הרב ליאור לביא
הרב ליאור לביאצילום: עצמי

הסערה שחוללה השבוע הזמרת עדי ביטי, הזכירה לי אמנית אחרת בשם עדי, שלא זכיתי להכיר.

עדי דרמר לבית בלומברג היתה אישה צעירה ומוכשרת שבאה מבית דתי, למדה בבצלאל ועסקה באמנות. עדי נפטרה בדמי ימיה בראש חודש אדר תש"ס. ואיך ובמה נזכרתי בה?

בהספד שנשא הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) בשלושים לפטירתה של עדי, אמר דברים שראויים היו להיות לנגד כל אמן ואמנית כהשראה לתהליך יצירתם.

חלק קטן מדברי ההספד הולחנו על ידי היוצר והזמר חנן יובל ושולבו בתקליטו "סידור אישי".

בדברים להלן אביא מדברי ההספד של הרב עדין על עדי בדילוגים: "עדי עסקה, בצורות שונות ובאינטנסיביות רבה מאד - ולפעמים אפילו באופן טרגי - בבעיה של הפער בין היפה והקדוש, מה שקירקגור כינה בשם הניגוד בין האסתטי והאתי, ואשר בפיוט יפהפה קרוי "הצבי והצדק": צבי במובן של יופי, וצדק במובן של הבסיס לאתיקה.

ובכן, הבעיה של עדי - לא רק כאדם דתי שחי בתוך הוויה אחת, אלא כסוג מסוים של מסר אנושי - היתה, איך אפשר ששני אלה יצטרפו יחד, שבאופן כלשהו הם ייבנו כהוויה אחת.

מי שקורא במקרא יכול למצוא שם את ההרגשה הזו שהרע איננו רק עניין אסור או פגום מבחינה מוסרית, אלא הוא גם מכוער, מעוות, לא נכון.

ומכאן הניסיון הזה לבנות את הטוב והיפה כהוויה אחת של טוב ויפה, של שני דברים שבעצם אומרים דבר אחד ואשר שניהם, במובן מסוים, ביטויים של קדושה. שניהם ביטויים של מה שנקרא בלשונם של המקובלים "האינסוף-ברוך-הוא", אשר בין רבבות הפנים והצורות שבהן הוא מתגלה הוא נגלה אלינו גם בטוב וגם ביפה, והוא כולל בתוכו את שני הדברים הללו.

החיפוש הזה למצוא את שניהם ביחד, בצירוף אחד, בקישור אחד - זה היה החלום של עדי: לעבור אל מעבר לגבולות של הפנומן אל המהות, אל המקום שבו הדברים הללו אינם עוד שני דברים שונים, אלא הוויה אחת המתאחדת בנקודה אחת".

הסופרת רונית מלץ-לווינשטיין ז"ל שחזרה בתשובה, נשאלה בעבר איך אפשר להיות אמנית דתית, ליצור עם ההגבלות שיוצרות התורה וההלכה.

תשובתה היתה שבמקרים רבים, אנשים יוצרים על ידי שבירת גבולות על ידי חוצפה וגסות. אלא שבתעוזה לרמוס ולהחצין אין בהכרח עומק.

אבל יוצר אמיתי, שמחויב לגבולות נאלץ להעמיק פנימה כדי ליצור, ובכך הוא מגלה באמת עולמות חדשים שהיו נסתרים ממנו ומהסובבים אותו. זהו אולי ביטוי יפה ליחס בין היפה והקדוש.

לא במקרה רחל אמנו, שאת יום הזיכרון שלה אנו מציינים היום, היתה גם "יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה" אך ממנה אנו לומדים גם על הקדוש, הצנוע והנסתר - "בשכר צניעות שהייתה בה ברחל...".

אחתום את דברי בפניה כנה לעדי ביטי, שאינני מכיר, אך משוכנע בכל ליבי שגם היא וגם יתר אמני ישראל יכולים לפתוח את ליבם אל החלום של עדי ז"ל.

החלום על היפה והקדוש. החלום על יצירה המבטאת יופי אך לא פוגעת אגב כך בערכים נאצלים החשובים לכולנו כחברה יהודית מוסרית וערכית. ערכים כעדינות, צניעות, ברית מקודשת בין איש לאישה ועוד ועוד.

החלום של עדי על היפה והקדוש הוא גם הבשורה העמוקה של עם ישראל לעולם. זה היה החלום של עדי.

מהו החלום שלנו?