הרב ישראל וייס:
"תמיד אפשרנו לכולם קבורה בכבוד"

הרבצ"ר לשעבר, תא"ל במיל הרב וייס: קבורת חללי צה"ל שאינם יהודים כיום אינה מבזה חלילה ומקורה בהלכה. המתכונת החדשה - בעייתית

עוזי ברוך - ערוץ 7 , ט"ז בחשון תשפ"א

חיילי צה"ל בבית העלמין הצבאי
חיילי צה"ל בבית העלמין הצבאי
צילום: דובר צה"ל

בעקבות יוזמתו של חבר הכנסת אלעזר שטרן ייקברו חללי צה"ל שאינם יהודים ללא הפרדה נראית לעין מחללי צה"ל היהודים.

הרב הצבאי הראשי לשעבר, תא"ל במיל' הרב ישראל וייס, מסביר בשיחה עם ערוץ 7 מדוע מדובר בהחלטה שאינה נכונה.

"הציבור שמגיע לבתי הקברות רואה את הסדר המקובל של הקברים ולא רואה חזותית שום הבחנה בין קבר של יהודי לקבר של מי שאינו יהודי, והעניין של חוסר ההבחנה מייצר בעיה הלכתית", מסביר הרב וייס ומוסיף כי הוא מבין את הניסיון למציאת פתרון הלכתי למציאות הזו ו"לכן נתנו סוג של מענה הלכתי שנראה מבפנים ולא נראה מבחוץ, ודווקא חוסר הנראות מבחוץ מייצר מצב שאנשים חושבים שהקבורים קבורים באופן בעייתי הלכתית".

הפתרון עליו מדבר הרב וייס הוא קבורה של החללים הלא יהודים עמוק יותר מאלה היהודים. על כך מדגיש הרב וייס שאינו נכנס בדבריו לדקויות הפנימיות בקבר פנימה. "גדולי ישראל הענקיים של הדור שכעת מסתיים כמו הרב אלישיב הרב עובדיה יוסף והרב אליהו ז"ל שאני נועצתי בהם בנושא ההלכה המסויימת הזו, פסקו בדיוק הפוך, ואני חושב שאין בית דין מבטל בית דין חברו אלא אם כן הוא גדול ממנו בחכמה ובמניין ואני לא יודע מי הפוסקים העכשוויים. הפסיקה שלי התבססה על גדולים שבגדולים", קובע הרב וייס.

עוד מספר הרב וייס כי מיד כששמע על השינוי שעליו הוחלט התקשר לרב רוז'ה, "שהוא ענק בפסיקה בנושא חללים בארץ ובעולם וכולם נועצים בו והוא היה יועצי האישי לנושא הזה בזמן שהייתי רב ראשי לצה"ל", ובשיחתם הביע הרב רוז'ה בפני הרב וייס את אותה תמיהה שהרב וייס מעלה כעת.

"צריך להבין שפסיקה מורכבת כל כך, כשעושים מעבר דרמטי כל כך בעל משמעויות עתידיות נרחבות, בלי להתייעץ עם הגדולים העכשוויים שידם רב להם בתחום הזה? זה נשגב מבינתי", אומר הרב וייס ומעיר כי גם בו עצמו איש לא נועץ לפני קבלת ההחלטה על אף שהצטבר אצלו ידע לא מבוטל בתחום.

על המציאות כיום מספר הרב וייס כי כולם נקברים במקום המכובד ביותר בבית העלמין ו"גם הרבנים שנועצתי בהם היו מאוד זהירים בכבודם של החיילים בהיותם חיילים. הם קיבלו את המקום הנכבד ביותר האפשרי והם קבורים בסמיכות שההלכה מחייבת, כלומר ד' אמות. הם קבורים בחלקה נפרדת של האינם יהודים. אנחנו מאפשרים להם קבורה באותו כבוד ובאותה תצורה עם אותה כרית עם אותו פרק תהילים, אלא שהקבורה עצמה נבדלת במרחק של כשני מטרים".

על הקושי להסביר את אותו פער של ד' אמות למשפחה שיקירה נפל ולחבריו של החלל, אומר הרב וייס: "עמדתי מול הטיעון הזה שנשמע מאוד חזק ונכון, אבל אומר כך: הייתי עד לטנק שעלה בלהבות וארבעת חייליו נשרפו למוות, שניים מתוכם היו גרים בעיר מסוימת, אחד יהודי ואחד אינו יהדי, ההלוויות התקיימו באותו בית קברות שעה אחר שעה, אבל רגע לפני כן עמדתי בפני המשפחה והסברתי להם את הדברים – ולא עשינו את הדבר מבלי שקיבלנו את הסכמת המשפחה. זה תמיד בהסדר מעמיק ובכבוד הדדי – לא נשמעה טענה אחת מכל 21 החללים שאני קברתי בקבורה הזו כלפי המעשה הזו של הרבנות הצבאית".

מוסיף הרב וייס ומספר כי גם נשיא המדינה התפעל בפני באותה שעה מההישג של מציאות בה אין לשום משפחה טענה כלשהי ברוח הטענה הנשמעת כאילו יש כאן הפרדה אחרי המוות בין שניים שהיו יחד באותו אוהל. "לא נשמעה אמירה כזו משום שמדובר בפסיקה הלכתית שמוטבעת בחותם קבלי והיא המסורת שגדלתי עליה, אל תיכנס לאחר מותי לד' אמותיי. זה לא אומר שאתה נקבר מחוץ לגדר או לידה או שחלילה אתה מבוזה, אלא שאתה נקבר עם בני דתך. מה ההבדל? אני מבקש את המעט שבמעט, לכבד את הדת שלי גם אם היא מוזרה בעיניך ואינה מובנת, אבל אלפי שנים קיימת המסורת הזו בעם ישראל".

"אמרתי פעם שאילו היו דנים את כלל חיילי הצבא כמו שדנים את החיילים הדרוזים היינו מבינים", אומר הרב וייס ומספר: "שאלתי פעם שייח' דרוזי אם אני יכול להיקבר בבית הקברות שלכם. אמר לי השייח' שיש להם מסורת ומצוות ועקרונות שעל פיהם מי שיכול להיקבר אצלנו זה רק דרוזים".

הרב וייס מספר כי תלונות לא נשמעו מעולם מכיוונן של המשפחות ואף מכיוונם של חברי כנסת מהשמאל עימם שוחח ולהם הסביר את הדברים, "נחה דעתם. בירושלים, כשלא היה מקום והלא יהודי הגיע ושאלתי את האבא אם הוא רוצה שאקבור את הבן בחלקת גיבורי האומה והוא השיב בחיוב. עלה להר הרצל ותראה שהחללים שאינם יהודים קבורים בחלקת גיבורי האומה. זה ביזיון או כבוד? אין לי משהו נגדם. הם תרמו מדמם למען המדינה אבל זה עדיין לא עושה אותם יהודים".

על העובדה שדווקא חבר הכנסת אלעזר שטרן כחובש כיפה הוא נושא דגל המאבק, אומר הרב וייס שהדבר אינו מפתיע: "זה ידוע מראש ודי לחכימא בעניין הזה".