קפה ג'ו

נתניהו מייחל עדיין לניצחונו של ידידו הטוב טראמפ, אולם מקפיד לא לשרוף את גשר היחסים שיצטרך לבנות בתרחיש שבו המנצח יהיה ג'ו ביידן

יאיר שרקי , י"א בחשון תשפ"א | עודכן: 13:16

ניצחון של ביידן יחדד את הצורך של נתניהו להרוויח זמן עד הבחירות. נתניהו וביידן
ניצחון של ביידן יחדד את הצורך של נתניהו להרוויח זמן עד הבחירות. נתניהו וביידן
צילום: עמוס בן גרשום, GPO לע"מ

רגע אחד של שקט בשיחת הטלפון בין נשיא ארצות הברית לראש ממשלת ישראל הסגיר את המלכוד שאליו נקלע נתניהו.

זו הייתה שיחת ניצחון חגיגית לרגל חידוש היחסים בין ישראל לסודן, שמצטרפת לאיחוד האמירויות ובחריין. הכול בתיווך, שלא לומר לחץ, אמריקני מסיבי. טראמפ לא טרח לעדכן את בן שיחו שהוא מדבר איתו על ספיקר, והשיחה מועברת בשידור חי למיליוני צופים ברחבי אמריקה.

"ביבי, אתה חושב שג'ו המנומנם (ביידן) היה עושה דיל כזה?", שאל טראמפ בעליצות, וגם הבהיר מה התשובה הנכונה: "אני לא חושב". מהטון ומרעשי הרקע נתניהו הבין שלא רק נשיא ארצות הברית מאזין לו. כמה שניות של דממה הספיקו לו כדי לנסח בדיפלומטיות: "אדוני הנשיא, מה שאני יכול לומר לך הוא שאנחנו מעריכים את העזרה מכל אחד באמריקה למען השלום", כשהוא מדגיש את המילים "כל אחד". טראמפ לא היה נראה שבע רצון מהתשובה, אבל היא שיקפה את תחזיותיו של נתניהו: הוא מעדיף לאכזב מעט את טראמפ מאשר לקלקל את היחסים עם מי שעל פי הסקרים ייבחר בשבוע הבא לנשיא החדש.

בשיחות סגורות נתניהו עדיין לא משוכנע שטראמפ יפסיד. בפעם שעברה תחזיות הסוקרים התנפצו וטראמפ גבר על קלינטון. הפעם הפערים בסקרים גדולים יותר, אבל נתניהו עצמו חווה על בשרו לא מעט ניצחונות בניגוד לסוקרים. אם היה יכול לתת עצה פוליטית אחת לידידו, הוא היה אומר לו לחבק את התחזיות הקודרות ולצאת בקמפיין געוואלד במבטא אמריקני כדי להוציא את תומכיו המתנדנדים מבתיהם. הבעיה שטראמפ, ווינר בכל מהותו, לא מסוגל בכלל להציג את ההפסד כאפשרות ריאלית. בפעם האחרונה שדיבר על כך הוא אמר בחיוך שאם יפסיד ל"מועמד הגרוע בתולדות ארצות הברית" הוא ייאלץ "לעזוב את המדינה". חלק מהמדווחים לא הבינו את הבדיחה של הנשיא, אבל גם הוא הבין שעדיף לא לחזור עליה.

גורלו של נתניהו כרוך בגורלו של טראמפ. קדנציה שנייה של החבר בבית הלבן תגדיל את סיכוייו של נתניהו לקדנציה נוספת בבלפור. טראמפ כבר הוכיח התגייסות לקמפיין הליכוד בכל פעם שנתניהו נזקק לה. הפעם יוכל להגיש הישג דרמטי במיוחד: אחרי האמירויות, בחריין, סודאן ואולי גם עומאן – תגיע ערב הסעודית. הסכם איתה יהיה תפנית אסטרטגית ביטחונית וכלכלית בקנה מידה חסר תקדים, וגם יחזק את הלחץ הישראלי והסעודי להחמיר את הקו נגד איראן, שמחפשת הזדמנות לחתום על הסכם מחודש. ניצחון של ביידן מנגד ישפר את תנאי הפתיחה של משטר האייתולות ויבלום את רכבת הסכמי אברהם בטרם תגיע לתחנה. ניצחון כזה גם ישלול מנתניהו את אחת החוזקות האחרונות שנותרו לו: הקשר האישי הקרוב עם נשיא ארצות הברית. גנץ, לפיד ואולי גם בנט יתקבלו שם בחום לא פחות ממנו. אם כך יהיה, הוא ינסה להשתמש גם בקרירות האמריקנית כנכס. "מי היחיד שיעמוד מול לחץ אמריקני?" ישאל קמפיין הליכוד במחווה לימי אובמה.

בתרחיש כזה, נתניהו ינסה לדחות את הבחירות כאן כדי להרוויח זמן להתארגנות והתנהלות מול הממשל החדש. הבעיה היא שהכוח כעת בידי 'כחול לבן'. בסביבת גנץ עדיין מתעקשים על כך שאין שתי נקודות יציאה: או שתקציב 2021 יאושר יחד עם התקציב לשבוע האחרון של 2020 – מה שתיאורטית מקרב את גנץ לקיום הרוטציה, או שהולכים לבחירות מיד. נתניהו מנגד עדיין מטפח את התקווה שיצליח להכניע אותם ולהעביר את תקציב 2020 מבלי לאשר יחד איתו את תקציב השנה הבאה, כך שיישאר לו חלון יציאה אחרון בסוף חודש מרץ. הבעיה שלו היא שניצחון של טראמפ עלול לרכך את 'כחול לבן', אבל אז כלל לא בטוח שהוא מעוניין בדחייה. ניצחון של ביידן יחדד את הצורך להרוויח זמן, אבל גם יקשה את ליבו של גנץ.

בן הערובה של גנץ

יותר משלוש שנים חלפו מאז החליט בג"ץ על ביטול חוק הגיוס, או מדויק יותר: ביטול הסדר אי־גיוס החרדים והחלת חוק שירות ביטחון על כולם. תלמידי הישיבות שהיו נאלצים להתגייס אי אז בספטמבר 2017, אלמלא בג"ץ היה מאריך שוב ושוב את תוקפו של החוק שבוטל, היו מספיקים כבר להשתחרר מצה"ל, אבל חוק חדש אין. הממשלה מתקשה לגבש חוק גיוס חדש ומנסה להרוויח זמן בתירוצים מתחלפים: המשבר הפוליטי, שלוש מערכות בחירות, הקורונה והסכמי השלום - כולם גויסו כדי לשכנע את השופטים שלא היה זמן לגבש הסדר לגיוס תלמידי הישיבות.

השבוע הוגשה שוב בקשה כזאת, שמינית במספר. זה אירוע שגרתי, כמעט טכני, אבל שווה להתעכב על נימוקי הבקשה. פרט לתירוץ הקבוע של הקורונה, נכתב מטעם משרד הביטחון כי "שר הביטחון עוסק בשבועות האחרונים באופן אינטנסיבי בסוגיית שמירת העליונות הביטחונית של מדינת ישראל". במילים אחרות: גנץ מבקש לשכנע את השופטים שמכירת מטוסי ה־F-35 לאיחוד האמירויות מנעה ממנו לעסוק בגיוס החרדים.

אבל ההפתעה הגדולה ביותר מסתתרת דווקא בעמדה שהובאה מטעם נתניהו. בזמן שמשרד הביטחון מבקש חצי שנה של דחייה, עד סוף אפריל 2021, עמדת משרד ראש הממשלה היא ש"יש לסיים את הליכי החקיקה בהקדם האפשרי, ונראה שפרק הזמן של חצי שנה ארוך מדי". השופטים שקראו את ההערה הזאת בוודאי שפשפו את עיניהם בתדהמה. נתניהו שדחיינותו אומנותו, שהפך את משיכת הזמן בסוגיות נפיצות מטקטיקה לאסטרטגיה, מוותר מרצונו הטוב על תוספת זמן חינם ומבקש להחזיר עודף. שלא לדבר על התזמון: ראש הממשלה שבה הליכי החקיקה הפשוטים ביותר תקועים בגלל שוועדת השרים לענייני חקיקה מושבתת, חושב שדווקא את החוק המורכב והרגיש הזה הוא יוכל לסיים בהליך בזק.

התשובה כמובן מסתתרת בחשבון הפוליטי: אם יצליח לכופף את גנץ בסוגיית התקציב, נקודת היציאה האחרונה של נתניהו לבחירות היא במרץ 2021. גנץ, שעדיין לא ויתר על חלום הרוטציה, מנסה לעכב את השלמת החוק, ציפור נפשם של החרדים, לפחות עד אפריל, כדי שהאינטרס שלהם יהיה למנוע את פיזור הכנסת וכך לא ישתפו פעולה עם תוכניותיו של נתניהו בנושא התקציב.

בחודשים האחרונים השקיע גנץ מאמצים גדולים בחיזור אחר החרדים. מיכאל ביטון, השר לנושאים אזרחיים וחברתיים במשרד הביטחון, תפר בעבורם חוק גיוס חלומי שעונה על צורכיהם ואמור גם לעמוד במבחן בג"ץ. דווקא העובדה שטיוטת חוק כבר קיימת, גם אם לא פורסמה, רק מעצימה את הזעם ביהדות התורה, שם טוענים שגנץ משתמש בהם. "אם הוא לא מכבד הסכמים, שלא יצפה שאנחנו נכבד", איים השבוע גפני, אבל גם הוא ידע שהחרדים לרגע לא תכננו וגם לא היו מסוגלים לעמוד בערבות שנתנו לגנץ. אחרי שנתניהו לקח את תקציב המדינה כבן ערובה, גנץ לקח את חוק הגיוס.

לתגובות: 2sherki@gmail.com