קשה למצוא סרט מצויר שמצליח לדבר גם למבוגרים ואם זאת להישאר סרטים ילדים, אבל אם כבר מישהו יכול לכתוב סרט כזה (וגם להפיק ולדבב את הדמות הראשית) – זה ג'רי סיינפלד.

'כוורת בסרט' ('Bee Movie') יצא בשנת 2007, והכניס כמעט שלוש מאות מיליון דולר – בערך פי שניים מהתקציב שלו. את הסרט כתבו ודיבבו סיינפלד וחבריו לכתיבת הסיטקום המצליח, אבל על דאגה, גם אם תלכו על הגרסה בעברית לטובת הקטנים תקבלו מדבבים כמו: איל קיציס, תיקי דיין, ציון ברון וששון גבאי.

הסרט עוקב אחרי הדבורה בארי בנסון (כן, זה דבורה זכר, תשתחררו מהקיבעון שלכם...) שיוצא לסיבוב מחוץ לכוורת, ומגלה כי בעול הגדול דבש, אותו דבש שהוא וחבריו שוקדים על הכנתו, משמש למאכל בני אדם. העוול מקומם את בארי, שיוצא למאבק משפטי נגד בני האדם שאחריתו מי ישורנו.

הרעיון המרכזי של הסרט, שמראה כיצד בני אדם מנצלים חיות, כשהדבורים הם רק מקרה מבחן, הוא לא חדש. החידוש הוא בהגשה. סיינפלד ואולפני דרימוורקס יכלו פשוט להראות איך הדבורים החרוצות עובדות קשה בשביל להוציא דבש, ואז מגיע האדם האכזר לקחת את חלקו, אבל הם בחרו ללכת על משהו יותר מתוחכם מזה.

במקום לקבל סרט א-לה נשיונל גיאוגרפיק שמציג את עמלה של הדבורה כחיה, קיבלנו סרט מצויר שמאניש אותה, שמציג אותה כאדם קטן. 'כוורת בסרט' נותן לדבורים לא רק יכולת דיבור, אלא גם עבודה, בגדים ומשפחה. כל מה שנתפס בעינינו, ובמיוחד בעיני הילדים, כמייצג אנושיות.

הגדולה של הסרט לטעמי, ושם גם מורגשת במיוחד טביעת האצבע של ג'רי קשישא, נמצאת בניואנסים הקטנים של אותה האנשה. לא רק שיש לבארי הורים – הם מעצבנים אותו. הוא לא סתם יוצא לדייטים – הוא מתפדח מהם. הוא הולך לעבודה –אבל שונא אותה ומת לגוון (משבר גיל הארבעים מישהו?). בקיצור, נראה לי שהבנתם את הרעיון...

ציורים ואנימציה מקסימים של דרימוורקס, כתיבה והפקה של סיינפלד וסאונדטרק ושירים שילוו את הילד שלכם הרבה אחרי שהסרט ייגמר.

*איפה רואים? שירות הסטרימינג של נטפליקס