1.
מי שעבר ליד דוכן עיתונים ביום שאחרי חתימת הסכם השלום עם בחריין השבוע, ציפה בטח לראות כותרות ראשיות שיעסקו בשלום שפרץ כאן. הרי כמעט כל עורכי העיתונים שייכים לאותו מחנה שבמשך ארבעה עשורים סיפר לנו שהדבר החשוב ביותר למדינת ישראל הוא השלום עם הערבים. תמורת השלום היה מותר לוותר על שטח אסטרטגי (ההסכם עם מצרים) או עקרונות אסטרטגיים כמו שליטה יהודית בהר הבית (השלום עם ירדן). ועוד לא דיברנו על השלום עם הפלסטינים ומחירו.
והנה פורץ השלום. בימים אלה יושב בלשכתו ברמללה ראיס מבודד ומיואש, ללא אף בת ברית רצינית בעולם הערבי. במקום בידוד מדיני שהבטיח לנו השמאל, קיבלנו ציר של המדינות הערביות המתונות - המפרציות ומצריים, כשהציר השלישי הוא מדינת היהודים. לא פחות ולא יותר. כל זה קורה תחת שלטון ימין, שעם כל הביקורת על הססנותו של נתניהו, הוא ראש הממשלה היחידי מזה ארבעים שנה שלא מדבר על נסיגות וויתורים. אפילו שמיר שזכור לטוב הופל על ידי הימין, כשהלך לוועידת מדריד. אבל את זה הימין שכח. בפועל היחידי שמיישם כאן מזה עשור את מדיניות "אף שעל" הוא נתניהו של הקדנציה השניה (והשלישית והרביעית וכו').
במקום נסיגות נתניהו כמעט הביא לריבונות יהודית ביו"ש, שאם לא הייתה מתרחשת התקלה של הרגע האחרון היינו כבר עמוק בתוכה.
ולא רק שהוא מיישם כאן מדיניות ימין, הוא גם מביא הישגים שאיש מקודמיו לא הביא. בתחילת שלטונו של נתניהו השמאל הזהיר אותנו שאף אחד לא יענה לטלפון שלו בבית הלבן. שהאירופאים יחרימו אותו והוא לא יוכל לפתוח דלתות באף מדינה מתוקנת. אבל עכשיו אבו מאזן הוא זה שמבודד במוקטעה ואפילו הערבים לא מתעניינים בו.
2.
אבל במקום שמחנה השלום ישמח, הוא חמוץ. ביום שאחרי הסכם דרמטי על נרמול היחסים עם עוד מדינה ערבית, כותרות העיתונים עסקו ב"מרד החרדי", של פתיחת תלמודי התורה. הידיעה על השלום עם בחריין נדחק לשולי העמוד. לא בגלל שהחרדים באמת מעסיקים אותם, אלא בגלל נתניהו שמעסיק אותם.
שני מנהיגי ציבור חרדי, תמכו בעבר בברית של החרדים עם השמאל. מנחם פרוש ואברהם רביץ, שניהם כבר ז"ל. הסברה של שניהם הייתה פשוטה: כשהחרדים יושבים בממשלת ימין מנגחים אותם כדי לנגח את הימין. כשהם יושבים בממשלת שמאל מחבקים אותם כדי לחבק את השמאל. זו המטוטלת של הסיקור התקשורתי את המגזר החרדי.
במערכה הנוכחית החרדים הם רק שחקן משנה. המסר שהתקשורת מנסה לצרוב הוא שנתניהו נכשל בקורונה. שהסגר השני הוא כישלון גמור. שלכן נתניהו, שנכשל, צריך ללכת הבייתה, כי הוא כבר לא עסוק בענייני המדינה אלא במשפטו. זה הנרטיב.
הסברה ההגיונית יותר היא שנתניהו עסוק בנושאים שהיו דורשים מראש ממשלה אחר שנים רבות. למשל הפיצוצים המסתוריים בלבנון או איראן. או הסכמי השלום והסחר הכלכלי עם המדינות המפרציות. ובין לבין גם צריכים לנהל כאן מדינה.
ובכלל מי שחושב שנכשלנו בקורונה שוכח מה אמרו כאן לפני חצי שנה אותם פרשנים שהיום מחלקים לממשלה ציון נכשל. כשנתניהו הציג את המאבק הממשלתי בקורונה בגל הראשון, הם כתבו לו שלא יחגוג כי בסוף הקיץ יגיע גל שני והוא יהיה קשה וחמור יותר מהגל הראשון. ואותם פרשנים טוענים היום שעצם העובדה שהגענו לגל שני היא כישלון.
3.
במבט לאחור טוב שהממשלה פתחה את המשק מוקדם. כי אם נגזר עלינו להגיע לגל שני, לפחות הגענו אליו עם כלכלה רק חצי מרוסקת ולא מרוסקת לגמרי. רוב מדינות העולם שדחו את פתיחת המשק בחודשיים, פשוט מפגרות כיום אחרינו גם עם ההגעה לסגר השני.
הנה קצת נתונים: לונדון נכנסה בשבת האחרונה למצב 2 בתוכנית הרמזור שלה. זה אומר איסור כמעט מוחלט על מפגשים בין אנשים ממשפחות שונות (מותרים מפגשים של עד 6 אנשים בלבד), סגירת המסעדות ומקומות הבילוי בלילות ומעבר לסוג של חצי-סגר, בו רק מה שנוגע לפעילות המשק נשאר פתוח (כולל השארת בתי הספר פעילים, שזו תובנה מעניינת).
בצרפת הוטל סגר לילי לחודשיים לפחות על 9 הערים הגדולות, בהן פאריס ומרסיי. נאסרו במהלך היום ארוחות של מעל 6 אנשים, במסעדות ואף בבתים פרטיים. אולמות ואירועים ספורט נסגרו
גם בגרמניה נכנס לתוקפו חצי סגר לילי, אחרי שמספר הנדבקים במדינה הגיע לאזור 7,000 איש. גם שם מסעדות וברים נסגרו מהשעה 11:00 ונכנסו לתוקף הגבלות רבות במרחב הציבורי.
כל זה מלמד על המגמה: כניסה איטית של אירופה לסגר שני. אנחנו פשוט הקדמנו את העולם המערבי, כמו שהקדמנו בסגירת השמיים האוויריים וכניסה לסגר הראשון.
אז נכון שהיו גם כשלונות בניהול המשבר, מבחינה בריאותית ומבחינה כלכלית. אין אף משבר שמנוהל באפס תקלות ויש חורים בכל ניהול. מי שחשב שהכל יכול להתנהל חלק, כשמדובר על נגיף מסתורי שאיש לא יודע מה טיבו ועל מצב חדש שהעולם המודרני לא הכיר, פשוט חושב בעיניים של ילד.
הכישלונות הנקודתיים הם לא כישלון בניהול המשבר וגם לא כישלון בהתנהלות הממשלה. כי אם זה כישלון, כנראה רק תוצאה של מיגור הקורונה מהעולם הייתה מביאה לממשלה הישג של ניהול נכון.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי ומנהל קמפיינים