בגיל קטן, אביה חלה במחלה, שנה של יסורים והוא השיב את נשמתו ליוצרה.
האמא, האלמנה הטרייה חלתה במחלה קשה, מותירה את ביתה להתמודד בין משפחות אומנה. כעת יומיים לפני יום שמחת ליבה היא אינה יודעת היכן החתונה זאת מלבד ההוצאות הכלכליות כשאין לה מאומה
עשרים שנה חלפו עברו להם, עשרים שנה של געגועים, של כאב בלתי נתפס. עשרים שנה שהיא מרוחקת מבית הוריה, מרוחקת שלא באשמתה, בהיותה ילדה קטנה אביה חלה במחלה קשה, שנה לאחר מכן הוא השיב את נשמתו ליוצרה.
היא, כבת יחידה עם אמא לא הבינה לאן אבא נעלם, בלילות היא הייתה מתעוררת ומבקשת, "אבא, איפה אתה?". בתחילה אמה הייתה מגיעה אליה, מרגיעה מלטפת, מנסה לנחם, שעוד מעט, אוטוטו אבא חוזר.
אבל ביום בהיר אחד, אמא כבר לא הייתה שם לצידה, האמא, האלמנה הטרייה משהו חלתה במחלה קשה, ומאז היא כבר לא יכלה לתפקד, יום רדף יום והיא אושפזה בבית החולים.
מאז היא עוברת ממשפחה למשפחה, מנסה למצוא לה בית חם, עשרים שנה שהיא בין בתים שהסכימו לקבל אותה לביתם. עשרים שנה של געגוע, עשרים שנה של יתמות, עשרים שנה של גלות.
וכעת, בעוד יומיים היא צפויה להינשא בשעה טובה ומוצלחת לבחיר ליבה. הקורונה ממשיכה להתפשט והיא אינה יודעת היכן ובאיזה מתכונת תתקיים החתונה. שלא לדבר על הוצאות החתונה כשאין לה מאומה.
כמוה ישנם 42 חתנים וכלות יתומים שעתידים להתחתן בחודש חשוון. הם זקוקים לעזרה שלנו. הרב קנייבסקי כתב בכתב ידו כי כל העוזרים "יזכו לעשות שמחה בביתם בקרוב ממש ללא עגמת נפש".