לא המלחמה שלנו: עפרה לקס צפתה ב"שעת נעילה"

הסדרה ''שעת נעילה'' התפוצצה בקול יח"צ אדיר אל מסכינו, אבל פרק הפתיחה על סימני השאלה שבו, הוציא לנו את החשק להמשיך.

עפרה לקס , י"א בחשון תשפ"א

"שעת נעילה"
"שעת נעילה"
כאן 11

"אני לא מסוגלת לשמוע על הסדרה 'שעת נעילה'. כשאני רק חושבת על המלחמה ההיא, הדמעות מציפות אותי בלי שליטה. אני נזכרת בחברים ההרוגים, באלמנות, בתחושת השבר", סיפרה לי חברה שהייתה אם צעירה כשהמלחמה הקשה ההיא פרצה.

בשנה האחרונה בעלי ואחד מבניי קראו את הספר 'על בלימה', שמספר את סיפורם של לוחמי חטיבה 188 שהחזיקו את רמת הגולן במלחמת יום כיפור בעקשנות, במסירות ובדם. הם טיילו בשטח ודיברו עם אנשים בני 70 שעדיין מתקשים לספר, מעדיפים לא להיזכר במראות ובריחות ובחברים שאינם. וכשהפה בכל זאת נפתח, המילים יוצאות מהם אוטומטיות, מתכתיות, רק לא לצלול שוב פנימה.

הצפיות בשיא, הציפיות נכזבו

בשבוע שעבר עלתה ב'כאן 11' הסדרה 'שעת נעילה'. סדרה שמבקשת לגעת בפצע המדמם עדיין שנקרא מלחמת יום כיפור. בני הדור ההוא נותרו מצולקים מהמערכה שהותירה את חותמה בכל שדרות החברה הישראלית. בני הדור הבא כבר נולדו לתוך חוסר האמון במערכת הצבאית, לעיתונות אופוזיציונית ולחיטוט בפצעים שמתרחש מדי שנה בין כסה לעשור. הסדרה עוררה סקרנות רבה, גם כתוצאה ממערכת יחסי ציבור מדויקת.

דיברו על הפקת ענק שטרם נראתה בישראל, הוסיפו הצצה אל סט הצילומים ודיווחו על מכירת הסדרה לרשת זרה. זה הצליח. בבתים רבים בישראל התיישבו לצפות בסיפורה של המלחמה, לגעת בפצעים, לקלף גלדים שקופים, להבין מה היה שם. התאגיד שבר שיא. 255 אלף צפיות היו לפרק הפתיחה הכפול באתר 'כאן', ויש להניח שהיד עוד נטויה.

צפינו בפרקים הראשונים, הקשים, אשר מציגים את השאננות האיומה של מי שאחראים לשלמותה של המדינה ולשלומם של החיילים. ראינו את החייל המתריע שאף אחד לא רוצה לשמוע, את המחלקה שהצליחה לתקוף עשרות טנקים סוריים ולא הבינה מה עוד מצפה לה, ופגשנו גם את עלילות המשנה - סיפור חברתי וסיפורי אהבה שנשזרים בעלילה. היו לנו שאלות, תמיהות וגם סצנות שקוממו אותנו, אבל החלטנו להבליג הפעם. הרי המשך יבוא.

יום למחרת הקרנת פרקי הבכורה גיליתי ביקורות שלא ציפיתי להן. הן לא נכתבו בעיתונות הרשמית אלא ברשתות החברתיות. הצופים התמימים שהתיישבו על הספה עם הילדים, מבקשים לחוות יחד פרק חשוב בהיסטוריה של המדינה, נדהמו לגלות שערבבו להם בתוך הטנקים, הבונקרים והמדים גם עירום. אחר כך הגיעה ביקורת שנגעה לשיבוש ההיסטורי. שלושה מכוכבי הסדרה חברים ב'פנתרים השחורים'. רק שבתקופה ההיא הפנתרים כבר הייתה תנועה חלשה. היוצרים הקימו אותה לתחייה.

הנורות המהבהבות חברו לחשדנות הטבעית. כשבישראל יוצרים סדרה על מלחמה, כדאי להישאר ערניים ולבדוק מי רוצה להוביל אותנו ולאן. כל סימני השאלה הפכו לסימן קריאה אחד גדול עם פרסום הריאיון שנתן במאי הסדרה, ירון זילברמן, ל'הארץ'.

הטראומה היא המרכז

"מבחינתי", אמר זילברמן לעיתונאי איתי שטרן, "כל סרט על מלחמה חייב להיות אנטי־מלחמתי. זה לא קל. כי בסוף הפיצוצים האלו כן מצטלמים טוב". זילברמן ממשיך ומחדד: "האתגר שלי היה איך לא ליצור את ההתלהבות ממלחמה. כשאתה נכנס למלחמה, אתה מתחיל אותה עם איזו התרגשות. גם בסצנת הקרב הראשונה בסדרה זה ככה. יש איזו התלהבות של להיכנס באויב, אבל היה לי חשוב להראות שזה לא מה שמשתלט על החיילים אלא דווקא האימה, הפחד, הקושי והטראומה... הטראומה היא המרכז ולא האדרנלין. אני רוצה שכל הצופים יבינו שמלחמה זה דבר איום ונורא, ועד כמה חייבים לעשות שלום כדי שלא יהיו מלחמות, כי מלחמה זה גיהינום... זו משימה מספר אחת".

הלך החשיבה של זילברמן מדהים. מכירים עוד צבא שנקרא "צבא ההגנה ל..."? מכירים עוד צבא שממציא מערכת ליירוט בלוני תבערה כדי לא להיכנס למערכה עקובה מדם? ואיך נפלה הבחירה להעביר את המסר הזה דווקא דרך מלחמת אין ברירה, שתוכננה היטב על ידי האויב ונכפתה על ישראל?

רגע, לא סיימנו. שטרן שואל את זילברמן לפשר הופעת 'הפנתרים השחורים' בסדרת המלחמה. גם כאן, אל דאגה, אין בכוונתו של זילברמן לתקן עוולות חברתיות. כל החיצים מופנים למטרה אחת ויחידה. "מה שעניין אותי זה שהם (הפנתרים, ע"ל) היו דווקא מצפניסטים, כלומר שמאלנים... הם יכלו למצוא דרך לדיאלוג. זה היה השמאל ומאז התהפכו היוצרות. כי בגין הצליח לסחוף אותם על ידי זה שהוא נתן ביטוי למצוקות ולקיפוח ונתן להם קול. אבל ברגע שהוא אימץ אותם, כבר הייתה שם אג'נדה ימנית... המאבק העדתי הפך למאבק פוליטי של ימין ושמאל. מבחינתי זה דבר מאוד עצוב. אז והיום".

ולמי שעדיין חושב שהסדרה כוונה להציג רוח פציפיסטית רק ברמה התיאורטית, משגר זילברמן גם את המשפטים הבאים: "פתאום אתה רואה מה זה מחאה של עם שלא מוכן לסבול מנהיגים שלוקחים אותו לתהום, שגורמים לקרע. זה הכי אפליקטיבי למצב שלנו היום". הבנתם? אין מצב דומה למלחמת יום כיפור כמו היום. נקודת זמן שבה מצטרפות עוד ועוד מדינות ערב להסכמי שלום עם ישראל. זו התהום של זילברמן. אמאל'ה, לא הייתי רוצה לצאת איתו לטיול.

לא, זה לא מגיע לנו. לא מגיע לנו לשלם על סדרה כזאת שמשודרת בתאגיד מכספנו. לא מגיעה לנו סדרה שתקבע בנו אימה, חידלון וטראומה. בכל מה שנוגע ליום כיפור, אנחנו כבר שם. לא מגיע לדור הצעיר, שלא מכיר את המלחמה אך צופה בסדרות, ללמוד עליה דווקא מ'שעת נעילה'. הרי זה מה שיתקבע בתודעתו כמלחמת יום כיפור. חשבתם על האפשרות לנער אותנו מהעצב? לספר לנו על מסירות הנפש, לחשוף אותנו לרֵעוּת? ליצור סדרה איכותית שתספר את סיפורם של האנשים הקטנים מאחורי מדינה שעומדת על נפשה מערכה אחרי מערכה? סדרה שתביא קצת נחמה ותזכיר שניצחנו במלחמה?

אם עדיין מתחשק לכם לצפות ב'שעת נעילה', בבקשה. רק תדעו מה נמצא שם מאחורי הקלעים. קחו איתכם משקפיים ביקורתיים ואחר כך תכתבו. תדברו על מה שמעצבן, על מה שלא נכון. תעירו ותעוררו ותצעקו, כל אחד במיקרופון הקטן שלו ובמקלדת. היום זו כבר לא פריבילגיה של מבקרי תרבות במדורים מפונפנים, כל אחד יכול לכתוב. תעשו את זה. אולי פעם נצליח לשנות.

לתגובות: ofralax@gmail.com