צריכים אבטיפוס ליהודי 'פשוט'

דן מרצבך זצ"ל היה יהודי שנוהגים לכנות 'פשוט'. הוא לא נשא תארים מיוחדים ולא כתב חיבורים, אבל הוא דמות מופת שצריכים לחנך לאורה.

בכוונה איני מצמיד לו את התואר 'רב' שרגילים להצמיד לשמו, בגלל שבתוך הבעת הכבוד הזו יש בלי כוונה גם הבעת אי כבוד כלפי אנשים ענקיים החיים בתוכנו, שמסלול חייהם אינו עובר דרך הרבנות.

דן היה שכן שלי בעתניאל שלפני 30 שנה. קהילה קטנה מאוד שמנתה פחות מ-25 משפחות וביניהן משפחת מרצבך שמסרה את נפשה על בנין הישוב. ישיבת ההסדר הגדולה שבמקום החלה בכולל 'בית ועד לתורה' שהוא הקים.

לפני תשע שנים בנסיעתו לתפילת ותיקין במערת המכפלה, הוא נורה בשגגה על ידי חייל צה"ל   ובמוצ"ש נציין 9 שנים לאסון.
דן היה אדריכל, בן למשפחה צרפתית אצילית שלמד באלון שבות והמשיך לקבוע עיתים לתורה ובאיזה שלב בחיים העביר לפתע הילוך ולמול עינינו התחוללה טרנספורמציה מדהימה – דן הפך ל'צדיק-אמת'.

'צדיק' במובן של סדרי חיים שבנויים על תפילה ועבודת ד' עמוקה וצדיק אמיתי במובן של המשך האחריות על החיים עצמם. ממשיך להתפרנס ולעזור ולעשות חסד עם כל אומלל וככל שהשנים חולפות דמותו הולכת וצומחת בעיני ואני מרגיש כבוד גדול שזכיתי לחברות אתו.

הבוקר סיפר לעולם חברי הרב דני וינט שני סיפורי מופת עליו. שווה לקרוא אותם בלב פתוח:  
הרב דן היה בחתונת אחיינו. לאחר החופה ראו שהוא מתארגן ליציאה ושאלו מה קרה? דן ענה שיש לו שיעור קבוע והוא צריך לנסוע להעביר את השיעור (לרב דן היו 4 שיעורים קבועים בשעות הלילה - כל לילה בישוב אחר).  "כמה אנשים משתתפים בשיעור הלילה?" שאל אותו חבר והרב דן ענה: "אחד   כבר אמר שהוא מגיע..." אמרו לו: "עבור אדם אחד אתה עוזב את החתונה של אחיינך?!" וענה להם הרב דן בפשטות: "מעולם לא ראיתי שאמבולנס חוזר על עקבותיו כי אמרו לו שיש רק פצוע אחד!"

הסיפור השני סיפר הרב ישראל מלמד שהיה עד למעשה: 
בשבעה, הגיע אדם לנחם אבל אף אחד לא הכירו, שאלו אותו מה הקשר שלו לרב דן, והוא ענה: שהאמת היא שמעולם לא ראיתי את הרב דן ומעולם לא נפגשתי עימו, אבל הרב דן היה מתקשר אלי כל שבוע להזמין אותי לבוא לשיעור וכל פעם המצאתי לו תירוץ אחר למה אני לא מגיע לשיעור. שאלו אותו – ",כמה פעמים הרב דן התקשר אליך?" והוא ענה -  16 שנה כל שבוע ...           "אבל עכשיו", אמר אותו אדם – "קבלתי על עצמי כמה קבלות ..."

דן היה איש ההתישבות. יום אחד הוא החליט להקים בריכת שחיה בעתניאל. זה היה פרויקט הזוי שלא היתה לו היתכנות כלכלית, אבל מי שהכיר את דן ידע שהמציאות היא הצעת הגשה, לא משהו שאמור להגביל אותך באיזה אופן. 
ליוויתי אותו בנסיעה לפתח תקוה לקבלן הבריכות וכל הדרך הוא התחבט האם זו הדרך לישוב הארץ? האם אין אלו מותרות? וכמה משפחות זה יוסיף והאם זה יעשה טוב לאנשים?

לפעמים אתה צריך לתפוס מרחק מיצירת אמנות כדי להבין את הגאונות שבה. ממרחק 9 שנים אני עומד מול דמותו ומשתאה. הוא ראוי להיות דמות שנתית במערכת חינוך שרוצה יהודים 'פשוטים' בעלי שיעור קומה.

רובנו אנשים פשוטים ואנחנו חייבים דמויות מופת שנזהה את עצמנו בהן. לראות אנשים החיים בתודעה של קדושה ובאחריות של שליחות יהודית ולאומית בעירנות ובאהבה רבה.

זה היה רעי ומורי הרב דן מרצבך זצ"ל