קובי גרינברג
קובי גרינברג צילום: פרטי

לאורך 72 שנות קיומה חיה ישראל על חרבה בהתמודדות מול הטרור. לטרור היו כמה גלגולים לאורך ההיסטוריה הקצרה שלנו שתחילתו בלוחמת הגרילה ביישוב היהודי ובפעולות ה"פדאיון" והמשכו באש"ף, בפת"ח, בחיזבאללה, בחמאס ובג'יאהד האיסלאמי הפלסטיני.

בשנים האחרונות הטרור לובש גלימה חדשה ומגיע בצורות של טרור כלכלי, אקדמי ותרבותי שמטרתו מושגת באמצעות חרם. אסטרטגיית החרם הפכה לדגל של תנועת BDS שהחל משנת 2005 הושקה רשמית על ידי 170 ארגונים פלסטיניים.

למרות הניסיונות להדיפתם הגיעו ארגוני החרם על ישראל למספר הצלחות לא מבוטלות: בצד העסקי פורסם על ידי השדולה הפרלמנטרית למען ישראל באירופה, כי 1 מכל 5 יצואנים ישראליים נפגע מסנקציות או חרם שהוטל עליהם. מחקר מדאיג שנעשה על ידי מכון המחקר האמריקאי RAND בשנת 2015 העריך בהערכה מסויגת את השפעות החרם הכלכלי לאורך עשור בכ-45 מיליארד דולר.

בצד התרבותי בוטלו, בין היתר, הופעותיהם של לנה דל ריי, לורד וסטיבי וונדר וכמובן משחק הידידות בכדורגל בין ישראל לארגנטינה. גם בתקופת הקורונה הארגונים לא שוקטים על השמרים וממשיכים בנסיונות להמציא את עצמם מחדש ולארגן חרמות נוספים מתוך מודעות לכוחם.

בשנת 2020 כבר לא ניתן להתעלם מהאיום הנשקף מתנועות החרם, וזה לא יהיה יומרני לקבוע, שרוב תושבי המדינה מכירים אדם קרוב שנפגע בצורה זו או אחרת מתנועות החרם. ואולם, הפעולות הננקטות מקרב המדינה לא מהוות מענה אמיתי למיגור התופעה. חוק החרם שחוקק בשנת 2011 כולל סנקציות אזרחיות, אך באופן מקומם לא נחשב לעבירה פלילית.

בנוסף, תכנית הלוחמה המשפטית שהובלה על ידי משרד המשפטים בשנת 2015 לא הובילה לתוצאה הרצויה. התוצאה היא שבמלחמה בתנועות החרם, על אף הניסיון להפוך זאת, אנו עדיין נוקטים באסטרטגיית הגנה וכיבוי שריפות וטרם עברנו לאסטרגיית התקפה. את הפער בין המצוי לרצוי ניתן להסביר בכוח האדם הדליל שמטפל באיום, בתקציב המשרד לעניינים אסטרטגיים, האמון על הטיפול בתנועות החרם שהינו זניח לעומת תקציב הביטחון ובאי מודעות אמיתית לכוחנו כיחידים לשנות.

בשבוע שעבר התבשרנו שהשרה לעניינים אסטרטגיים אורית פרקש הכהן ומנכ"ל השירות הלאומי אזרחי ראובן פינסקי סיכמו על הקמת יחידה חדשה של בנות שירות ללאומי שתפעל מטעמם למטרה הנעלה של המחלה בתנועות החרם ובאנטישמיות בדיגיטל. היוזמה לא פחות ממדהימה, ואולם לאוהבי הפרטים הקטנים, בהתאם לפרסום מדובר בשלוש בנות שירות לאומי במערך.

הדרך להתמודדות עם תנועות החרם צריכה להיות מקיפה הרבה יותר ובמצבה המיטבי היא כוללת שימוש באמצעי חקיקה ותעדוף תקציבים פרלמנטריים, שסביר שיגיעו עם הבנת החשיבות והעמדתו של האיום כסכנה קיומית, אך כבר כעת בידינו ולמעשה באצבעותינו להפוך תיקו לניצחון.

היכולת לנצח נובעת מההון האנושי המעולה שמודע להשלכות ההרסניות ופועל מתחושת שליחות. במדינת ישראל יש כיום 900,000 מובטלים שמשתוקקים לעת החזרתם לעבודה. פעולה אינטרנטית אחת, ציוץ אחד, יוזמה אחת, עצומה אחת מצד כל אחד יכולה להטיב עם דרכי ההתמודדות לאין שיעור. בכוחן של 900,000 יוזמות להפיק את מה ששנים רבות לא הצלחנו למגר.

תארו לכם את השפעתה העצומה של מחאת יחידים המתורגמת לכוח דיגיטל אזרחי, שלהבדיל מהפגנה הדורשת נוכחות פיזית במרחב, מחאה שכזו ניתנת לביצוע מביתו וממכשירו הסלולרי של אדם ואף עשויה להיות בעלת אפקט גבוה יותר.

בשונה ממחאות פוליטיות המדגישות את השונה בין צד למשנהו, במחאה הזו כולנו באותו צד ומדגישים את המאחד על פני המבדל וזו אהבת החינם לה פיללנו שנים. אני כבר התחלתי את הפעילות, ואתם?

הכותב הוא עו"ד, כלכלן (ומילואימניק) ופעיל ברשת במלחמה בתנועות החרם על ישראל

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו