כשמנצח התזמורת עובר לקדמת הבמה

אוריין שוקרון, מנצח התזמורת האנדלוסית ואחד מהצעירים המבטיח על פי מגזין פורבס היוקרתי, מוציא סינגל חדש

אריאל פייגלין - ערוץ 7 , י"ד בחשון תשפ"א

אוריין שוקרון
אוריין שוקרון
צילום: דניאל דהאן

עשרים ושלוש שנה חיכה אוריין שוקרון לרגע הזה, למעבר הזה, מהילד שבגיל חמש קיבל דרבוקה לראשונה בחייו והבוקר כבר מוציא את 'ילד' - סינגל שני מתוך אלבום הבכורה.

הרבה תחנות אוריין בדרך, בגיל 9 הוא התחיל הרומן שלו עם הפסנתר, מאז הוא הספיק לסיים 2 תארים ראשונים באקדמיה למוזיקה בירושלים (ביצוע פסנתר קלאסי ויצירה רב תחומית) ותואר שני בקומפוזיציה וניצוח באקדמיה למוזיקה בבודפשט.

בנוסף, כבר חמש שנים שהוא המנצח והמנהל המוזיקלי של התזמורת האנדלוסית "אלמוגרביה", וכל זה כשהוא רק בן 28. כן, חישבתם נכון, הוא מונה לתפקיד בגיל 23. לא סתם בתחילת השנה אוריין נבחר לקחת חלק ברשימת 30 מתחת ל30 של מגזין פורבס.

אוריין ב'פורבס
צילום:ניר סלקמן

"כל חיי הייתי במרדף", הוא מספר, "מהגן ליסודי, מהיסודי לתיכון, מהתיכון לצבא, תוך כדי הצבא התחלתי ללמוד באקדמיה למוסיקה בירושלים וזכיתי להופיע בארץ ובעולם".

"לפני שנתיים נסעתי ללמוד בבודפשט. מעולם לא הייתה לי ההזדמנות להיות עם עצמי, במשך שנה שלמה, בארץ זרה שאני לא דובר את השפה. זכיתי בשנה בה היה לי המון זמן לחשבון נפש. זמן לעצור ולעכל את כל המרדף הזה".

"ושם" מתאר אוריין, "בימי החורף הקפואים של הונגריה, כשהשלג יורד בחוץ ומלבין את כל העיר, אני לבד בדירת 3 חדרים, תקרה 4 מטר גובה. נזכר בילד שהייתי. ילד רגיש עם פחדים שחשבתי שרק לי יש, עם מחשבות שחשבתי שרק אני חושב ואין את מי לשתף. ואין עם מי לדבר".

"כשהייתי נער כתבתי יומן. יומן פחדים וסודות, מחשבות וחלומות. לפעמים כשאני חוזר לבית של ההורים שלי במעלות, אני מוצא את עצמי צולל לתוכו. עובר בין הדפים והמילים שהיו ילדותי, עד שאני מגיע למקומות החסרים - אלה שגנזתי".

אוריין מסביר כי החשש שהסודות שלו כל כך אפלים, גרם לו לא להאמין שיש מישהו בעולם שיוכל להיות לצידו באמת, והוא גם הטריגר לכתיבת השיר.

"אני מאמין שהסיפור שלי הוא סיפור של לא מעט ילדים וילדות, נערות ונערים, שמתמודדים עם אתגרי ההתבגרות של הגוף והנפש שלהם, ומרגישים שאין מי שאיתו יוכלו לדבר ושיוכל להכיל אותם. אז הם מגיעים הביתה, מחייכים לאמא, נכנסים לחדר ומתפרקים בבכי מתחת לשמיכה".

"בהמשך הם גם מחפשים את הפתרונות בחוץ, בורחים לאין סוף. אבל גם שם, היובש גדול ונחמה אין. והכאב העצום הזה, על אותו ילד שהייתי, ועל הילד שעדיין נמצא בתוכי, הוביל אותי לכתוב לו את השיר הזה. לומר לו שיש מי לסמוך עליו, יש מי שיודע ומחבק את כל הפחדים שלו עמוק בפנים".

"ילד שלי, ילד שבי, אתה לא לבד".