שולמית נוימן
שולמית נוימןצילום: תנועת הנוער אריאל

לא, לא ראיתי, גם לא שמעתי, רק קראתי, קודם את התגובות ואז את השיר עצמו. את התגובות על הקליפ אני בטוחה שנשמע עוד הרבה, אלפי אם לא מיליוני אנשים ובתוכם ילדים שנחשפים לתוכן שהצנעה יפה לו מאוד.

אבל רגע, נגיד שלא היה קליפ כזה, מישהו טרח להקשיב למילים? או יותר נכון לשברי המילים, הסלנג והג'יבריש שמרגישים כאילו הדביקו אותן בכוח אחת לשניה בלי טיפת הקשר.. ופה עדי ביטי כבר לא לבד, אני לא רוצה להכליל ויסלחו לי "המשוררים" אבל אם נעיף מבט בפלייליסט של הילדים והנוער (ואולי גם של המבוגרים) נגלה מלאי די גדול של שירים רדודים. כשעיקר ההשקעה הוא במנגינה מטורפת וקליפ מפוצץ והזוי, למי יש זמן להשקיע במילים.

תמיד אהבתי לשמוע כל שיר חדש שיצא גם אם היה לי ברור שזה לא שיר או זמר שאני אמשיך לשמוע, עניין אותי בעיקר לשמוע את המוזיקה והמנגינה, הפסקתי כשהרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת לשמוע יותר את השטויות האלה, ערמות של גיבובי מילים של כלום ושום דבר.

אנחנו מתרעמים כשבשירים יש מסרים בוטים או פוגעניים אבל למה אנחנו לא מתקוממים על כך שבשיר אין אף מסר? (לפני שאתם קופצים, מסר לא חייב להיות משהו בשמיים)

אנחנו ממעיטים בערכם של השירים, ביכולת ההשפעה האדירה שלהם על החיים שלנו, ויוצרי השירים ממעיטים בערכינו.

אנחנו חיים מוזיקה והיא תופסת חלק נכבד בפסקול חיינו, היוטיוב זמין, שירים ברדיו ובחנויות, שומעים מוזיקה בנסיעות, תוך כדי ריצה וגם סתם לכיף.

לא חסרים מחקרים שמוכיחים שלמוזיקה שאנחנו שומעים יש השפעה אדירה על החיים שלנו, על איך שהמוח שלנו פועל, על מצבי רוח וגם על רמת אינטליגנציה.

אנחנו ממלאים את המודע והתת מודע שלנו בזבל, אנחנו ממשיכים לצרוך תרבות שמזלזלת בנו.
ויותר מזה, שימו לב מי הם אותם גיבורי התרבות הזאת שהילדים מעריצים כל כך, הערצה עיוורת לנערים ונערות ששרים יפה, נראים יפה ומלאים בעוקבים באינסטגרם.

ילדים חולמים להיות מפורסמים, להראות בדיוק כמו הזמרת ההיא וללבוש מה שהם לובשים.
בברכת הבנים מברכים "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה", "ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה", לא ישימך כנועה קירל, עדי ביטי, מרגי וסטטיק ובן אל.

אולי הגיע הזמן שנפקח עיניים ואוזניים, נשים לב מה אנחנו מכניסים לגוף ולמוח שלנו, כמו שלא ניתן לילדים לאכול זבל, בואו לא ניתן להם לשמוע את השירים המיותרים האלה.

אלפי הצפיות שיש לשירים שלהם הם אלפי אנשים, כמוני וכמוך ואם כל אחד מאיתנו יחליט שהוא לא נותן את הצפייה שלו למישהו שמזלזל בו אז אולי משהו ישתנה.. אם נדרוש יותר, נקבל יותר.

אנחנו צריכים לשים לב שאנחנו לא נותנים יד לתרבות של החפצה, שהערכים שלנו לא הולכים לאיבוד.
עזבו את עדי ביטי, תסתכלו במראה, תביטו לעצמכם בעיניים. חשבון הנפש הוא שלנו בלבד.

שולמית נוימן היא קומונרית שנה ב' בתנועת הנוער אריאל, סניף אלון שבות