חגם המוזנח של הגברים השקופים
חגם המוזנח של הגברים השקופיםצילום: איסטוק

מעטים יחלקו על המרכזיות של "יום האישה" הבינלאומי בשיח החברתי בימינו.

מדי שנה ב-8 במרץ מציינים במדינות רבות הישגי נשים ובמסגרת כך יש דיון על זכויות, תפקידים חברתיים ו"הדרת נשים". יום האישה, כשמו כן, עוסק בציבור הנשים בלבד.

ומה באשר ליום הגבר?

בניגוד לפופולריות הרחבה של "יום האישה" ולתמיכה הרחבה לה זוכה יום זה בתרבות, בתקשורת ובחינוך, הרי ש"יום הגבר" בישראל אינו מצויין כלל.

"יום הגבר" הבינלאומי מצוין מדי שנה (מ-1999) ברחבי העולם ב-19 בנובמבר. נראה ש"יום הגבר" התפתח דווקא מתוך תפיסה מגדרית שוויונית ומתוך הבנה שפעמים רבות מקופחות זכויותיהם של גברים כאינדיבידואלים.

תפיסות אלה מבקשות להאיר את התרומות של גברים לחברה, למדינה ולמשפחה, ולתת מקום של כבוד גם לצרכים ולמצוקות של גברים.

כשם ש"יום האישה" מאיר תופעות של "הדרת נשים" ושל סקסיזם מיזוגני, כך מתבקש באמצעות "יום הגבר" להאיר תופעות של "הדרת גברים" ושל סקסיזם מיזאנדרי. וכאלו, ישנן לא מעט: אובדנות בקרב גברים, רווחה נפשית ירודה, תאונות עבודה ושורה ארוכה של אפליות כנגד גברים בחוק (בדיני אישות, בדין הצבאי ובדין הפלילי) – אלו ואחרות הן סוגיות בוערות שאכן מחייבות מענה רציני.

"יום הגבר - יום ללא כבוד"

כגודל הציפיה כך גודל האכזבה. בקרב רבים ישנה תחושה החמצה מכך ש"יום הגבר" לא מממש את ייעודו. הציון של "יום הגבר" נעשה, באופן כזה שלא זוכה לעניין ציבורי ולמעשה מבחינה מוסדית ותקשורתית בישראל אינו מצויין כלל .

לאור קיום יום לאישה ויום נפרד לגבר, לא ניתן לברוח מההשוואה המתבקשת בן ההתייחסות לשניהם. בעוד ש"יום האישה" הושרש בתרבות שלנו כך שקשה עד מאוד להתעלם מנוכחותו (מבצעים בחנויות, אזכורים רבים בתקשורת, מערכי שיעור מיוחדים במערכת החינוך וכו') "יום הגבר" נותר בשוליים.

יום זה אילו צוין -היה יכול להיות יום שבו יושם זרקור על תרומתם האדירה של גברים לחברה שלנו בכלל ובישראל בפרט וגם לבעיות שמעסיקות גברים. ביומיום הישראלי אשר דרך כלל מוקטנות, מוגחכות, מוכחשות ונדחקות לשולי השיח.

השתקת "יום הגבר" בישראל, הפמיניזם הרדיקלי ומערכת החינוך

באופן אירוני, הרטוריקה הפמיניסטית שמדברת על מסרים של שיווין זכויות וחופש ביטוי, מתחלפת ברטוריקה אנטי-שוויונית, תוקפנית וסקסיסטית-מיזאנדרית. מבחינת הפמיניסטיות הרדיקליות, אין זה ראוי שיהיה יום לגבר. תחת הנחת "תורת הפטריארכיה" אותה הן מקדשות, הרי שכל אזכור מעלותיהם של גברים, כמו גם של צרכיהם, כמוהו "כשיתוף פעולה" עם "האוייב" (קרי, "הגברים" !).

במסגרת המאבק הבין-מיני הנצחי. בהקשר לכך, יש לציין כי מערכת החינוך הישראלית הנגועה באידאולוגיה הפמיניסטית הרדיקלית נמנעת באופן מכוון מציון "יום הגבר". לא זו בלבד שבכך חוטאת מערכת החינוך לערכים המוצהרים של "שוויון מגדרי", "זכויות אדם לכל" (ובכלל זה לגברים), "הוראת עובדות", "פלורליזם רעיוני" ו"אמפתיה"(לאלו הנמצאים במצוקה) אשר נחרטו בשנים האחרונות כערכים דומיננטיים לכאורה במערכת זו, אלא שבשיתוף הפעולה של מערכת החינוך הישראלית עם הפמיניזם הרדיקלי (מדעת או מפחד) היא מפקירה את ילדי ישראל לאינדוקטרינציה רדיקלית תוך פגיעה פסיכולוגית ייחודית בבנים (הלומדים שלא לזהות גברים כמודלים להערכה אלא רק כמושאים לביקורת וללעג).

"יום הגבר" כיום – עניין לעמותות התנדבותיות בלבד

עובדה מצערת היא, שבישראל יום זה מצוין בעיקר ע"י עמותות וארגונים חברתיים, ללא תמיכה כלשהי מצד המדינה ותוך התעלמות מוחלטת על ידי אמצעי התקשורת שכידוע בלעדיהם איין.

אותם ארגונים רואים לנגד עיניהן את המצוקות והקשיים הייחודיים לגברים בכלל ואבות בפרט ופועלים על מנת לשנות את השיח התרבותי העכשווי, ההופך את הגברים והבנים ל"שקופים".

"כיום האבות צריכים להוכיח את עצמם כפליים" משתף מאיר פרידליין, הדובר של עמותת "אבות למען צדק. הוא מרחיב: "מצד אחד עדיין מצופה מגברים להביא את המשכורת הגבוהה הביתה ומצד שני גם להיות אבות ליברלים ומתקדמים שמטפלים בילדיהם באופן שווה". דברים אלו משקפים את אחת המורכבויות שאיתה מתמודדים גברים בעת זו. הדבר מקבל משנה תוקף על רקע משבר הקורונה.

ציון "יום הגבר" – צעד סמלי חשוב בהשבת ערכם של הגברים והבנים שלנו

העיסוק בגבריות נבחן לרוב מתוך תמונת-עולם פמיניסטית רדיקלית עויינת, כזו המזהה ב"גבריות" בעיקר אלמנטים שליליים, אגרסיביים ופוגעניים ("גבריות רעילה").

מכאן, אין זה פלא שגברים צעירים מוותרים בייאוש אחר החקירה העצמית אחר הגבריות או אף מפתחים דימויי עצמי נמוך ורגשות של סלידה ובושה ביחס למגדרם. תחת תמונת-עולם שכזו, קשה לצפות מהם שיהוו מודל גברי בריא וראוי לילדיהם בבוא היום.

"יום הגבר" הבינלאומי נתפס כציון סמלי בלבד וככזה ניתן בטעות להקל ראש בחשיבותו. ואולם, שוליות לכאורה של יום זה מסמנת את שוליותם של גברים ובנים בישראל ככלל. משום כך, הנכחתו בגאון בתרבות, בתקשורת ובמערכת החינוך הישראלית תהא צעד ראשון וחשוב בדרך להשבת ערכם העצמי של גברים ובנים, וכדי כך יתחזקו גם מוסדות המשפחה, החברה והמדינה.

לתגובות: merav.arutz7@gmail.com