ימנים היזהרו במאבקיכם

המאבק בשמאל הפרוגרסיבי המטורלל והקיצון חשוב לנו מאד. רק בבקשה תנסו לא לשכוח בדרך שיש גם נשים שאינן האויב.

ברל'ה קרומבי , י"ג בחשון תשפ"א

ברל'ה קרומבי
ברל'ה קרומבי
צילום: באדיבות המצולם

1.

בשבוע שעבר עלה שוב לכותרות המאבק הפמיניסטי, הפעם בוועדות הכנסת. הצעת חוק שהוגשה במקור על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון ממרצ, הוגשה בקדנציה הנוכחית על ידי חברת הכנסת קרן ברק מהליכוד ועוררה סערה.

מדובר על חוק שמבקש לקבוע תקדים משפטי, לפיו אלימות כלכלית בין בני זוג תחשב עבירה פלילית.

הצעת החוק נועדה להגן על מצב בו גבר (ברוב המקרים השכיחים) מונע מאשתו שימוש בכספה או בכספם המשותף באופן מכוון. יוזמי החוק ציינו כי עד לפני שנים לא רבות גם אלימות מינית בין בני זוג לא הוכרה כעבירה משפטית, אבל כיום מתייחסים אליה ככזו ובתי המשפט מגלים עד כמה מדובר בעבירה שכיחה ופוגענית שיש לטפל בה בחומרה.

מסתבר שבמדינת ישראל נשים המתלוננות על אלימות כלכלית - כולל השבתת כרטיסי אשראי או אי מתן כספים של בת זוג, שהופקדו לחשבון המשותף - נותרות ללא מענה.

אבל בכנסת ישראל כמו בכנסת ישראל רק נפתח הדיון והוועדה נעשתה כמרקחה. באופן אוטומטי התחלקו הניצים לפי השתייכות סקטוריאלית. מצד אחד בצלאל סמוטריץ' מהאיחוד הלאומי ואריק קלנר מהליכוד, שניהם חובשי כיפה, ומהצד השני ח"כים ממפלגות השמאל, ביניהם גם עופר כסיף מהרשימה המשותפת (שלא ברור מה חושבים על החוק תומכיו מאום אל פאחם ושפרעם).

2.

וכאן הסיפור מתחיל להסתבך. ככל שהדיון התקדם הסתבר איך במדינת ישראל אי אפשר לנהל אף דיון בצורה עניינית. או שאתה בעד פריצת כל הגבולות, כפי שמבקשים ארגוני השמאל, או שאין מקום להגן על נשים כלל. שחור ולבן, אין אמצע. או שיש מקום ביקום לחוקים שרואים רק את הצד הנשי, או שכל חוק שמגן על נשים נתקל בהתנגדות אוטומטית, כאילו הן הבעיה.

כפי שכבר אמר מישהו, במדינת ישראל אין קואליציה ואין אופוזיציה - הכל פוזיציה. והפוזיציה הזו מסוכנת.

ואין דוגמא טובה לדיון עיוור, כמו הדיון על קשיים בין בני זוג שחייהם המשותפים עלו על שרטון. עד לפני מספר שנים כמעט איש לא דיבר על ניכור הורי. הנושא נדחק הרחק משולי הכותרות ואפילו בעולם הטיפולי כמעט לא דובר. ואז קרה תהליך מבורך וחשוב. הנושא הוצף ודובר. גם ידוענים שעברו מסכת ייסורים, כמו השחקן שולי רנד למשל, יצאו לתקשורת ונחשפו באופן פומבי, העיקר להציף את הנושא ולהעלותו למודעות.

היום אין שופט או עובדת סוציאלית שלא יודעים מהו ניכור הורי כלפי אבות גרושים. הבעיה שכעת נוצרה ריאקציה קיצונית. ממצב בו הגברים היו אויב המשפחה, אלה שכל עובדת סוציאלית צריכה להגן על הילדים והאישה מפניהם, נוצר נרטיב חדש: "נשים גרושות מגישות תלונות שווא כדי להרחיק את הילדים מהאבות".

במקום לתקן את המצב בצורה הגיונית נוצר אימפקט מסוכן, בו מתקנים עוול בעוול. סוג של אפליה מתקנת, בה מישהו משלם את המחיר כדי שיהיה ניתן לפצות מישהו אחר.

3.

כמובן שצריכים לומר את המובן מאליו. ישנם סיפורים רבים של ניכור הורי כלפי גרושים וגרושות, סיפורים כואבים ומצמררים. גירושין בין בני זוג הוא תהליך קשה ופעמים רבות גם מכוער, בזמן שהילדים נקרעים באמצע בין אבא לאמא. כך למרבה האבסורד נהרסו חייהם של ילדים רבים, רק מהרצון של ההורה לקחת עליהם אחריות מלאה, תוך מוכנות לפגוע בהורה השני.

ואחרי שאמרנו את הפשוט והברור, האם מי שמתנגד לארגוני הפמיניזם של השמאל הפרוגרסיבי חייב להיות נגד הגנה על נשים וילדים? איך קרה שמנרטיב שגורס שהגבר הוא הרודן המתעלל אימצנו כחברה נרטיב לפיו האישה אשמה בכל?

למרבה הצער נתקלתי באופן אישי במספר סיפורים כאובים משני הצדדים. חברים שנאלצו לעזוב את בתיהם ובדרך נושלו מהילדים. אבל גם על מקרי מראה קשים, שנוצרו כאימפקט מסוכן לניכור הגברי. מסתבר שבזמן האחרון מצטברים יותר ויותר מקרים בהם תלונות נשים על אלימות הורית מהצד הגברי נגד ילדים כלל לא מטופלים, בגלל נרטיב חדש לפיו תלונות נשים על אלימות נגד ילדים הן "תלונות שווא".

כששמעתי את חבר הכנסת סמוטריץ', שבאופן אישי אני מאד מעריך ומכבד, צועק בוועדה על "תלונות השווא" של הנשים שלא מטופלות, נזכרתי במקרה של צ' שהציגה ראיות שהאקס שלה פוגע מינית בילדים, אבל התיק שלה נסגר, לאחר שבית המשפט מיסמס את התלונה. במקרה שלה היו מעורבים בסיפור יותר מידי גורמים שרצו להוכיח שגם אבא יכול לגדל את הילדים, כולל שופט הומוסקסואל עם אג'נדה ברורה, וכך מצאה את עצמה צ' קול ללא מענה.

המקרה של צ' אינו מקרה בודד. בשנים האחרונות מצטברים עוד ועוד מקרים כאלה, שמספרים סיפור כואב על אלימות נגד ילדים שאינה מטופלת, רק מתוך ניסיון להחליף נרטיב מעוות אחד בנרטיב מעוות אחר.

אז נציגי ציבור יקרים, המאבק בשמאל הפרוגרסיבי המטורלל והקיצון חשוב לנו מאד. רק בבקשה תנסו לא לשכוח בדרך שיש גם נשים שאינן האויב.

הכותב הוא איש פרסום ויועץ אסטרטגי לקמפיינים תקשורתיים