נוספים: \"זה סיפור כשל של מדינה. בכל מקום מזוהם. למדינה יש קשר של שתיקה, של מפעלים ששייכים ברובם למדינה או למשפחות הכי עשירות בארץ. ילדים ואזרחים ממשיכים לצלול כאילו כלום לא קרה במקומות שהוכרזו כמסוכנים, כמו נחל קישון. אסון ורסאי זה משהו קטן לעומת מה שקורה במקום הזה!\"

יובל נאבק קשה גם על ההכרה במחלה בהקשר לצבא. הוא לא מופתע ממה שקרה עכשיו במפרץ חיפה. זה נראה מהלך מתחייב ממה שקרה בנחל קישון.

הוא מציין שעיקר הנתונים עלו כאשר חיל הים החליט שהבעיה אמיתית ובדק את הדברים. גם עכשיו הדברים נבדקים. לדבריו, הוא עושה את הכל כדי שלא יתבקש לוחם צעיר לצלול היום במקומות אסורים ויצטרך לעבור את מה שעבר עליו בעוד עשר שנים. יובל דואג לא רק ללוחמים אלא גם לאוכלוסיות רבות נוספות .

עוזי- אבל חיל הים צריך לעשות שינוי לוגיסטי רציני במערך שלו כדי להפסיק לצלול בנמל חיפה.
ועדת בראשותו של השופט שמגר יושבת כבר שנה בענין. לדבריו של יובל הם עשו עבודת קודש- אך כנראה שלא חקרו מספיק את הקשר בין החומרים המסרטנים לצלילה.
לדבריו, אין נקודה בחיפה ובמדינה שאפשר לדרוך שם כי הכל מזוהם.


ד\"ר אליהו ריכטר מנהל היחידה לרפואה תעסוקתית וסביבתית בביה\"ס לבריאות הציבור מוסיף על הנאמר. הוא העיד בוועדה בראשותו של מאיר שמגר, ועדה שדנה במחדלי הקישון, והוא גם שותף למחקר שהביא להקמת הועדה עצמה.

\"צה\"ל חוזר על אותן שגיאות שעשה בעבר. שומעים שהאולם רועד, ולא עושים כלום עד לקריסה!
לא לומדים כלום. הסיפור פרץ לפני כשנה. חיל הרפואה אמר שאין בעיה, יש תקן ואין סיכון, ותוך כדי כך עשו מספר רב של שגיאות מקצועיות, מדעיות, רפואיות ואתיות. הם התבססו על בדיקה של חומר אחד, מישור אחד של חשיפה.

כאן מדובר בחומרים רבים, מישורים שונים של ספיגה, והשפעות לטווח ארוך. הם מדברים על מה שיש בתוך הבוצה, בלי לדבר על מה שיש בתוך המים עצמם לרבות כל הזפת הנוזלית\".

בניגוד לדברי ד\"ר ריכטר, קצין הרפואה הראשי תת אלוף גיורא מרטינוביץ טוען כי יש הבדל בין הבוצה לבין המים, והצלילה לא מסוכנת.

אך לדברי ד\"ר ריכטר הבעיה שיש ספיגה דרך העור שלא נזכרת בתקן, ובשל הלחץ האדיר של המים, החומרים חודרים לעור.

המלצות הוגשו לועדת שמגר, והם מתפלאים שאין תגובה.

ד\"ר ריכטר נשאל אם ברור הדבר שהזיהום רק מהמפעלים ואולי יכול להיות שהזיהום בא מבחוץ – מאוניות המשליכות פסולת מסרטנת.

ד\"ר ריכטר השיב כי כל התשובות נכונות, ויש מספר רב של מקורות זיהום: הספינות, המפעלים, הפסולת מתחנות הטיהור, פסולת חקלאית, חומרי הדברה ועוד.

לפי ממצאיו, מפרץ חיפה הוא אחד המפרצים המזוהמים בעולם, וכן הקישון הוא אחד הנחלים המזוהמים בעולם. לדבריו, יש גם פיזור מנחל קישון אל תוך החופים ואל תוך המפרץ.

גם ח\"כ נחמה רונן, שהיתה מנכל\"ית המשרד לאיכות הסביבה, הציגה בוועדת שמגר מסמכים חמורים שהוכיחו שלאורך שנים היה בידי חיל הים ממצאים ברורים על מצב המים גם בקישון וגם במפרץ חיפה. לדבריה, אי-אפשר לטעון שהדברים לא היו ידועים.

בצבא אומרים שהענין נבדק, אבל כל זמן שהענין נבדק, הצוללנים ממשיכים.

לדברי ד\"ר ריכטר אין לאשר לחיילים את צלילה במפרץ חיפה:

\"צריך לבצע את \"מבחן הבן\"- מה היית אומר אילו הבן שלך היה בשייטת. והתשובה ברורה! יש כאן בעיה אכזרית. מסכנים את בטחון הפרט כדי לחזק את בטחון הכלל. אך הסיכונים הכי גדולים לישראל היום, הם לא סיכונים חיצונים, אלה סיכונים של קריסה מבפנים מתוך שמזלזלים במיגון הסביביה שלנו.

מדברים גם על הספקת מים מהתפלת מי ים- ועוד מעט גם מי הים יהיו במצב לא פשוט.אנחנו מזהמים גם את המקור של מי הים!\", אמר ד\"ר ריכטר.