בקיץ האחרון השיק צלם העיתונות הוותיק אלכס ליבק תערוכת יחיד, פרי כמעט 50 שנות צילומי שטח. בין התמונות בלט צילום אחד פרובוקטיבי במיוחד, ובו נראה בנימין נתניהו נואם כשידו מושטת קדימה במועל יד.
בריאיון שנערך איתו בחדשות 12 התייחס ליבק לצילום המדובר: "התמונה הזאת של נתניהו צולמה כשהיה חבר כנסת לפני יותר מ־30 שנה באסיפת ליכוד ופורסמה בעיתון 'חדשות'. ואז התקשר אליי חבר שלי, שלמה ערד, שהוא גם ניצול שואה, ואמר לי: אלכס, אי אפשר לשים כזאת תמונה. אמרתי לו: מה לעשות? הוא אמר לי: תתקשר למר נתניהו ותתנצל. וזה מה שעשיתי, אמרתי: סליחה, אני לא התכוונתי. הוא קיבל את ההתנצלות".
אבל מה שהיה נכון אז מבחינת ליבק, מתברר, אינו רלוונטי להיום. אם לפני 30 שנה הוא התנצל על הפרסום הפוגעני שמריח כמו השוואה לנאצים, הרי שבישראל של 2020 ליבק סבור כי פרסום תמונה כזאת על הקשריה הבוטים הוא מעשה לגיטימי. "זאת הפעם הראשונה שאני מפרסם אותה עוד פעם, כי דברים השתנו. גם מר נתניהו השתנה, המדינה השתנתה, אנחנו הולכים בכיוון מאוד פשיסטי", הוא מסביר למראיין. "אבל הקונוטציה הזאת היא קונוטציה קשה מאוד", מקשה הכתב.
"נכון", מודה ליבק. "אתה משווה אותו להיטלר פה", מחדד הכתב. "חס וחלילה", מכחיש ליבק. "אלא מה?", נשאל ליבק, שמתפתל: "זו תנועת יד של תנועות פשיסטיות". הכתב לא מוותר לליבק: "ואם רבין או פרס באותו פריים, שהוא קורה, הרי זה מאית שנייה?". ליבק מסביר כי אם היה תופס פריים כזה אצל רבין או פרס, התמונה לא הייתה מתפרסמת: "נכון, אבל אני חושב שהמדיניות, גם של פרס וגם של רבין, שונה לגמרי מהמדיניות של ראש הממשלה הנוכחי", הוא מנמק את ההבדל. "אז לא היית מפרסם אותה?". "לא הייתי מפרסם", חותך ליבק.
הדיאלוג המאלף הזה מלמד כי ליבק אינו רק המנציח הלאומי של רגעים מונומנטליים בתולדותיה של מדינת ישראל, אלא גם מי שמנציח בלא פחות כישרון את ההבדל הקטן, בלי לטרוח להיות מנומק או משכנע, בין מה שמותר כלפי אישים פוליטיים מימין ובין מה שאסור ביחס לעמיתיהם משמאל.
בין כיכר ציון לכיכר הפייסבוק
יום הזיכרון השנתי לרצח רבין מציין השנה חצי יובל, אולם דומה שמורשת הסובלנות, המתינות ומניעת הרצח הפוליטי הבא, שאותה ביקשו להנחיל מעצבי התודעה במרכז יצחק רבין ודומיו, עוד לא הצליחה לחלחל לעומק. בעיקר לא במחנה שלהם פנימה. אבל ראשית, נחזור 25 שנה לאחור. המחאות הדרמטיות נגד הסכמי אוסלו כללו מנעד עשיר של כרזות, סטיקרים, סיסמאות וקריאות בגרון ניחר בהפגנות בכיכרות. בין החומרים שהרכיבו את ההסתה שהשמאל טוען שהייתה היו סטיקרים וכתובות גרפיטי "צריך להרוג את רבין"; כרזות עם רבין לבוש בכאפייה ובמדי אס אס וכרזות עם מטרה מסומנת על פניו; קריאות בהפגנות: "רבין בוגד", "רבין רוצח", "בדם ואש את רבין נגרש"; גניבת סמל הקאדילק של מכוניתו של רבין, והתנפלות על מכוניתו בביקור במכון וינגייט. לטענת השמאל, גם לרבנים מסוימים היה חלק בהסתה, לאחר שהוציאו עליו "דין רודף".
הזעזוע שהשמאל מבטא כבר שנים מכרזות ההסתה שפורסמו נגד רבין, ובראשן הכרזה המפורסמת של רבין במדי אס אס (שזהות יוצריה שנויה במחלוקת), פחות מהדהד ככל שהסתה זהה לחלוטין מכוונת נגד ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו. השנים שחלפו העבירו את הזירה הציבורית במידה רבה מכיכר העיר לכיכר הפייסבוק, ושם עוצמת ההסתה אינה פחותה. כך למשל, בשנת 2015 גולש בשם asheriko העלה לחשבון הפייסבוק שלו תמונות של נתניהו במדי אס אס, זהות לחלוטין לפוטומונטאז' שנעשה לרבין. שנת 2014 הייתה גם היא רוויית הסתה נגד נתניהו, בשל מבצע צוק איתן בעזה. קריקטורות וכרזות מחרידות התפרסמו נגדו ברשת וגם בהפגנות ברחבי העולם, מציגות אותו כשותה דם תינוקות פלשתינים וכתאב רצח נוטף דם. גם השמאל הישראלי לא שקט על שמריו. הנה דוגמה לפוסט מקיץ 2014 של גולש בשם שמואל ירושלמי, שקורא לרצח הטייקונים, שרי הממשלה וגם העומד בראשה: "אני קורא לחיילים ולקצינים לצאת מעזה ולהיכנס לקריית הממשלה בירושלים כשנשקכם דרוך. תפתחו באש לעבר הכלב הזה, נתניהו". ההסתה נגד נתניהו, צריך לציין, הגיעה לעיתים גם מכיוונם של אנשי ימין, שתקפו באופן בוטה את החלטותיו, ביניהן עסקאות לשחרור מחבלים ועוד.
ביטויי השנאה החריפים נגד נתניהו, שהיו שכיחים במהלך שנות שלטונו, הכפילו את עוצמתם בחודשים האחרונים, נישאים על גל מחאת הדגלים השחורים. הנה כמה דוגמאות. לפני ארבעה חודשים פתחה המשטרה בחקירה נגד חייל תושב קיבוץ בגליל המערבי, שכתב בפוסט שפרסם: "יש פתרון והוא להוריד את ביבי. זה קרה בעבר עם ראש ממשלה שלא בצדק הורידו אותו, אבל עכשיו שיש לנו ראש ממשלה שמוריד את האזרחים שלו, כנראה שזה יקרה עוד פעם ובצדק". נתניהו עצמו הגיש במשטרה כמה תלונות נגד בני אדם שאיימו לרצוח אותו ואת בני משפחתו. אחד מהם הוא פעיל השמאל חיים שדמי, שתועד בסרטון במסגרת מחאת הדגלים השחורים כשהוא פונה לכאורה ליאיר נתניהו ומאיים: "תזכור את ההבטחה שלנו, זה נראה רחוק מאוד, תאמין לי, אמרנו לך כל הזמן, אנחנו יודעים למה אתה צריך מאבטחים. יום אחד אתה תהיה בלי מאבטחים, אין לדעת". בסרטון אחר תועד שדמי כשהוא קורא לזרוק בקבוק תבערה על בית ראש הממשלה. מקרה נוסף מהקיץ האחרון, שאותו חשף כתב 'בשבע' שילה פריד, הוא של גבר בן 80 שכתב בקבוצת ווטסאפ של קציני צבא לשעבר: "כל אחד מהמפגינים... מוכן להיות יגאל עמיר הבא והמוציא לפועל של חיסול הביבי". הכותב נעצר ונחקר בחשד להסתה.
מרכז רבין: "מגנים כל אלימות"
השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה, כינס באותו זמן מסיבת עיתונאים בעקבות ההסתה המחריפה נגד נתניהו ומשפחתו. בדבריו הזכיר דוגמאות נוספות לתופעה: "בשבועות האחרונים קרא זמר עבר קריאה פומבית 'לחסל את הפסיכופת, את אשתו המופרעת ואת הבן הפרזיט הדוחה'", כשהוא מכוון לפוסט שפרסם המוזיקאי אפרים שמיר. "ולמיתממים התוהים למי הכוונה, הרי שאמירה מסיתה זאת מצטרפת לאמירות דומות של אותו אדם מן העבר כלפי ראש הממשלה נתניהו ובני משפחתו". אוחנה טען כי ההסתה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו "עולה על גדותיה" וכי "מה שקרוי הסתה לפני רצח רבין, מחוויר לעומתה". לדברי אוחנה, נתניהו הוא קורבן להסתה ש"אינה זוכה למענה הולם ולעיתים לא זוכה למענה כלל". השר דרעי, כך פורסם בזמנו ב'ישראל היום', ביקש מראש השב"כ להגביר את מאמצי האבטחה סביב נתניהו לנוכח התגברות ההסתה נגדו, וגם גורמים בשב"כ הביעו את חששם מפני השיח המתלהם נגד נתניהו.
יעקב פרי, מי שכיהן כראש השב"כ עד חודשים ספורים לפני רצח רבין, סבור גם הוא כי ההסתה הקיימת נגד נתניהו מהווה איום משמעותי על חייו ויש להתחשב בו. פרי, שמזוהה עם השמאל (לשעבר חבר כנסת ושר מטעם 'קדימה' ו'יש עתיד'), מקפיד אומנם לבדל בין המחאות נגד רבין לאלו המתקיימות נגד נתניהו.
"השוואות כאלה צריך לעשות בזהירות רבה", הוא אומר ל'בשבע', "ראשית, שם ההסתה נבעה מחילוקי דעות קשים בתחום המדיני, וכיום ההפגנות הן של פלג בעם שחושב שהשלטון לא ממלא את תפקידו כראוי. הדגש הוא יותר על היבטים אישיים ופחות על נושאים אידיאולוגיים". שנית, טוען פרי, בתקופת רבין המחאה הגיעה מהצד הימני של המפה, בעוד שכעת לטעמו מדובר בקבוצות א־פוליטיות שהתאגדו בשל מצוקה כלכלית וכדומה, ואלו שני רקעים שונים. שלישית, פרי מזכיר כי במסגרת המחאה נגד רבין היו גם איומים פיזיים, כמו ניסיון הפגיעה בו בביקור במכון וינגייט, והסרת הסמל מעל מכוניתו. המחאה כיום, לדבריו, אינה מגיעה לפסים הללו.
ובכל זאת, עם כל ההסתייגויות שציינת, המחאה כיום כוללת קריאות ברורות לרצח נתניהו, השוואה בינו ובין הנאצים ואלמנטים רבים של אלימות בהפגנות. זה אינו מסוכן בעיניך?
"בוודאי שכל קריאה לפגיעה בנפש או פגיעה פיזית היא לא לגיטימית, לא אז ולא עכשיו. במחאה היום ישנה בהחלט אפשרות לרצח פוליטי", הוא מודה, "יש מאפיינים דומים בין המקרים, יש סיכון שהוא די דומה, על אף הרקעים והקהלים השונים. אני חושב שהאווירה בהחלט מתוחה, והיא יכולה להיות זרז לבודדים שחושבים שאם הם ייקחו את החוק לידיים המציאות תשתנה. אף פעם אי אפשר להיכנס למוחו של בודד כזה או אחר. מפגיני הדגלים השחורים אומנם לא מבקשים להרוג אף אחד אלא להחליף את השלטון, אבל התוצאות יכולות להיות הרות אסון גם עכשיו".
פנינו למרכז יצחק רבין בשאלה האם ההסתה נגד נתניהו חוצה את הגבולות הלגיטימיים בשיח הדמוקרטי, לנוכח תקדים הרצח הפוליטי הקודם. מהמרכז נמסר כי "לצערנו היום, 25 שנים לאחר רצח ראש הממשלה, השיח הציבורי והחברתי כולו אלים ביותר. המרכז מגנה כל אלימות ומשוכנע שלפחות בכל הקשור לשמירה על ראש הממשלה הלקחים הופקו והיא טובה בהרבה מהימים שלפני הרצח, שנותר כפצע מדמם עד היום".
לתגובות: [email protected]