דמוקרטיה לא מהותית

בין תמונת המצב הפוליטית של ישראל לזו של ארה"ב מתבלטת נקודת דמיון אחת: ההכרעה בקלפי אינה חזות הכול מבחינת המתמודדים

יאיר שרקי , י"ח בחשון תשפ"א

נתניהו וטראמפ
נתניהו וטראמפ
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

פרשנים פוליטיים אוהבים להשוות בין טראמפ לנתניהו. יש קווי דמיון לא מעטים בין שני הידידים בוושינגטון ובירושלים, אבל הבדל בין המדינות דרמטי. כאן זה לא אמריקה. ישראל קטנה מדי ושיטת הבחירות פשוטה מדי בשביל משבר תוצאות נוסח ארצות הברית.

נכון למועד ירידת השורות האלה לדפוס, עדיין אין הכרעה ברורה מי יהיה הנשיא הבא בבית הלבן, אבל נראה שכל תוצאה תעבור בדרך גם משוכה משפטית. בעיצומה של ספירת הקולות טראמפ הודיע כי בכוונתו לפנות לבית המשפט העליון, שבו ביסס רק לאחרונה את הרוב השמרני, ובמטה ביידן השיבו שיעמידו כנגדו סוללות של עורכי דין.

גם תומכים נלהבים של טראמפ הודו שזו הייתה הצהרה חסרת אחריות ואנטי־דמוקרטית של הנשיא (שעשוי לנצח גם בלי עזרה משפטית), ובצדק. קולם של הבוחרים הוא יסוד הדמוקרטיה, וההכרעה צריכה להיות בקלפי ולא בפעלול משפטי.

כשעושים את ההשוואה לישראל התמונה הפוכה: אם טראמפ מבקש להכריע את הבחירות בשדה המשפטי, נתניהו מבקש לפתור את בעיותיו המשפטיות בקלפי. המשבר החוקתי בישראל עשוי לצמוח דווקא מצידם של המשפטנים, אם לא ישכילו להבין את מגבלות כוחם.

הרהוריו הפומביים של היועץ המשפטי האם לשלוח את ראש הממשלה המכהן לנבצרות, כמו גם רמיזותיהם של שופטי העליון על סמכותם לפסול את מעמדו של נתניהו כראש ממשלה חליפי תחת כתב אישום, חותרים תחת הדמוקרטיה באופן דומה לנאומו של טראמפ. את ניהול משפטו של נתניהו אפשר להמשיך כאילו אינו ראש הממשלה, אך כהונתו כראש ממשלה צריכה להימשך כאילו אין נגדו תיקים. עד שציבור הבוחרים, ורק הוא, יחליט אחרת.

ההתפכחות המאוחרת של גנץ

עם כל הכבוד לזהות המנצח בארצות הברית, בני גנץ משוכנע שמועד הבחירות בישראל כבר סגור: נתניהו לא יעביר את תקציב 2021 ב־23 בנובמבר, כחול לבן תתנגד לתקציב לשבוע בלבד, ובלי אישור התקציב הכנסת תתפזר באופן אוטומטי. למרות העמדה הנחרצת הזאת, והתבערה של גנץ על נתניהו, האיש שתמיד מתקפל עדיין יכול להתקפל שוב. בכחול לבן מודים שגם המועד הסופי הזה לא סופי בהחלט. פשרה נוסח האוזר שתרוויח עוד שבועיים או שלושה כדי לאשר את תקציב 2021 עד אמצע ינואר היא אפשרות מבחינתם, לא ברור לשם מה.

ראש הממשלה החליפי הכיר השבוע בישיבת הסיעה של כחול לבן במה שכולם במערכת הפוליטית יודעים מרגע שהממשלה הוקמה: הוא לא יהיה לראש ממשלה בפועל ברצונו הטוב של נתניהו. "אני כבר מבין שרוטציה אני לא אקבל, ואני גם לא אאמין לביבי גם יום לפני הרוטציה", צוטט גנץ מתוך החדר. זו לכאורה אבחנה לא מורכבת, בטח שלא סוד מדינה, אבל גנץ זעם וביקש לערוך פוליגרף לח"כים כדי לגלות מי הדליף את הדברים, עד שהוסבר לו שבטרם יוכרז על בחירות ממילא לא כדאי להדיח את הח"כ הסורר מהרשימה.

מתברר שמבחינת גנץ ההפנמה של מצבו הפוליטי היא ידיעה אסטרטגית, שמסגירה את התהליך שעבר באיחור. גלגול האחריות בפרשת מכירת מטוסי ה־F-35 הביאה את שר הביטחון הממלכתי והמתון לשיאים חדשים של זעם על ראש הממשלה. בשיחות סגורות שקיים השבוע התלבט גנץ בין שלוש אפשרויות: לקדם את ועדת החקירה בפרשת הצוללות יחד עם חקיקה שתמנע מנאשם בפלילים להיבחר לראשות הממשלה; מתן חופש הצבעה מוחלט לחברי סיעתו במליאה, או פשוט לפזר את הכנסת בהצבעה יזומה.

לכאורה אין צורך באפשרות השלישית, מכיוון שהכנסת צפויה להתפזר באופן אוטומטי בסוף החודש, גם בלי שחברי כחול לבן יידרשו להרים את ידם ולשאת באחריות לבחירות בעת המשבר. אבל בצוות של גנץ חושבים אולי לנצל את יתרונם היחיד מול נתניהו ולתזמן את הבחירות לרגע נוח במיוחד.

על פי ההסכם הקואליציוני, אם נתניהו והליכוד יפזרו את הכנסת באופן יזום, גנץ הופך אוטומטית לראש הממשלה לחודשי הבחירות. לכן נתניהו מוגבל לשתי נקודות יציאה: הראשונה בסוף החודש, ואם יקפל את גנץ ויצלח אותה בלי תקציב, אז אחת נוספת בסוף מרץ 2021. הבעיה היחידה של גנץ היא ששום מועד לא באמת יהיה לו נוח לבחירות. ואולי על זה בדיוק נתניהו בונה.

אלקטורט במחיר קורונה

ועוד לפני מערכת הבחירות הרביעית, נראה שהגל השלישי של הקורונה בדרך. אחרי שני סבבי הקלות ועוד בטרם נפתחו חנויות הרחוב, מקדם ההדבקה (ה־R), שהוא המדד החשוב ביותר לבחינת התפשטות המגיפה, שוב מטפס ומתקרב ל־1 בציבור הכללי. ברגע שהקו הזה ייחצה שוב, המשמעות היא שבמקום להתכווץ המגיפה שוב מתפשטת אקספוננציאלית.

במגזר הערבי זה כבר קורה, כשעל פי הנתונים כל חולה מאומת מדביק יותר מאדם אחד. גם במגזר החרדי, אחרי ירידה חדה ומרשימה בכל מדדי התחלואה אפשר לזהות בלימה ומהפך, חזרה כלפי מעלה. שינוי המגמה במאושפזים החדשים והקשים, יחד עם הצניחה החופשית במספר הבדיקות, מצביעים על תחלואה סמויה במגזר.

נתניהו נקרע בין החשש שסגר שלישי יחסל אותו אלקטורלית ובין הלחץ הפוליטי להמשיך בהקלות. הקטטה בין שר הבריאות לשר האוצר על קצב פתיחת המסחר נשענת על שיקולים מקצועיים, אבל האמוציות מסביב מקורן בשאיפות הפוליטיות של מספר 2 ו־3 ברשימת הליכוד, יולי אדלשטיין וישראל כץ. שניהם אומנם לא גילו כישורי עמידה מול הבוס, אבל ככל שתימשך חולשתו של נתניהו, מישהו מהם עוד עשוי לזהות את הכישלון הבלתי נמנע, להתפטר ולהוביל את האופוזיציה מבית.

ויש כמובן את הקרע המתמשך מול החרדים: נתניהו לא זיהה את משמעות העלאת הקנסות על פתיחת מוסדות חינוך. מנהלי תלמודי התורה והישיבות הם קבוצת הלחץ החזקה במגזר. חברי הכנסת של יהדות התורה נאבקו בנושא הזה בנחישות שלא הפגינו באף סוגיה אחרת במשבר הקורונה, וגררו אחריהם גם את ש"ס.

ליצמן, שכבר ויתר על מקומו בממשלה, ניסה השבוע בישיבת הסיעה לגרור אחריו את חבריו אל האופוזיציה. "בנט הוא האלטרנטיבה שלנו", הודיע, ביודעו שדבריו עלולים לדלוף החוצה. הוא שכנע את הסיעה להחליט על הצבעה נגד הממשלה בכל סוגיה, כמחאה על העלאת הקנסות.

נתניהו נבהל ודחה את המשך הליך החקיקה כדי לנהל משא ומתן עקום: נקודת המוצא היא שהמוסדות ייפתחו בניגוד לתקנות, עכשיו רק מתמקחים על גובה הקנס או מנסים למסמס אותו בצנרת החקיקה. גם הוא וגם הנציגים החרדים לא שקלו את האפשרות הסבירה יותר – לפעול לכך שפתיחת מוסדות החינוך תיעשה כחוק (כפי שהחליטו בכמה מדינות באירופה, שבהן המסחר הושבת אבל החינוך נשאר פתוח), או להשאיר אותם סגורים כמו בשאר המדינה.

ראש הממשלה - בגלל המחיר הציבורי שהוא עלול לשלם, והח"כים של יהדות התורה - בגלל תודעת השתדלן שלהם, שנחשפה בימי הקורונה.

בצומת שבו היה עליהם לבחור בין עמדת מקבלי ההחלטות ללוביזם, בין ההשפעה להפגנה, הם בחרו באפשרות השנייה. התוצאה של ההתנהלות הזאת עלולה להיות כואבת ומהירה כשהמפלגות החרדיות באמת יאבדו את עמדות ההשפעה שלהן. קשה לדעת מי יקים את הממשלה הבאה, אבל אפשר להעריך שגוברים הסיכויים שהיא תהיה בלי החרדים.

לתגובות: 2sherki@gmail.com