1. תרגיל נאה עלה במוחו של ח"כ ד"ר שלמה קרעי מהליכוד, בתגובה לאיומי כחול לבן להצביע (מתישהו, טרם הוחלט מתי בדיוק) בעד הצעת החוק לפיזור הכנסת.
קרעי הניח על שולחן הכנסת הצעת חוק קצרה מאוד שכל עניינה הוא ביטול "ממשלת החילופים", והפיכת הממשלה הנוכחית לממשלה רגילה.
לכאורה תשאלו: למי אכפת? הרי אם הכנסת מתפזרת בתמיכת כחול לבן ממילא לא תהיה רוטציה בראשות הממשלה. מתברר שזה ממש לא ככה. אחד הכללים המייחדים "ממשלת חילופים" מממשלה רגילה הוא סוגיית פיטורי השרים. בממשלה רגילה ראש הממשלה רשאי חוקית (ולמען האמת גם מעשית) לפטר איזה שרים שבא לו. גם אם זו ממשלת מעבר. בממשלת חילופים ראש הממשלה רשאי לפטר רק את השרים שנמצאים ב"זיקה" אליו, וראש הממשלה החליפי רק הוא יכול לפטר את השרים שב"זיקה" אליו.
אומרים לעצמם כמובן שרי כחול לבן: גם אם נפזר את הכנסת, עד לרגע שבו מישהו יצליח להקים ממשלה חדשה, ובכלל לא בטוח שזה יקרה מיד לאחר הבחירות, אנחנו נהיה בממשלה ונשלוט בכל הצמתים שחשובים לנו, ובעיקר גנץ בביטחון, אשכנזי במשרד החוץ ומעל כולם ניסנקורן במשרד המשפטים.
2. את המציאות הזו מבקש למנוע ח"כ שלמה קרעי, שיוזם, כמשקל נגד לאיום לפזר את הכנסת את הצעת החוק שלו שמטרתה לעקר את האיום מתוכן.
אם ממשלת החילופים תבוטל והממשלה הנוכחית תהפוך לממשלה רגילה, אזי גם בזמן ממשלת מעבר נתניהו יוכל להדיח את שרי כחול לבן, ולמשל להחזיר את אמיר אוחנה למשרד המשפטים (זוכרים איך נתניהו הדיח את בנט ושקד מממשלתו מיד אחרי הקמת 'הימין החדש'? אז ככה בדיוק)
וכאמור, מבחינת נקודת המבט הליכודית יש בהצעה הזו לא מעט היגיון, ואם יהיה לה סיכוי לעבור (מה שכרגע לא נראה אפשרי כי נדרש רוב של 70 ח"כים תומכים לצורך כך) היא גם עשויה לשנות את מערך התמריצים שלפיו פועלת כחול לבן.
3. אולם קרעי, כמו ליכודניק מסור, לא הצליח להתאפק, ובהודעה על הצעתו המתוחכמת (אך ככל הנראה חסרת הסיכוי) לא הצליח להתאפק מלאתגר את ימינה ולעקוץ אותה.
וכה כתב קרעי בהודעתו: "אם כחול לבן יקחו אותנו לבחירות, מצופה מימינה לתמוך בחוק הזה. אחרת, איך יסבירו לבוחריהם שהשאירו את ניסנקורן וגנץ עוד כחצי שנה בתפקידיהם, כאשר יש אפשרות לבטל את חוק ממשלת החילופים, לפטר אותם ולמנוע מהם פגיעה נוספת באזרחי ישראל".
אתם הבנתם את זה? קרעי, חבר המפלגה שפרסה לאבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות לשעבר, שטיח אדום חגיגי כל הדרך אל משרד המשפטים, מנסה לשכתב את ההיסטוריה תוך כדי התרחשותה.
במקום שנזכור היטב שנתניהו הוא האיש שהכניס את ניסנקורן למשרד המשפטים ואפשר לו לעשות במשרד הקריטי הזה ככל העולה על רוחו, כפי שראינו שוב רק אתמול, מנסה קרעי למכור לנו מין קונסטרוקציה פוליטית משונה כזו לפיה אם ימינה לא תתייצב דום לפני הצעתו היא האחראית לכהונת ניסנקורן.
4. עושה רושם שלקרעי בכלל לא אכפת שניסנקורן מונה לשר המשפטים ומשליט באמצעות התפקיד אג'נדת שמאל פרוגרסיבית על המשרד ועל המערכת המשפטית. זה לא מעניין אותו. עובדה שלא שמענו ממנו אפילו לא שמינית שבשמינית של ציוץ ביקורת על כך שנתניהו, ראש מפלגתו, הפקיר את המשרד לניסנקורן.
מה שמטריד את קרעי הוא בנט, או ליתר דיוק בנט, שקד וסמוטריץ'. הם אלו שמדאיגים אותו, בהם הוא עסוק, וכל מטרתו היא לנסות לתייג אותם כמפלגת שמאל באמצעות מניפולציות מילוליות מביכות.
מוזר וחבל שבזה מתעסקים חברי הכנסת של הליכוד בימים המורכבים הללו, במקום לראות כיצד מחלצים את מדינת ישראל מהמשברים שאליהם היא נכנסה בזמן כהונת ממשלת נתניהו החמישית.