מרשם להצלת חיים

בעמותת 'חברים לרפואה' מוכנים להפוך את העולם כדי להשיג תרופה לכל חולה שזקוק לה.

רבקי גולדפינגר , י"ט בחשון תשפ"א

ברוך ליברמן, מנכ"ל 'חברים לרפואה'
ברוך ליברמן, מנכ"ל 'חברים לרפואה'
צילום: שלומי יוסף

כשצוללים אל תוך תחום התרופות בישראל אי אפשר להישאר אדישים לנתון המטריד הבא: סקר שפרסם מכון מאיירס־ג'וינט־ברוקדייל אשתקד מלמד כי עשרה אחוזים מהמבוטחים בקופות החולים דיווחו כי ויתרו על טיפול רפואי או תרופתי בגלל גובה התשלום.

במילים אחרות, עשרה אחוזים מהמבוטחים נאלצים לבחור בין רכישת תרופות לרכישת מזון וצורכי מחיה בסיסיים, ובלית ברירה בוחרים באפשרות השנייה. קשישים ומעוטי יכולת נאלצים מדי חודש לשקול בכאב האם לקנות את התרופה שהם זקוקים לה, גם אם מדובר בשקלים בודדים וגם אם היא קריטית לבריאותם.

בנוסף לכך, אלפי ישראלים מן השורה שחייהם התהפכו עליהם באחת והם מתמודדים עם מחלה קשה או נכות מגלים כי התרופות שהם נדרשים ליטול אינן כלולות בסל התרופות או בביטוחים המשלימים שרכשו. מחירן הגבוה של התרופות הללו מותיר אותן מחוץ להישג ידם, והם נותרים חסרי אונים במלחמתם על החיים.

בדיוק לוואקום הכואב והבלתי אפשרי הזה נכנס ארגון 'חברים לרפואה'. אל ברוך ליברמן (45), מנכ"ל ומייסד 'חברים לרפואה', מגיעים החולים ובני המשפחה כשהם מותשים ומודאגים ברגעי השפל של חייהם. יחד עם שאר עובדי הארגון, ליברמן משתדל לנסוך בהם תקווה ולמצוא את הדרך לספק את התרופה המבוקשת, גם אם הדבר ידרוש ממנו להפוך עולמות.

הישגי הארגון במספרים כמעט בלתי נתפסים: בשנה החולפת נמסרו על ידי הארגון לחולים בישראל תרופות בשווי 49 מיליון שקלים, חינם אין כסף. 63 אלף משלוחי תרופות על פי מרשם נופקו חינם, נארזו בתוך קופסה נאה ונמסרו ישירות לחולים עד לפתח ביתם.

24 שעות – והתרופה הנדירה נמצאה

לאחרונה צלצל הטלפון במשרדי ארגון 'חברים לרפואה' בבני ברק. על הקו הוריו המודאגים של רפאל מורל בן ה־11 ממודיעין. רפאל, שחלה בסרטן עצמות גרורתי, הוא הבכור מבין ארבעה ילדים. רופאיו המליצו על טיפול תרופתי מסוים בהקדם האפשרי.

בחשש התקשרו ההורים לברר האם ניתן יהיה להשיג את התרופה דרך הארגון. בדיקה קצרה במלאי העלתה שבידי הארגון יש כדורים בודדים בלבד שלא יספיקו לטיפול מלא. נציגי הארגון נכנסו מיד לפעולה ופרסמו ברשתות החברתיות פנייה דחופה לאיתור התרופה המיוחלת.

24 שעות מורטות עצבים חלפו, והנס קרה. חולה שהבריא ונחשף לבקשה עדכן כי ברשותו חבילת הכדורים הנדרשת. החבילה הועברה במהירות לידי ההורים, יחד עם תפילה לרפואה שלמה. "זה קרה מהר", משחזר אבי מורל, אביו של רפאל. "מדובר בתרופה יקרה ויחסית נדירה. פנינו ל'חברים לרפואה', ותוך פחות מיומיים התרופה כבר הייתה אצלנו", מספר האב בהתפעלות.

"זה קורה אצלנו כל הזמן", אומר ברוך ליברמן, מנכ"ל הארגון. "יש לנו כאן ניסים ברמה יומיומית. פעם התקשרה מישהי ששאלה על תרופה נדירה בשביל חברה קרובה. לצערי, אחרי בדיקה התברר שאין לנו את התרופה המבוקשת. כמה שעות אחר כך נכנס למשרד אדם עם שקית קטנה ושלף ממנה את התרופה הזאת בדיוק. הוא סיפר שאשתו חלתה בסרטן ולפני שבועיים נפטרה, והוא הגיע מבאר שבע במיוחד כדי לתת את התרופה שנשארה. זו לא השגחה פרטית?", הוא מחייך. "בפעילות שלנו אפשר לראות באופן מוחשי שיש מנהיג לבירה. הכול מושגח. אני תמיד אומר שאם אדם לא מאמין יגיע אלינו לארגון ורק יישב וישקיף מהצד על המתרחש - הוא בוודאי יהפוך למאמין, אי אפשר אחרת".

דרכו של ברוך ליברמן לייסוד עמותת חסד הייתה סלולה משחר נעוריו. ליברמן, יליד בני ברק, השני מתוך תשעה אחים ואחיות, מצא את עצמו כבר בגיל צעיר מנתב את זמנו ומרצו להתנדבות ונתינה. "הייתי ילד שובב ומלא באנרגיות, ומגיל 16 בכל זמן פנוי התנדבתי בכל מיני עמותות. ב'קו לחיים' הייתי ממש מהשנה הראשונה שלה". עד גיל 26 פעל ליברמן בעמותת 'קו לחיים', אלא שאז הארגון נקלע לקשיים ויחד עם חבר קרוב, הרב יחיאל לנדמן ז"ל, התלבטו השניים לאן להמשיך. "החלטנו להקים עמותה חדשה. אמרנו 'בואו נעשה משהו קטן בשביל מי שנופל בין הכיסאות'. חשבנו על עשייה שתעזור לאנשים בעת משבר".

בתחילת הדרך, לפני כמעט שני עשורים, פעילות הארגון החדש התמקדה בבניית פלטפורמה כלכלית לחולים לצורך השגת מימון לטיפולים רפואיים במקרים מיוחדים. "התחלנו לעזור לאנשים שצריכים ניתוחים, השתלות או תרופות יקרות ואין להם את התקציב לכך. הבנו שצריך לתת להם פלטפורמה כלכלית מתוך הבנה שרוב הכסף נמצא דווקא במעגל הקרוב של אחים, אחיות, הורים, דודים. הבנו שאפשר להגיע בתרומה קטנה של כל אחד מהם לסכום יפה. לקחנו את הפלטפורמה הזאת ואמרנו לחולה: אתה תהיה עסוק בלהיות בריא ואנחנו נטפל בבלגן של גיוס הכסף".

יום אחד התייצב במשרדם אדם מבוגר עם תרופה יקרה שנותרה בביתו. "הגיע למשרד שלנו אדם שבעבר עזרנו לו בקרן לגיוס כספים לרכוש תרופה אונקולוגית יקרה לאשתו. אחרי שהיא נפטרה הוא הגיע עם התרופה הזאת ואמר בפשטות: 'קחו, אין לי מה לעשות עם זה'. יחיאל לנדמן שישב בחדר אמר פתאום: 'רגע, אתמול במקרה פנתה אליי חולה אונקולוגית שצריכה את התרופה הזאת בדיוק'. זה היה צירוף מקרים מדהים והתרופה נלקחה והועברה לחולה".

כך נוצר התיווך הראשון והשניים התחילו להבין את המצוקה הגדולה שקיימת בשטח. "התמקדנו בתרופות היקרות לטיפולי פוריות, תרופות אונקולוגיות ותרופות שלא בסל. אבל מהר מאוד גילינו לתדהמתנו שהמצוקה הלא פחות גדולה בישראל היא דווקא של החולים הכרוניים, אלו שסובלים מיתר לחץ דם, סוכרת, כולסטרול ועוד, שמתקשים לממן את התרופות שלהם בכל חודש", מפתיע ליברמן.

"יש בישראל עשרות אלפי אנשים שבשבילם זה או אוכל או תרופה. אנשים שלא יכולים לקנות תרופה בסיסית בשביל עצמם. הרוקחים שמתנדבים אצלנו מספרים איך כל יום בעבודה שלהם בבתי המרקחת נכנס מישהו עם המרשמים, וכשהוא מגיע לקופה הוא מתחיל להסס, 'רגע, בעצם בערכים של הסוכר אני בסדר אז אולי אני לא אקנה את הכדורים האלה, את הכדורים לכולסטרול אני אקח יום כן יום לא, אז אקנה רק חצי כמות'. הוא מתחיל לעשות עם הרוקח משא ומתן על החיים שלו".

בהדרגה הם הבינו כי המצוקה גדולה בהרבה ממה ששיערו. "שלחנו לאישה מבוגרת את הכדורים בכל חודש. יום אחד היא נכנסה למשרד בצעדים קטנים ועם רעידות קשות בידיים ובגוף. היא שאלה אותנו בדחילו ורחימו אם במקרה יש לנו בכל זאת תרופה לפרקינסון. 'לא הבאתם לי החודש את הכדורים האלה. אין לי כסף לקנות וקשה לי להתנהל ככה'. תביני, זו תרופה שעולה בסביבות עשרים שקלים בסך הכול", הוא מדגיש.

"ואז היא מספרת שהיא הולכת הביתה לרמת גן ברגל, כי אין לה כסף לממן נסיעה באוטובוס. באותו רגע קלטנו שמדובר באנשים שאי אפשר לבקש מהם אפילו את דמי המשלוח. כיום אנחנו עוזרים ל־6,000 חולים כאלה מדי חודש. אנחנו מפעילים שלוש משאיות, שישה אופנועים ושינוע באמצעות מתנדבים. ככה אלפי בני אדם מקבלים בכל חודש עד לדלת הבית שלהם משלוח של תרופות בחינם בקופסה יפה ומכובדת, כדי שלא ירגישו חלילה נזקקים".

חצי מיליארד שקלים נזרקים לפח

מנין מגיעות אלפי מנות התרופות שהארגון מספק? עיקר מלאי התרופות מושתת על רשת חברתית נרחבת ומאות מוקדי איסוף של תרופות עודפות בכל רחבי הארץ. "לכל אדם יש בארון בבית תרופות שהן לא בשימוש. בישראל נזרקות לפח בכל שנה תרופות בשווי של חצי מיליארד שקלים. זה נתון לא נתפס. בעצם אנחנו מבקשים שבמקום שתזרקו את הקופסאות האלה לפח, תביאו אותן למוקדי האיסוף שלנו ברחבי הארץ, כדי לעזור לחולים שלא מסוגלים לרכוש אותן בעצמם", הוא מסביר את כל התורה כולה.

"יש לנו שיתוף פעולה נרחב עם רשת סופר פארם, שפתחה נקודות איסוף לתרופות ב־270 הסניפים שלה. יש נקודות איסוף גם בסניפי בנק מזרחי־טפחות ובעוד מקומות. בסך הכול יש לנו קרוב ל־800 נקודות איסוף של תרופות בכל הארץ. לאדם רק נשאר להניח באחת הנקודות את התרופות ואנחנו נוביל אותן לכאן".

האם זה לא תפקידה של המדינה לדאוג לתרופות לאזרחים קשישים ומעוטי יכולת?

"אין ספק שהמדינה אמורה לדאוג לכך, אבל אני לא חושב על זה. אני יודע שהמציאות לא פשוטה ומנסה לעזור", הוא משיב בפשטות. "אם כל אחד מאיתנו לא יזרוק את התרופות שלו לפח אלא ימסור אותן הלאה, זה יגדיל את מעגלי הנתינה. מדובר בחולים שמבחינתם מדובר בחיים או מוות, ולנו יש את המפתח לעזור להם".

אתה מדבר על תרופות בסכומי עתק שמושלכות לפח. האם לחברות התרופות אין אינטרס לשמר את המצב הזה?

"חברות התרופות ראו עם הזמן שלא רק שאנחנו לא מפריעים להן, אלא שבסופו של דבר אנחנו עושים את מה שהן אמורות לעשות. כמובן שהן חברות וזהו עסק כלכלי שאמור להרוויח, אבל בתוך כל זה התפקיד שלהן הוא לייצר מרפא לחולים. פרט לכך, לחולים שאנחנו מדברים עליהם אין את האפשרות לרכוש תרופות בכלל". ליברמן מציין כי כיום יש לארגון קשרי פעולה נרחבים עם רוב חברות התרופות בישראל. "עם הזמן חברות התרופות הבינו שהקשר איתנו הוא לגמרי חיובי והן יכולות להיות שותפות בתרומה חברתית משמעותית. כיום יש לנו 38 חברות תרופות בישראל שמשתפות איתנו פעולה. כשצריך אנחנו מבקשים מהן תרומה של תרופות למחלות הכרוניות, וגם מהתרופות היקרות והיותר נדירות".

הצורך בתרופות, מסביר ליברמן, הוא רחב היקף. "רק כדי לסבר את האוזן: בשנת 2018 הוגשו בקשות להכניס לסל התרופות תרופות בשווי של יותר משלושה מיליארד שקלים. בסוף הוכנסו פחות מ־15 אחוזים מהתרופות לסל. חולים שהתרופה שלהם לא נכנסה לסל צריכים למצוא דרך להשיג אותה. האנשים האלה ברובם יגיעו אלינו, אלא אם יש להם ביטוח רפואי או שקופת החולים בכל זאת תחליט לממן להם את התרופה. תרופות יכולות לעלות גם 50 ו־60 אלף שקל בחודש. כמעט אין אדם סביר שיכול לעמוד בסכומים כאלה. יש גם תרופות למחלות יתום - מחלות נדירות, שבהן עלות התרופה יכולה להגיע גם למאות אלפי שקלים בחודש. במקרים כאלה אנחנו כמעט נקודת האור היחידה של החולים, ובאמצעותנו יש להם אפשרות לזכות לקבל את התרופה מצילת החיים".

יש לכם שיח עם הוועדה להרחבת סל שירותי הבריאות?

"לא. אנחנו גם לא מעוניינים להיות שם. זה לא התפקיד שלנו. אנחנו מתמקדים בטיפול בחולה הבודד".

אבל בעשייה שלכם אתם חיים את השטח וצוברים ידע עצום בכל מה שקשור לתחום התרופות בישראל.

"אין ספק שהמידע שלנו בתחום התרופות בישראל מאוד רלוונטי למשרד הבריאות. אבל אנחנו לא מעוניינים לשבת בוועדה ולקבוע שלחולה הזה מגיע ולזה לא. ההסתכלות שלנו היא לא על המקרו אלא על המיקרו, על חולה בודד שזקוק נואשות לעזרה. המוטו שלנו הוא: אם החולה צריך תרופה - אנחנו נעשה כל שביכולתנו כדי לנסות להשיג אותה בשבילו. כל הארגון הזה שווה בשביל שנציל חיים של אדם אחד".

בית מרקחת בלי קופה

הפרוצדורה לאישור קבלת התרופה בארגון מאוד מובנית ומסודרת. "האנשים פונים אלינו עם טפסים שהם צריכים למלא, עם מרשם מסודר וסיכום מחלה כדי שנוכל להמשיך לטפל בהם".

התרופות נאספות מהתורמים וממוקדי האיסוף על ידי שליחים ומתנדבים. הן מועברות אל מחסן התרופות ושם הן ממוינות בקפידה, מוכנסות למאגר הממוחשב של הארגון ומאוחסנות בתנאי בית מרקחת. "בשלב הראשון אנחנו ממיינים את התרופות. אנחנו בודקים איזו תרופה עם אריזה פתוחה, איזו פגומה, האם היא בכלל בתוקף והאם היא ראויה לשימוש. בשלב השני התרופות עוברות לבחינה והסתכלות מקצועית בעין של רוקח ומשם מועברות בצורה מסודרת לאחסון".

ומה גורל התרופות שאינן ראויות לשימוש?

"אם התרופה לא ראויה לשימוש היא מועברת להשמדה. אנחנו משמידים בכל שנה כ־70 טון פסולת תרופתית בהשמדה ירוקה". ליברמן מבהיר כי מדובר בתרומה משמעותית לאיכות הסביבה. "במקום להיזרק לפח ולזהם את הקרקע ואת מקורות המים, התרופות מושמדות בהליך מבוקר. יותר ממחצית התרופות שמגיעות אלינו עוברות להשמדה. יש לנו בית מרקחת וולונטרי היחיד מסוגו בישראל", הוא אומר בסיפוק, "הוא מתנהל כבית מרקחת לכל דבר אבל אין בו קופה רושמת, מעולם לא רכשו בו תרופה. בכל ההתנהלות שלנו אנחנו מקפידים על ההיבט הרפואי־מקצועי. יש לנו שני רוקחים בשכר ו־26 רוקחים מתנדבים".

כדי שהכול יעבוד בצורה מקצועית ורצינית אתם מתפעלים מנגנון שלם בהיקף ענקי. מאיפה הכסף?

"הכול תרומות", הוא מדגיש. "להפעיל אופרציה כזאת זה דורש מיליוני שקלים לאחזקה ותפעול. זה בהחלט מאתגר ואולי אפילו יותר בזמן משבר הקורונה. המחשבה שלנו היא איך לעשות הכי הרבה מהכי קצת. בשנת 2019 ניתבנו תרופות בשווי של 84 מיליון שקלים, שנתנו מענה לאלפי חולים".

כשאתה עוזר לכל כך הרבה חולים, אתה חוסך למערכת הבריאות ימי אשפוז, טיפולים, ניתוחים, ימי מחלה ועוד ובכך חוסך גם לקופת המדינה הון עתק. לא היה מתבקש שתקבלו תמיכה ממשלתית?

"אין ספק שהפעילות של 'חברים לרפואה' חוסכת למדינה מאות מיליונים מדי שנה. זה משפיע גם על החולים עצמם, שלא הופכים לנטל על מערכת הבריאות, וגם על המעגל הקרוב של בני המשפחה. כי אם האדם חולה, הסביבה נרתמת למענו ומתקשה לתפקד בשגרת העבודה. אלו מעגלים על מעגלים של השפעה. אז אתה יכול להסתכל במבט שלילי ולהיות מתוסכל כי 'מגיע לי', ויכול להסתכל על זה במבט חיובי של 'וואלה, ברוך השם אנחנו מצליחים לעזור ולהציל חיים'. יותר מ־60 אלף בני אדם בשנה מקבלים משלוח של תרופות - בשבילי זה לא מובן מאליו בכלל".

אתה קם בכל בוקר ויודע שהארגון שלך מציל חיים של אלפי בני אדם. מה זה עושה לך?

"אני אומר בבוקר 'מודה אני' ויש לי מטרה. אבל זה לא רק עושה טוב בלב, אלא זו גם מעמסה ואחריות עצומה. אתה מבין את גודל המשימה. חייהם של אלפי חולים מונחים על הכתפיים שלך. 6,000 חולים מחכים לך כל חודש. אם תאחר בשבוע במשלוח, הם יתקשרו לראות מה קורה עם התרופות. אתה ביטוח החיים שלהם".

מגיעים גם לבתי המשפט

שירה כלפון, בת 49 מפתח תקווה, הייתה גרפיקאית במקצועה. ל'חברים לרפואה' היא הגיעה בעקבות ניסיונה האישי לפני 15 שנה עם הוריה, ומאז היא מנהלת את המחלקה למיצוי זכויות לתרופות בארגון ומכהנת כסמנכ"לית. "אבא היה חולה בסרטן כליה במשך 11 שנים. כשהייתי בת 33, התברר שגם אמא חולה בסרטן המעי הגס. בעצם הם היו חולים במקביל".

באחד הימים התברר למשפחה כי ישנה תרופה חדשה ויקרה המומלצת לאם. "מצאתי את עצמי, אישה נשואה פלוס שתי בנות קטנות, נשאבת למלחמה לגיוס סכום כסף גדול לטיפול התרופתי בשביל אמא שלי", היא משחזרת. "הקמתי את עמותת 'הקו האחרון' למען חולי סרטן המעי הגס, שפעלה למען החולים במטרה להכניס את התרופות שיש לסל התרופות".

במהלך הקרב להצלת חיי האם הוצע למכור את דירת ההורים כדי לממן את הטיפול הרפואי, אבל האם התנגדה לכך בכל תוקף. "אמא אמרה שהיא לא מוכנה שנמכור את הבית והחליטה לוותר על הטיפול, אבל לי היה ברור שאעשה למענה הכול. שכרנו עורך דין והתחלנו לנהל מאבק משפטי מול הקופה, שהחליטה לא לאשר את מימון הטיפול. בסוף מצאנו איזה תורם, אבל התרופה לצערי לא עזרה", היא נאנחת.

"כשהומלץ לנו על טיפול אחר, שהיה גם הוא יקר מאוד, פניתי ל'חברים לרפואה'. בעצם הגעתי לארגון כדי לפתוח קרן לגיוס תרומות. באותן שנים לא היה פייסבוק ואינסטגרם ואני דאגתי לפרסם את המקרה בכל מקום אפשרי. הייתה כתבה בעיתון ופרסמתי במקומונים בקשה לגיוס כסף לתרופה בשביל אמא". לרוע המזל כבר היה מאוחר מדי, והאם הלכה לעולמה.

אחרי פטירת שני הוריה הרגישה כלפון שעליה לסייע לכל החולים שבמסע להצלת חייהם נתקלים בקיר אטום, ולא מצליחים לממש את זכויותיהם למימון התרופה. "הסתובבתי בתחושה שאני אומנם גרפיקאית טובה, אבל אני מרגישה שיש לי יכולת לסייע לאנשים במצב כמו אמא להילחם על החיים שלהם. עזבתי את מקום העבודה שלי והתחלתי לעבוד ב'חברים לרפואה'. למרות שמדובר בארגון שברובו דתי ואני חילונית לגמרי, הרגשתי שזה מה שאני צריכה לעשות והקמנו מחלקה למיצוי זכויות לתרופות". במחלקתה פועלים עורכי דין מתנדבים בהגשת פניות לוועדות חריגים, ובמידת הצורך בייצוג בבתי המשפט עד לאישור מימון התרופה.

קופות החולים מחויבות על פי חוק לספק למבוטחים תרופות שנכללות בסל התרופות, זאת בכפוף להתוויות הרפואיות הקבועות לתרופה. התוויה רפואית פירושה השיוך של הטיפול הרפואי למחלה מוגדרת. כאשר מדובר במחלה שאיננה בהתוויה או בתרופה שאינה בסל - עלות התרופה עלולה להגיע לעשרות ואפילו מאות אלפי שקלים.

"ישנן תרופות שהן בסל אבל רק לחלק מהחולים, על פי ההתוויה. אם חולה במחלה אחרת צריך את אותה התרופה, הוא נדרש לשלם עליה. לדוגמה, חולה אונקולוגי שהרופאים ממליצים לו על טיפול שמותאם לסרטן הכבד אבל סוג הסרטן שלו לא בהתוויה של התרופה - ימצא את עצמו מחוץ לסל עם טיפולים שהופכים ליותר ויותר יקרים", היא מצביעה על הבעיה. "כשהחולה מגיע אלינו אנחנו ממפים את המידע, בודקים מי מתאים לוועדת חריגים או למיצוי זכויות מול הקופה או מול הביטוח. יש לנו עורכי דין מקצוענים ושופטת בדימוס, שרה גדות. המחלקה דואגת שמי שמגיע לכאן יקבל את התרופה שהוא צריך".

בשנה שעברה, מספרת כלפון, טיפלה המחלקה בהשגת תרופה שעלותה שמונה מיליון שקלים לילד שחולה במחלת ניוון שרירים נדירה. קראתם נכון, שמונה מיליון שקלים. "מדובר בטיפול חד־פעמי שניתן לתינוק מיד כשהוא מאובחן, ותפקידו למנוע את הניוון להמשך חייו. הילד שנאבקנו בשבילו היה כבר בן שנה וחצי, וכשהצלחנו להשיג לו את התרופה הוא התחיל לעמוד וללכת".

אתם פועלים למיצוי זכויות של חולים מול קופות החולים, לעיתים בסכומים אסטרונומיים. איך קופות החולים מתייחסות אליכם?

"הקופות הן לא האויב שלנו והן לא רעות. יש זכויות שצריך למצות, וצריך ידע וניהול מסודר מול הגורמים הרלוונטיים מתוך רצון לעזור לחולים. זה באלאנס מסוים שלמדנו לנהל מול הקופות, לנוע בין הטיפות ולנתב את הדרך - בסוף טובת החולה עומדת לנגד עינינו".

יש רגעים של תסכול בעבודה?

"יש עומס רגשי מאוד גדול", היא מודה. "אנשים חולים ובני המשפחה מגיעים אלינו במצוקה גדולה, וצריך לתת להם מענה ולחשוב ביצירתיות איך לתפור לכל אחד את החליפה שלו. רק אתמול היינו בבית המשפט בדיון בעניינה של אישה בת 30, אמא לילדים קטנים, שאובחנה עם סוג קשה של סרטן הדם. הטיפול שהיא צריכה נמצא בסל, אבל לא בהתוויה בשבילה, כך שלה הוא עולה 150 אלף שקל בחודש. סכום לא נורמלי.

''כשהיא הגיעה אלינו לפני שנה בדקתי ומצאתי שהיא מבוטחת ומאוד שמחנו. הביטוח אישר ומימן שנת טיפול, אבל לצערי אחרי שנה נגמרה הפוליסה. פנינו שוב לקופת החולים. שלוש פעמים הקופה דחתה את הבקשה והגענו לבית המשפט. אתמול היה דיון שני בעניינה. התרופות שיש לה הן רק עד ה־15 לחודש, וכרגע אין לנו מושג מה נעשה אם בית המשפט ידחה אותנו. אבל אנחנו נשבור את הראש, עורכת הדין שלנו תערער אם נצטרך, נפעיל את התקשורת, נלחץ על הקופה, נפנה לחברת התרופות לבקש תרומה. אנחנו נמצא את הדרך לעזור לה. היא לא תישאר לבד".

שליח מכאן, אופנוען משם

איציק לבל, סמנכ"ל 'חברים לרפואה', נמצא בארגון החל מהשנה הראשונה לפעילותו. את עיקר תפקידו הוא מגדיר כמעין שר החוץ של הארגון. "אני עוסק בכל הפעילויות עם המתנדבים, פעילות מול בתי חולים או מול מרכזי השירות, בקשות, עובדות סוציאליות ועוד. במסגרת התפקיד הכרתי את ארגוני החסד האחרים ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה יוצא דופן עם כולם", הוא מדגיש.

"עמותה שצריכה תרופה מסוימת לחולה שלה מיד תשלח אלינו בקשה. אני מחובר לקבוצת ווטסאפ של היועצים הרפואיים של בתי החולים ושל קופות החולים, וכל דבר שקשור לתרופות - מיד הבקשה מגיעה אלינו. כולם רואים בנו כתובת בלעדית בתחום התרופות".

החיבור עם העמותות הוא כמובן הדדי. "כשחולה באחת העמותות נפטר הם יודעים לנתב את התרופות אלינו. יש לנו גם נקודות איסוף לתרופות בארגוני החסד עצמם, וכשנשארת למישהו תרופה הם מעדכנים אותנו".

שיתוף הפעולה יוצא הדופן בין העמותות בא לידי ביטוי בשטח: "היה לנו מקרה של אדם שהגיע לנתב"ג לטיסה לארצות הברית ב־12 בלילה והיה צריך להשיג דחוף תרופה שהוא לא יכול לעלות לטיסה בלעדיה. הוא היה בלחץ גדול והגיע בדרך לא דרך לאיזו עמותה, שפנתה אלינו בבקשה. באחת בלילה רצנו לפתוח את בית המרקחת במיוחד בשבילו, ואז הגיע נהג אופנוע מארגון אחר לאסוף מאיתנו את התרופה ולנסוע אליו לשדה. זה היה שיתוף פעולה נפלא של שלושה ארגונים כדי לעזור לאותו אדם. זה פשוט היה לא ייאמן".

בעקבות הקורונה, משתף לבל, שינוע התרופות הפך לחיוני עוד יותר. "אפשר לומר ש־80 אחוזים מהחולים שעד היום היו מגיעים לאסוף את התרופות מהמשרד כבר לא מגיעים אלינו פיזית, כי הם באופן טבעי בקבוצת סיכון. אז אנחנו דואגים לשנע את התרופות אליהם הביתה גם בעזרת מתנדבים מעמותות אחרות".

השפעה נוספת של משבר הקורונה היא צמיחה משמעותית במספר הבקשות לסיוע. "המון אנשים נכנסו למעגל העוני, והקושי הכלכלי בציבור בא לידי ביטוי בבקשות לתרופות. מגיעים אלינו גם פנסיונרים שהוצאו לחל"ת ומצאו את עצמם עם קצבה זעומה מהביטוח הלאומי. אנחנו משתדלים לתת מענה לכולם. ברוך השם, יש למעלה מי שמכוון אותנו ועוזר לנו, ואנחנו משתדלים להיות שם בשביל כולם".