מדינת ישראל חגגה בראשית השבוע את הכרזת ההסכם המדיני המתרקם עם סודן והנורמליזציה שאמורה לשרור ביחסי המדינות. מערכת היחסים המדינית החדשה שאך נולדה אמורה לקפל בתוכה, כך לפי הבטחות נתניהו, פתרון לאחת מהסוגיות הנפיצות שהחברה הישראלית מתמודדת איתן – מהגרי העבודה הבלתי חוקיים מסודן. הנושא עלה על שולחן הדיונים במהלך השיח בין נציגי שתי המדינות, וראש הממשלה הורה להקים צוות שיבחן את הנושא. אולם בקרב מי שעוסקים מקרוב במדיניות ההגירה הישראלית, יש מי שמטילים ספק בשאלה האם אכן ההבטחות הגלומות בין דפי ההסכם ועבודת הצוות המיוחד יביאו לתוצאה המיוחלת.
לא שלום עם צמחונים
כבר בסוף שנות ה־70 קיימה סודן יחסים חשאיים עם ישראל, מזכיר ד"ר יחיאל שבי, חוקר במכון בגין־סאדאת ומרצה במחלקה למדעי המדינה בבר־אילן. אז שלט במדינה ג'עפר נומיירי, שאיפשר לאלפי יהודים מאתיופיה לעבור בסודן בדרכם לישראל. יהודי אתיופיה לא ליקקו דבש, לא מאנשי השלטון ולא מאזרחי סודן. הם סבלו עינויים, שוד והתעללות, אך ערוץ שיחות בכל זאת התקיים. מאוחר יותר, גם החוט הרופף הזה ניתק. "בשנת 1989 תפס עומאר אל־בשיר את השלטון וכרת ברית עם האחים המוסלמים ועם אל־קאעידה. בן־לאדן הסתתר בסודן, וארגון הטרור שלו ביצע פיגועים בכל האזור. אל־באשיר כרת ברית עם חמאס, ואיראן התבססה גם היא בסודן". המדינות תומכות הטרור, מספר ד"ר שבי, החלו להשקיע במדינה הענייה בת 45 מיליון התושבים. אבל זה לא עזר. המדינה הפכה מבודדת משום שנכנסה לרשימת המדינות תומכות הטרור. תחת שלטונו של באשיר התקיים מרד בדרפור והוא שלח מיליציות כדי לדכא אותו. אלה הפכו את הדיכוי לטבח של ממש, על סף הטיהור האתני.
בשנים האחרונות לשלטונו של באשיר התקיימו בסודן מחאות עממיות רבות נגדו. לפני שנה וחצי הוא הודח וכמה חודשים אחר כך הגיע הצבא להסכם עם קואליציית ארגונים אזרחיים. כיום הם שולטים יחד במדינה במועצה ריבונית.
עם יד על הלב, לא קצת מפחיד שאזרחי סודן יבואו לישראל כתיירים? 30 שנים של ברית עם אויבי ישראל הגדולים ביותר בוודאי נתנו את אותותיהן בתושבים.
"יש כיום אלפי סודנים בישראל ואת רואה שהם לא מבצעים פיגועי טרור. אבל אנחנו לא עושים שלום עם צמחונים, אלא עם ראשי מיליציות של שבטים ערביים שטבחו בתושבי הדרום וחבל דרפור. השמאל חושב שהוא יחבק את הערבים ואנחנו ננגב יחד חומוס בג'נין. אבל זה לא ההיגיון הערבי".
ד"ר שבי מסביר שהשלטון החדש בסודן חושב אחרת ופועל אחרת. "הם אומרים: העפנו את אל־באשיר, שכל האינטרס שלו היה להיות חלק מהחזית המוסלמית הרדיקלית ולפתח אותה. היום אנחנו מציבים את סודן ראשונה ורוצים לפתח אותה". האינטרס הראשון במעלה מבחינתם הוא כמובן חידוש היחסים עם ארצות הברית, מבהיר ד"ר שבי, ישראל היא רק טרמפיסטית. "יש להם נפט, הם מבינים שכשהם מוסרים מרשימת המדינות תומכות הטרור הם יוכלו לפתח את התשתיות באמצעות מדינות מבחוץ ויוכלו גם לייצא. לנפט שלהם יהיה שוק".
הטענה היא שסודן היא מדינה בעלת ממשל הפכפך ולא יציב. האם השלום עם ישראל יכול לערער את השלטון?
"כן. יש שם מארג של אינטרסים ושיתופי פעולה בין כוחות אזרחיים וצבאיים. השלום יכול לחזק את הגורמים האופוזיציונריים, שיאמרו: אנחנו לא בעד שלום עם הישות הציונית. הם יסבירו שיש כאן פגיעה באינטרסים הפלשתיניים. אבל הקול הזה הוא לא דומיננטי היום. מול הטענות האלה, שטוענים גם הפלשתינים, משיבים תומכי השלום עם ישראל שיש כאן צביעות. הרי מצרים וירדן הכירו בישראל, וגם אש"ף ואפילו אבו־מאזן".
מסתננים רבים הגיעו לישראל בטענה שהם נסים על נפשם מרצח העם שמתבצע בדרפור. מה קורה עכשיו באזור?
"היום הסודנים מתנערים מרצח העם, כדי לחזור לחיק הקהילייה הבינלאומית. אבל יש עדיין מיליציות של השבטים הערביים שפורעים פה ושם. יש שקט, אבל לפעמים זה יכול להתהפך. ככל שהכסף יגיע מהר יותר, ייפתחו מקומות תעסוקה והסודנים יראו את יתרונות הנורמליזציה, העם ירצה יותר בשלום הזה".
ומה צפוי למסתנן שיחזור מישראל לסודן?
"אני לא יודע. אלה מדינות שהניצול, הדיכוי של האחר והעבדות היו לחם חוקן. לא עלינו המלאכה לגמור. כשאתה עושה שלום עם מדינה, אתה צריך לדרוש שאלה ששבים למדינה שלהם יוכלו לשוב בביטחון".
ללמוד מהאירופים
בישראל שוהים כיום כ־6,300 מסתננים מסודן, מספר שאיננו כולל את ילדיהם שנולדו כאן. מסתנני סודן מהווים כחמישית מכלל המסתננים בישראל. מה יקרה איתם עכשיו, אחרי כינון ההסכם עם המדינה? "צריך לזכור שהטענה המרכזית לאי־החזרת המסתננים לסודן היא שיש קושי להרחיק אותם בכפייה. טענה נוספת הייתה שגם מי שהם מהגרי עבודה לכולי עלמא, ממשלת סודן תעניש אותם על עצם הכניסה לישראל. אני לא יודע אם זה נכון, כי כ־5,000 איש כבר חזרו לסודן. כך או כך, הסכם השלום שומט את הקרקע מתחת לשתי הטענות", אומר יונתן יעקובוביץ', מנהל ומייסד המרכז למדיניות הגירה ישראלית. "זה לא שמחר נראה את כל אלפי המסתננים קמים ועוזבים, אבל העובדה שאלפים מהם כבר חזרו לסודן ולא קרה להם כלום עושה את הדיון ליותר פשוט".
מי שחזר לסודן לא חשש להיכנס לכלא?
"הטענה היא שהדרכון הסודני מתיר למי שמחזיק אותו להגיע לכל העולם פרט לישראל. מי שנכנס לישראל היה תחת איום בענישה פלילית. אבל גם בישראל החוק גוזר חמש שנות מאסר על הסתננות ושבע שנים על הסתננות שנייה, וזה לא נאכף. לא תמיד החוקים נאכפים".
בעמותות למען המסתננים עולים קולות שטוענים כי לא ניתן יהיה להרחיק את רוב הסודנים שנשארו בישראל, משום שהם הגישו בקשת מקלט בטענה כי הם יוצאי דרפור והרי הנובה, שם התבצע רצח עם. כשיחזרו הם יירדפו על בסיס מוצאם האתני. יעקובוביץ' מביא דוגמאות למדיניות ביחס למהגרים מסודן במקומות אחרים בעולם. "החל משנת 2018 מספר הולך וגדל של מדינות ובתוכן אוסטרליה, איטליה, צרפת ובלגיה קבעו כי ניתן להשיב גם מהגרים ממוצא דרפורי, מכיוון שבחרטום בירת סודן חיים כמיליון סודנים שמוצאם מאזורים אלו. הדרפורים אינם נרדפים וחלקם אף מחזיקים בתפקידים בממשל ובצבא הסודני. לכן, גם אם קיים קושי מסוים לחזור ישירות לאזורים הללו, אין מניעה להחזירם לחרטום. מכאן שלמעט מקרים יוצאים מן הכלל, מרגע שיש נורמליזציה ניתן להחזיר את הרוב המוחלט של הסודנים, כולל יוצאי דרפור".
לפי מה שאתה אומר, לא אמור להיות מאבק נגד החזרת המסתננים.
"יהיה מאבק. הרי מתקיימת מערכה נגד החזרת הפיליפינים. האם יש איזו מחשבה שנשקפת סכנה לפיליפינים כשיחזרו לארצם?". יעקובוביץ' מתכוון לפרשת גירוש העובדות הזרות הבלתי חוקיות מהפיליפינים בקיץ לפני יותר משנה, ועל המאבק הציבורי והמשפטי בעדן. "הארגונים התומכים בהן רוצים, במקרה הטוב, לקיים מדיניות הגירה הכי ליברלית שאפשר ולכן הם ייאבקו על זכותו של כל מהגר ומהגר. הסודנים נמצאים כאן 15 שנה, חלקם עם משפחות. זה לא יעבור בשקט".
ביום שני התפרסם בעיתון 'הארץ' מאמר מערכת תחת הכותרת "לא לגרש את הסודנים". במאמר נטען כי מדינת ישראל איננה מגרשת אזרחים קונגולזים ואריתראים, למרות שהיא מקיימת יחסים דיפלומטיים עם המדינות שלהן. כלומר, כינון היחסים עם סודן אינו אמתלה להחזיר אליה את המסתננים. עוד נכתב במאמר כי לפי אמנת הפליטים של האו"ם לא ניתן לגרש אדם למקום שבו חייו או חירותו נמצאים בסכנה. סודן, כך נכתב, עדיין איננה מוכרזת כבטוחה. הטענה האחרונה היא שישראל נמנעה במשך שנים מלהשיב לבקשותיהם של מבקשי מקלט והשאירה אותם חסרי מעמד. במערכת 'הארץ' משוכנעים שזה בדיוק הזמן לבחון את בקשות המקלט של המגיעים מסודן. "אסור לישראל לגרש אותם בחזרה, כל עוד סודן אינה בטוחה בעבורם. זו חובתה המוסרית והחוקית".
יעקובוביץ' לא נבהל מהדרישה של הגופים תומכי המסתננים ולא מעיתון 'הארץ'. המבט שלו דווקא אופטימי. "אנחנו צועדים שני צעדים קדימה ואחד אחורה. זה לא הרבה, אבל אנחנו מתקדמים. בתחילת שנת 2012 נכנסו לישראל כ־2,000 מסתננים בחודש. בשנה האחרונה נכנס מסתנן אחד בחודש אולי, ומחצית מהסודנים כבר עזבו את ישראל. אומנם הם מנהלים מאבק עיקש ואין לנו הרבה זמן, אבל במבחן התוצאה אנחנו נמצאים במקום הרבה יותר טוב".
הבעיה: בתי המשפט
לפני הכול ואחרי הכול שפי פז, פעילת החזית לשחרור דרום תל אביב, מברכת על הסכם השלום: "שלום זה שלום ויש לברך על כך". אחר כך היא מדברת על ההסכם בהקשר של תושבי דרום תל אביב ואולי אזרחי ישראל כולה. "בכל העררים ובכל הדיונים המשפטיים עד היום, עלתה הטענה שזו מדינת אויב. עכשיו זה נגמר. עד היום אי אפשר היה להחזיר אפילו רוצח או אנס או שודד, כי אל מדינת אויב אסור להחזיר. הם נכנסו לכלא, ריצו את עונשם ושוחררו לרחוב. את יודעת איזה פחד זה? אז דבר ראשון, יהיה ניתן לגרש אותם, כמו שקורה עם אזרחי מדינות אחרות שעוברים על החוק". הדבר השני קשור לפעילותו של ראש הממשלה בנוגע למסתננים מסודן. "אנחנו שמחים לראות שלעבודה שלנו יש פירות, כי אם לא היינו עובדים על כך שהנושא לא יירד מסדר היום, הוא בכלל לא היה עולה בעת העבודה על ההסכם. לנתניהו לא אכפת שיש 30 או 40 אלף מסתננים. אכפת לו שהבייס שלו חושב שהוא נכשל בסוגיה הזאת. אני שמחה לקחת קצת קרדיט על כך שהוא רוצה לתקן את זה. אם היינו נשארים בשקט, הוא לא היה טורח".
פז ניזונה רק מפירורי מידע שמתפרסמים בתקשורת פה ושם, ובינתיים היא לא מרוצה ממה ששמעה. למשל, התכנון להוציא מישראל כמה מאות סודנים בשנה. "זו בדיחה. גם היום יוצאים מכאן סודנים. לא אמרו לנו מה זה 'כמה מאות' - מאתיים או שמונה מאות? כפי שאמרתי, יש כאן מאות פושעים משוחררים. איש לא אמר לנו אם ניפטר מהם, איש גם לא אמר אם יתייחסו לנושא של משפחות". פז מזכירה גם את "הגורם היותר חשוב מממשלות סודן וישראל": בתי המשפט. גם היא מזכירה את גירוש הנשים הפיליפיניות וילדיהן. לדבריה, הנושא תקוע בבתי המשפט ולכן הם עדיין כאן. "הסודנים כבר מודיעים מעל כל במה אפשרית שהם לא רוצים לחזור, אז למה שיצליחו לגרש אותם? זה לא יקרה. בטח לא אם ילכו על השיטה של אחד אחד. הם ייכנסו לבתי משפט וזה לא ייגמר לעולם".
פז טוענת שיש לתת למסתננים מסודן תמריץ כלכלי משמעותי כדי שייצאו מרצונם. כיום כל מסתנן שיוצא מישראל מרצונו החופשי מקבל מענק של 3,500 דולר. לדעתה יש להגדיל את הסכום, כדי להפוך אותו לאטרקטיבי. פז מספרת שמצבם של המסתננים היום קשה במיוחד, משום שהעבודות שבהן הם משתלבים, כמו עבודות במסעדות, אינן קיימות. הם פוטרו ואין להם כסף, ואפילו עמותות הסיוע שחילקו להם מזון מתחילות לקרוס.
"צריך לתת להם גזר, אבל לעשות את זה בזהירות. לא לשחרר להם את הכסף מחוק הפיקדון ולא לתת להם סיוע במזון. להסביר להם שהעולם השתנה, שלא צריך יותר את כוח העבודה שלהם ובעצם אין להם מה לחפש כאן. כדאי להכפיל את המענק, ומצידי שמדינת ישראל תבנה להם בסודן בית ספר ותדאג להם. אין לי דבר נגדם כשהם לא בישראל". לדברי פז, נתיבי היציאה היום סגורים ומי שרוצה לצאת איננו יכול לעשות זאת כי רשות ההגירה איננה מתפקדת. יש לשלב בין השניים: תמריץ כלכלי ונתיבי יציאה.
ואחרי הכול, פז ספקנית. היא שמעה על הצוות שיוקם ולא יודעת מה יהיה הרכבו או מה תהיה האינטנסיביות של הדיונים בו ורמת המחויבות אליו. את מפח הנפש חוו היא וחבריה כשבוטלה התוכנית לגרש את המסתננים למדינה שלישית. "לכן אין לי ציפיות. הלוואי שאצטרך לבוא ולומר טעיתי".