הפתרון למשבר הקורונה נמצא אצלנו

בלי אחדות אמיתית, שמחוברת ומקשיבה לעם ולאנשים הפשוטים, לא יבואו האנשים.

יואל שילוח , י"א בחשון תשפ"א

משכן הכנסת
משכן הכנסת
צילום: istock

כולנו כבר שמענו על כך שהמשבר החמור ביותר שהביאה הקורונה הוא לא הבעיה הבריאותית, אלא הבעיה החברתית בישראל.

הקיטוב גדל, היחס בין החרדים למדינה או לחילונים הגיע לשפל חדש וגם המצב הפוליטי לא בדיוק עוזר בלשון המעטה להקטנת הקיטוב בעם.

הגיע הזמן לעצור ולשאול איך הגענו למצב הזה? מה גרם לכך שהאמון בין אנשים במדינה לאחרים שאינם חושבים כמוהם הגיע לכזו מדריגה נמוכה? ובכן, נראה שהתשובה לזה היא הציונות הדתית.

מדוע אני מאשים את עצמנו? בגלל שכל עוד הציונות הדתית הייתה הוכחה חיה לכך שיש דברים יותר חזקים מאינטרסים, יותר חזקים מרווח של רייטינג בעוד פייק ניוז עסיסי, הייתה לזה השפעה על שאר העם. לפעמים היא שילמה מחיר כבד (ולא תמיד מוצדק) על הצעקה שבשביל אידאלים נשגבים היא תשלם סכום גבוהים, אבל הרוח שחדרה עמוק בלבבות, מעבר לביקורת על תסמונת האשה המוכה, הייתה שיש חיים ששווה לשלם בשבילם.

ואז הגיעו המהלכים הפוליטיים של הציונות הדתית, עוד לפני שידענו בכלל שיש דבר כזה קורונה ואלכוג'ל, או מסכות לא בפורים, ושינו את התמונה. המפלגות והנציגים שהתיימרו לייצג את האידאלים הכי גבוהים וגדולים התחילו לירות לכל הכיוונים. לא רק לירות, להשחיר, לשחק משחקי כוח, ובעיקר, להיות פוליטיקאים, כזה מהסוג שלא כולם אוהבים. הפרישה של בנט, משחקי הכוח בין הרב רפי לסמוטריץ' עם הלילה במלון, איילת שקד בראש? בנט בראש? כן עוצמה לא עוצמה וגם נועם באה ככה להוסיף עוד קצת טעם. ומה יצא מהסלט הזה? היחלשות הרוח הזו שיש דבר כזה שנקרא אידאל.

הציונות הדתית הייתה כמו שכולם אומרים, משפיעה על כל החברה בכל המקומות. תמיד אמרנו את זה בגאוה על כמה אנחנו משפיעים לטובה, אבל אסור לשכוח שמי שיש בידו את הכוח להשפיע לטובה, הוא גם זה שיש בידו את הכוח להשפיע לרעה.

ואז באה הקורונה, וממשלת האחדות, ובמקום שכולם יסמכו על כולם ותהיה הידברות אמיתית, נשכחה האופציה הזו מלבבות האנשים.

ומאז ועד היום, אנחנו חיים בשיח של הסתה, פילוג ומרמור גדול.

אז מה הפיתרון? להחזיר את מה שאיבדנו. להחזיר את כל האנשים שרוצים מפלגה ערכית לאור עם ישראל ארץ ישראל תורת ישראל למקום אחד, שבו לפני האנשים ישנה אידאולוגיה, וחוקת מפלגה שלא נותנת לכל יו"ר לעשות ככל הישר בעיניו. מפלגה שתהיה שותפה ומקשיבה לבוחרים ולעם, ולא תקבע להם בכוח הזרוע מי יהיה הנציגים שלהם ובאיזה מקומות. שלא תנצל מעידה של מישהו אחד בשביל להתחזק על חשבונו, שלא תעשה הסכמים מאחורי הגב של אחרים כדי לדחוף אותם להגיע מעמדה חלשה יותר. פשוט להקשיב, להיות ישר והוגן. בלי להיות פראייר, אבל בלי להוציא את הנשמה לאחרים.

למפלגה כזו, שרוח הציונות הדתית נושם בעורקיה יש באמת סיכוי ל-20 מנדטים, אבל זה לא יקרה אם ננסה להתנהג בצורה שלא מתאימה לנו באמת, בצורה לא נעימה ולא אידאלית. אבל אם נחזור להקשיב, להתנהג כמו שכולם חולמים שהפוליטיקאים שלהם יתנהגו, נהיה במקום אחר.

אבל, אם נתלה את תקוותנו בכוכבים ובסקרים, נגלה מהר מאוד שגם מי שבסקרים עומד בראש מפלגה של 20 מנדטים לא עובר ברגע האמת את אחוז החסימה. בלי אחדות אמיתית, שמחוברת ומקשיבה לעם ולאנשים הפשוטים, לא יבואו האנשים. הגועל והכיסאולוגיה, הורסים את המפגש של העם עם האידיאולוגיה. אבל אם גם מי שנמצא בעמדות טובות יותר (בין אם בסקרים ובין אם במציאות), יסכים לעצור ולהקשיב, לקבל רוח גבית מהציבור, זה רק יוסיף ולא יזיק לו. מי שמפחד להעמיד את עצמו לבחירה כנראה יודע למה הוא מפחד, ויותר מזה, הוא משדר שהוא לא נציג הציבור אלא נציג עצמו.

הגיע הזמן לומר בקול את מה שכולם חושבים, מרגישים ורוצים.

אחדות אמיתית, שנותנת במה לכל דעה לפי כמה שהיא מקובלת על הציבור. לא שיכפו עלינו את סדר המקומות והתפקידים, ושלא יכפו אחד על השני במשחקי כוח מטופשים את ההסכמים.

גוף אחד, שכל המאמינים בארץ ישראל עם ישראל ותורת ישראל יוכלו להתאגד בו, לבחור בו ולהשפיע עליו, בלי לוותר על הייחודיות של כל גוף, דעה או שיטה. רק ככה, נגיד ל20 מנדטים ביד, ולא רק בסקרים.