גם החפצה עצמית היא החפצה

ציוץ של ח"כ פרידמן נגד קליפ של זמרת משך אליה אש מצד פמיניסטיות חילוניות שלא רואות בעיה בהחפצת נשים כל עוד היא נעשית מתוך בחירה

עמנואל שילה , י"א בחשון תשפ"א

ניסיון לדבר אל העולם החילוני בשפתו. תהלה פרידמן
ניסיון לדבר אל העולם החילוני בשפתו. תהלה פרידמן
צילום: ישראל ברדוגו

1

לחברת הכנסת החדשה תהלה פרידמן קרתה השבוע תקלה בלתי צפויה. פתאום היא מצאה את עצמה בצד השמרן, החשוך והמותקף בשיח התקשורתי. היא, שרגילה להיות מחובקת, מצאה את עצמה על הגריל.

תהלה פרידמן היא דתיה ליברלית ופמיניסטית שעמדה במשך שנים בראש תנועת 'נאמני תורה ועבודה' הדתית-ליברלית. בנושאים השנויים במחלוקת בתוך הציונות הדתית היא מחזיקה בדעות ליברליות, מתקדמות, תואמות פוליטיקלי-קורקט.

רק בשבוע שעבר, בדיון הסוער שהתקיים בוועדת החוקה, פרידמן היתה לגמרי בצד הפמיניסטי הנאור והנכון. היא תמכה בהצעת החוק נגד "אלימות כלכלית", מול התנגדותם של ח"כים מהימין שספגה אש תקשורתית כבדה. יש להניח שפרידמן חשה שהיא עושה מעשה פמיניסטי גם כשיצאה נגד קליפ מוזיקלי חדש של זמרת צעירה, חיילת בצה"ל, שבו נעשה שימוש בוטה ומחפיץ בגוף האישה ובמיניותה.

הציוץ של פרידמן היה חד וקטלני, שיפוטי והחלטי: "גם נשים יכולות לחזק את תרבות האונס. עובדה - עדי ביטי. אני יודעת שהמטרה היתה שנצייץ ונדבר על זה, תאמינו לי שהייתי מעדיפה לא לתת לה את התענוג. אבל אני יודעת שהילדים שלי יראו את זה בכל מקרה. זו לא תרבות. לא אמנות. זאת סכנה ברורה ומיידית עבורנו ועבור הבנים והבנות שלנו, להיפגע ולפגוע. מחליא".

2

מנעד התגובות הרחב לציוץ של פרידמן נע ממגיבים שהסכימו וחזקו את דבריה ועד למי שמיקמו את הח"כית הדתייה באזור האיראני של אלה שרוצים לכלוא את הנשים ולהחביאן. חלק מהמגיבים השוו אותה לחשוכים האלה שרואים בלבוש חשוף של אישה הזמנה לאונס.

פרידמן מצאה את עצמה תחת מתקפה מהסוג שסופגים גורמים בציונות הדתית שמתנגדים לכפיית חיילים דתיים להאזין לשירת נשים, או יוצאים נגד שילוב חיילות בתפקידי לוחמה בצה"ל. אולי בפעם הראשונה היא הרגישה את מה שעובר על דתיים שמרנים שהיא וחבריה לדעה נוהגים לשסות בהם את התקשורת החילונית.

אחת המגיבות היתה עורכת הדין אירית רוזנבלום, מייסדת עמותת 'משפחה חדשה', שהתמחתה בערעור התפיסה המסורתית של המשפחה ובהנחלת מודלים של משפחה חד-הורית או זוגיות חד-מינית. רוזנבלום האשימה את פרידמן בהתחסדות ובניסיון להפעיל צנזורה על "קליפים שלא מוצאים חן בעיניה".

מעניין היה לראות את קו המחלוקת שהסתמן לפתע בין פמיניסטיות דתיות לחילוניות, שבימים רגילים מתקיים ביניהן שיתוף פעולה הדוק למדיי. ההתנגדות לקליפ מצד נשים דתיות, גם כאלה שבדרך כלל נוקטות עמדות פמיניסטיות תקיפות, היתה כמעט מקיר לקיר. לעומת זאת, פמיניסטיות חילוניות שהתבטאו בנושא – לא כולן אבל רובן – תמכו בזכותה של הזמרת לעשות שימוש בגופה ובמיניותה, וזקפו גבה כנגד ההתבטאות השמרנית של חברת הכנסת הדתית-ליברלית.

זה קרה למרות שהנשים הדתיות לא ביססו את התנגדותן על נימוקים דתיים חלילה. הרי אף אחד לא מצפה מזמרת פופ חילונית לציית לקודים הלכתיים. חברת הכנסת פרידמן דיברה על חיזוק תרבות האונס. על קליפ שעלול לעודד בנים לפגוע ולגרום לבנות להיפגע. מדוע הטיעונים הללו נדחו בשאט נפש על ידי פמיניסטיות שאינן דתיות?

3

נראה שמתגלה כאן מחלוקת איך להתייחס להחפצת נשים כאשר הגורם המחפיץ אינו גבר, אלא אישה שמחפיצה את עצמה מתוך בחירה. תומכותיה הפמיניסטיות של הזמרת, רובן מהמחנה החילוני, רואות בעיה בהחפצת האישה, בהתייחסות אליה כאל אובייקט מיני, רק כאשר היא נעשית תוך ניצול של אישה שנמצאת בעמדת חולשה. אם אישה חזקה, עשירה, פופולרית ומפורסמת בוחרת לעשות שימוש בגופה ובמיניותה כדי לקדם את הקריירה שלה ולהשיג עוד כוח, כסף ופופולריות – הן לא רואות בזה בעיה. להיפך, מבחינתן זה יכול להיחשב מעשה פמיניסטי מבורך.

כך עושות כבר שנים רבות הכוכבות הגדולות של הפופ העולמי. הן משווקות את המוזיקה שלהן באריזה נוצצת ופתיינית של מיניות בוטה. התנועה הפמיניסטית העולמית, ששולטת ביד רמה בשיח הציבורי במדינות המערב, לא יוצאת נגד התופעה הזאת. בעיניה מדובר בנשים חזקות, פורצות דרך, מנהיגות ומשפיעות. אולי לא מוערכות כמו ראשת ממשלה, שופטת עליונה או פרופסורית באוניברסיטה, אבל בהחלט עוד גוון לגיטימי של מודל פמיניסטי. אז עכשיו קם כאן דור חדש של זמרות צעירות שמבקש לייבא לכאן את השיטה, לחקות אותה. אולי זה יעזור להן להתחרות בזמרים הגברים ששולטים בסצנת הפופ הישראלי. מה רע?

4

פרידמן וחברותיה סבורות שגם החפצה עצמית מתוך בחירה חופשית היא החפצה פסולה. והן צודקות. כי מי שמרגיל אנשים לצרוך הנאה מינית באופן חד-צדדי, ללא הדדיות וללא קשר רגשי ואינטימי, לא יוכל לעצור את ההתדרדרות למעשים של ניצול מיני, כולל מעשי אונס. אם ברגע שיש הסכמה מצד האובייקט הכול מותר, אז יהיו מקרים גבוליים של הסכמה לא ברורה, כזו שניתנה תחת לחץ או בהשפעת חומרים מטשטשי תודעה.

הגבול שאותו אסור לחצות צריך להיות מסומן הרחק ממצבים שבהם האבחנה הדקה בין האסור למותר, בין הסכמה אמיתית למדומה, נתונה לשיפוטם של צעירים שטופי הורמונים ורוויי אלכוהול שיצאו לבלות באווירה של שחרור ממסגרות, מהרגלים ומנורמות – כולל נורמות מוסריות.

כאשר כוכבת פופ, במסגרת קידום הקריירה שלה, מרגילה את מעריציה לגישה המחפיצה הזאת, היא עצמה נשארת רחוקה ומוגנת. את המחיר ישלמו נשים אחרות, לא מפורסמות והרבה פחות חזקות. הן אלו שיספגו את תוצאות האווירה רוויית המיניות שאותן כוכבות יוצרות. הן ישלמו את מחיר ההתבהמות של מי שהורגלו, בין השאר על ידי נשים, להתייחס לנשים כאל אובייקט מיני. שלא כמו אותן כוכבות, הן לא יעשו זאת מתוך בחירה, וקביעת גבולות ההחפצה שלהן לא תהיה בשליטתן.

5

הפמיניסטיות החילוניות רואות במיניות האישה ובהשפעתה מקור של כוח ועוצמה. הן ייאבקו נגד החפצת נשים שלא מתוך בחירתן, אבל ישללו כל ניסיון למנוע מנשים להשתמש בהחפצה עצמית כדי לקדם את עצמן. זו כנראה הסיבה לכישלון הניסיונות לגייס גופים פמיניסטיים למאבק נגד שלטי פרסום חושפניים של דוגמניות בלבוש מינימלי שמשתלטים על הפרהסיה הציבורית.

בדבריה של חברת הכנסת פרידמן, כמו בדברים שנכתבו כאן, יש ניסיון לדבר אליהן בשפתן, בנימוקים שלקוחים מתוך עולם הערכים שלהן. אבל יכול להיות שזה ניסיון חסר סיכויים. כי על ראשה של תהלה פרידמן בוער הכובע ומסגיר את עולם הערכים היהודי שלה, שאולי הוא זה שעומד ביסוד עמדתה גם כשהיא מנוסחת בשפה חילונית.

דת משה וישראל מכוונת אותנו לאינטימיות מינית במסגרת חיי נישואין, כחלק משותפות של קשר זוגי חובק חיים. קשר שלאהבה ארוכת טווח שכוללת מחויבות הדדית עמוקה, לקיחת אחריות כלכלית, וכמובן – שותפות בהקמת משפחה, הולדת ילדים, גידולם וחינוכם. במסגרת של קשר כזה מצטמצמת מאוד האפשרות לניצול מיני או להתייחסות אל הזולת כאל אובייקט.

6

אפשר לשמוח על כך שלאחרונה נכנסים גם דברים אחרים לגמרי לעולם הפופ הישראלי. אחד השירים הכי מצליחים השנה הוא 'שלמים' בביצוע עידן רפאל חביב, שנבחר לשיר השנה במצעד השנתי של גלגצ. כמו 'פשוטים', שיר נוסף ומצליח שכתב עקיבא תורג'מן, השיר הזה עוסק באהבה זוגית של שותפות ארוכת טווח. הוא מתאר חברות עדינה ורגישה בתוך מסגרת משפחתית. "את מכינה את השבת ומתפללת, אני יכול להסתכל על זה שעות", שר עידן רפאל חביב. מתי היתה שורה כזאת במוזיקה הישראלית?

"ככה אני מבקש, שמור עלינו פשוטים, בית וסיר על האש, חיוך שלך, צחוק של ילדים" שר עקיבא תורג'מן. מסתבר שאפשר גם בלי מיניות בוטה ופרובוקטיבית. שהפופ המקומי מוכן היום לקלוט גם שירים של אהבה אמיתית, בשלה ועמוקה. יש במה להתנחם.

לתגובות: eshilo777@gmail.com