נפתלי קמפה
נפתלי קמפהצילום: מירי שמעונוביץ

התחלה// ילדות במושב תפרח שבדרום, בן הזקונים מבין שישה. "זה מושב אולטרה־חרדי. גדלנו בבית של יראת שמיים, של יושר ושל אמת, עם חיבור לתלמידיו ולדרכו של החזון אי"ש".

אבא// הרב יצחק קמפה. "קצת מוזר לומר עליו אברך בגילו, אבל הוא תלמיד חכם. אין לו בעולמו דבר חוץ מהתורה והמצוות, בכל זמנו הוא יושב לומד. איש ישר ודייקן, ואפשר לומר שהיושר שלו זורם לכולנו בעורקים".

אמא// אסתר קמפה ז"ל, לבית אייגרמן. "אשת חסד ועזרה הדדית. אמא באה ממשפחה ידועה בקיבוץ חפץ חיים. אבא שלה עמל באירופה כדי לספק סרטיפיקטים לילדים ניצולי שואה. בשלב מוקדם בחייה היא חלתה ועברה בין בתי חולים, אך לרבים היא זכורה כאשת נתינה מהמעלה הראשונה".

לא יוצא מן הכלל// את לימודיו החל בתלמוד תורה במושב שבו גדל. "בסך הכל הייתי תלמיד טוב. גם כשעשיתי בעיות, זה לא היה משהו שיצא מגדר הרגיל".

מהמושב לעיר הגדולה// עם סיום שנותיו בתלמוד תורה, עבר ללמוד בישיבת 'תפארת ציון' בבני ברק. "באותו זמן זו הייתה ספינת הדגל של הישיבות הליטאיות. ישיבה גדולה וחשובה שהיה כבוד להיות חלק ממנה".

עולה לירושלים// בסוף השנה הראשונה עבר טלטלה שבעקבותיה עזב את הישיבה. "אמא שלי עברה השתלת כבד ושלושה חודשים לא הייתה בארץ. הניתוח הזה הוסיף לה עוד 11 שנות חיים במתנה, אבל זו הייתה נקודת מפנה מאוד קשה בשבילי. לא מצאתי את עצמי יותר בישיבה, עברתי ללמוד בירושלים במקום שקיבל אותי למרות המצב. התאהבתי בעיר הקודש ואני חי בה עד היום".

רוצה לתת מעבר// את שנות הישיבה הגבוהה החל בישיבת 'קול תורה' בבית וגן. "היה טוב, אבל בנקודה מסוימת הרגשתי חסר גדול ורצון לעשות משהו מעבר, להשפיע בעולם בדרכים אחרות. התחלתי בדרך המוזיקה".

קרליבכער// "נחשפתי לעולמו המופלא של ר' שלמה קרליבך. הזדמן לי ללכת לטישים בירושלים עם שירים ודברים מתורתו של ר' שלמה. הכול התגלגל במקרה ומצאתי את עצמי נשאב עמוק לדרך המוזיקה והרוח שלו".

ניגון מכוון// יום אחד הזדמן לו להחזיק גיטרה של חבר עם חוברת עקרונות נגינה בסיסיים. "לא הפכתי לגיטריסט גדול, אבל למדתי לנגן. התחלתי לשיר בטישים ועם חברים, ומדי פעם התחילו להזמין אותי לקומזיץ, לשבע ברכות. ככה לאט לאט הקב"ה סלל את הדרך".

מחליט שזו הדרך// כשגם ראשי ישיבות הזמינו אותו להופיע בפני התלמידים, הוא הבין שזה יהיה מסלולו בחיים. "כשעזבתי את 'קול תורה' ועברתי למיר, הבנתי שיש לי מקצוע ביד והתחלתי להופיע יותר, וכן להלחין וליצור מוזיקה משלי".

נכנס לפלייליסט// אין כמעט בחור או אברך במוסדות הליטאיים שלא מכיר את שיריו הבולטים של קמפה, בהם 'כל הנחלים' ו'בעבור אבותינו'. "אלו שני שירים שמאוד נכנסו לעולם הישיבות. אני שומע ילדים שרים אותם בתלמודי תורה ומקבל עליהם לא מעט תגובות".

החצי השני// בגיל 25 הכיר בשידוך את לאה לבית שנקר, מרפאה בעיסוק. "לאה במקור גם מקיבוץ חפץ חיים, כך שזו סגירת מעגל משפחתית. בלעדיה לא היה לי מה למכור".

אובדן// עת השתדך לבת זוגו, מצבה הרפואי של אימו הידרדר. "אמא הגיעה לאירוסין שלנו, והיה ברור שזה הסוף. לאותו ערב הגיעו הרבה מאוד אנשים, כי הבינו שלחתונה היא כבר לא תגיע. שמחנו שיכולנו לחגוג איתה, והיא הלכה לעולמה".

אור וחושך בערבוביה// חתונתם התקיימה בתוך שנת האבל על אמו. "אחים שלי היו מחוץ לאולם בסעודה, אבא היה בפנים כי הוא היה אחרי השלושים. אשתי יתומה גם היא משני הצדדים, אז אנשים עשו הכול כדי לשמח אותנו. הייתה חתונה מאוד שמחה ומרגשת".

אובדן משני הצדדים// "כשהיתמות היא משני הצדדים יש הבנה הדדית. אחרי הלידה של הבן הראשון שנינו היינו כמעט באותו מצב. לא יכולנו להתקשר לאמא להגיד לה שנולד לה נכד".

הנחת// הלל, בן שלוש. "לאחרונה עשינו לו חלאקה וזה מרגיש כאילו עוד רגע יש לו בר מצווה. מי שיש לו ילד יודע מה זה נותן ומה זה עושה לבן אדם – אי אפשר להסביר את זה במילים. המון אושר".

שומר על שפיות// "כשהתחלתי להופיע שאלתי את אחד מרבותיי איך אפשר לשמור על פוקוס בתוך העולם הזה של הופעות, קהל וחשיפה. הוא אמר שמי שיש לו אישה טובה ובית טוב – שומר על המקום שלו. כשחוזרים הביתה אחרי הופעה מול 3,000 איש בבנייני האומה לילד שלך, לקחת אותו לשירותים ולעשות לו מקלחת, זה לגמרי שומר על שפיות ועושה סדר מה באמת חשוב בחיים".

יחדיו ירננו// בימים אלה הוא שותף למיזם שמנציח את יצירתו של הרב קרליבך, שהשבוע צוין יום פטירתו. "פנה אליי חיים אורי קוטלר, שהוא לחלוטין איש של תורת ר' שלמה. הרעיון שלו זה לקחת שירים של קרליבך שאיכשהו לא נכנסו לתודעה, או הוקלטו באיכות שמאוד קשה לשמוע היום, ולחדש אותם. מיד אמרתי שאני בעניין. גם לר' שלמה וגם לחיים אורי קוטלר אני לא אומר לא".

מחזירים לחיים// "המטרה ב'יחדיו ירננו' היא לשמור על הפשטות של ר' שלמה, ועם זאת לחדש את השירים ואת הלחנים המיוחדים האלה. זו מטרה נעלה וחשובה, ואני חושב שכשייצא האלבום יהיה לו הרבה ביקוש".

תרבות בימי קורונה// האלבום החדש עתיד לצאת לאור, אבל הופעות לא יתקיימו בשל מגבלות הקורונה. "בימים אלה אנחנו מופיעים מול מצלמות למיניהן, אבל זה רחוק מהדבר האמיתי, בלי הרוח והכוחות שנושבים מהקהל. אבל אנחנו יהודים, ואצלנו ערך החיים הוא מעל הכול. זה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו בתקופה הזאת, שנשמור על עצמנו ונשמור זה על זה. אנחנו מקווים ומתפללים שנוכל לשוב לבמות, לקהל, לרוח המיוחדת של ההופעות, ולהחזיר את העבודה לדביר קודשנו".

אם זה לא היה המסלול// "כנראה שהייתי מחפש עדיין מה אני אמור לעשות בחיים".

במגרש הביתי:

בוקר טוב// "כוס קפה עם קצת יותר מדי שוקולד. זה הזמן הפורה שלי ליצירה ולהלחנה, לעבודה עם עצמי בשקט באולפן שלי בבית".

פלייליסט// "אני חובב פודקאסטים, אבל לאחרונה בנסיעות אני שומע הרבה את תחנת 'קול חי מיוזיק', סוג של גלגלצ חרדי. רק דיווחי התנועה עוד לא הגיעו לשם".

השבת שלי// "שבת זה היום שאני הכי אוהב בשבוע. בין אם יש אורחים ובין אם לא – אני תמיד אוהב לשיר את כל שירי השבת. אוהב מאוד את התפילות, את האוכל ואת האווירה המיוחדת והחגיגית. אני מקווה שנחזור מהר לתפילות הציבור הגדולות בבתי הכנסת ברוב עם. יום שמחזיר אותנו למציאות".

דמות מופת// "הרש"ר הירש זצ"ל. הוא השכיל להבין לפני יותר מ־200 שנה את מה שעוד לא התחלנו להבין היום על הדור, על הנוער, על חינוך".

מפחיד אותי// "להפוך לאדיש".

משאלה// "למצוא את האיזון הנכון בין הדברים החשובים בחיים. בין לשמוח במה שהשגתי ובין לרצות להשיג עוד".

כשאהיה גדול// "להמשיך לשיר, לנגן ולהופיע. זה ממש לא מובן מאליו".

לתגובות: [email protected]