מה יכולים המתפללים בארץ ללמוד מיהודי רוד איילנד?

התפילה באוויר הפתוח בחורף מביאה לא מעט אתגרים. איך ניתן להתפלל בחוץ במצב של קור, ורוח, שלא נדבר על רטיבות ומים?

הרב ראובן ספולטר , י"ד בחשון תשפ"א

הרב ראובן ספולטר
הרב ראובן ספולטר
צילום: עצמי

אחרי שבועות ארוכים של חום לא-שגרתי, תחזית מזג האוויר לימים הקרובים חוזה מזג אוויר קריר יותר, חורפי יותר, ובעיקר לענייננו, גשום ורטוב יותר.

בימים כתקנם היינו חוגגים חזרת הגשם, ירידת גשמי ברכה הכה-נדרשים ונצרכים. והאמת, הגיע הזמן, לא? כבר לפני שלשה שבועות הוספנו את "משיב הרוח ומוריד הגשם," ולפני שבוע עברנו למנגנון של "ותן טל ומטר לברכה".

אבל השנה המצב קצת שונה.

לאלו שבדרך כלל נוהגים להתפלל במניין בבית הכנסת מידי יום וכעת מתפללים במנייני הרחוב למיניהם, המעבר לעונת החורף מהווה אתגר ממשי ורציני. הרי מאז פרוץ מגפת הקורונה והסגרים (הראשון וגם השני), מזג האוויר, על אף טמפרטורות חמות ומאתגרות – איפשר תפילה ברחוב, מתחת כיפת השמים. קצת צל, קצת הצללה, הרבה מאווררים, ולא נורא. ניתן להתפלל.

אבל הגשם הוא סיפור אחר לגמרי.

פה ושם רואים קהילות שמקימות אוהלים רציניים, אטומים ממים, שאמורים לעזור בחדשים הקרובים. אבל, עם כל הכבוד, ואפילו תחת אוהל אטום ממים, התפילה באוויר הפתוח בחודשי החורף מביאה לא מעט התלבטויות ואתגרים. איך ניתן להתפלל בחוץ במצב של קור, ורוח, שלא נדבר על רטיבות ומים? איך ניתן לכוון ולהתרכז כשמזג האוויר סוער מסביבנו?

קודם כל, אני מודה שזה לא קל, ולא פשוט. ובכל זאת, אני מבקש לשתף אתכם בפוסט בפייסבוק מרב קהילה של בית כנסת בעיר פרובידנס, במדינת רוד איילנד - מדינה בצפון החוף המזרחי של ארצות ברית.

ביום שישי לפני כניסת השבת, שלח הרב ברי דולינג'ר, שמכהן כרב בית הכנסת "בית שלום" בעיר פרובידנס, הודעה לחברי הקהילה בקשר למיקום התפילה בשבת. מזג האוויר שם כעת הוא חורפי במיוחד, כולל טמפרטורות נמוכות מאד, גשם, וגם כמה סנטימטרים של שלג (!!). ובכל זאת, בהתייעצות עם רופאים מקומיים, קהילות אחרות וארגון ה-OU, החליט ועד בית הכנסת בהתייעצות עם הרב להמשיך לקיים את תפילות בית הכנסת בחוץ. (לעת עתה, הרב דולינג'ר מכנה את הקהילה "קולד הנשמה"). הם פשוט הגיעו למסקנה שעם פרוץ הגל השני והעלייה הניכרת בתחלואה במדינה ובארצות הברית בכלל, קיום תפילות בחוץ היא ההחלטה הכי אחראית ונכונה עבור הקהילה. תפילות בתוך מבנה בית הכנסת אינן שוות האפשרות שאפילו בן אדם אחד יחלה בצורה רצינית או ימות חס וחלילה.

הרב ברי דולינג'ר
צילום: באדיבות המצולם

ומה עם הקור והקושי? כך כתב הרב:

בהתחשב במה שאנו יודעים ורואים על התפשטות הנגיף במרחב הפנימי, במיוחד בתפילות שכוללות שהייה ארוכה, שירה, יותר קולגיאליות וכו'), אנו נבקש מאנשים להפגין את החוסן של יהודי ניו אינגלנד ולהחזיק מעמד. אם הייתם הולכים למשחק [כדורגל אמריקאי של קבוצת ניו אינגלנד] פטריוטס בחורף ויושבים בחוץ לבילוי, אך לא מגיעים לתפילה שבסופו של דבר קצרה בהרבה, זו הזדמנות נהדרת לבחון מחדש את סדרי העדיפויות.

בסוף שבוע שעבר אישרה ועדת הקורונה חזרה למחרב בית הכנסת בצורה מצומצמת מאד – עד 10 אנשים בלבד. אישית, אינני מתכוון כעת לחזור למרחב בית הכנסת, על אף הקושי האישי והגעגוע אליו, היות שאנו יודעים בוודאות שבתי הכנסת מהווים מקור להדבקה המונית. דחיית הסגר השלישי תלויה בכולנו, ובהחלטות האישיות שכל אחד מאיתנו יקבל על עצמו.

אני לא בא חס ושלום לבקר אף אחד על ההחלטה האישית שהוא מקבל. מדובר בהחלטות קשות, במיוחד לאנשים שנוהגים להתפלל בציבור מידי יום. אני שואל שאלות אלו בעיקר לעצמי.

אני נוהג ואוהב לרוץ בחוץ, בשדות היפים סביב מקום מגורי ביד בנימין, בדרך כלל מספר פעמים בשבוע. אכן, בגשם סוער אינני יכול לרוץ. אבל כשיורדת גשם מתון, ובוודאי כשהגשם מטפטף, אינני מהסס לשנייה! אני רץ, ונהנה מהאוויר, הקור והרוח.

האם אני אהיה מוכן לצאת ממש באותם תנאים להצטרף לתפילת מנחה בסמטה ממול לבית כדי להצטרף לתפילה הציבורית?

בעזרת השם, כשיהיה קר בחוץ והרוח סוער וכמה טיפות גשם מאיימות לרדת, לפני שאחליט שלא להשלים את המניין (ואכן צריכים אותי להשלים!), אני אחשוב על יהודי פרובינדס וקהילת "בית שלום – קולד הנשמה", שהגיעו לא רק בקור, לא רק בגשם, אלא בשלג.

ואולי, בהתחשב בהם ובמסירת הנפש שלהם, אצא להשלים עוד תפילה בציבור בעידן הקורונה.

 

ראובן ספולטר הוא איש חינוך ומרצה ליהדות ששרת בתור רב קהילה בקהילות בארצות הברית במשך עשור, ועלה ארצה לפני כ-12 שנה. עד פרוס מגפת קורונה, הוא ניהל תכנית "עמיאל בקהילה" של רשת אור תורה סטון, ששלחה משלחות מטעם מדינת ישראל לעשרות קהילות יהודיות קטנות בעולם. כיום הוא המייסד של אתר "כיתה" (www.kitah.org), המאמצת שיטה הכיתה ההפוכה להוראת לימודי קודש דרך האינטרנט.