נפתלי בעל הנס

ההצלחה של נפתלי בנט לעלות מהתרסקות מוחלטת עד למועמדות לראשות הממשלה היא בגדר נס פוליטי. טורו של עמנואל שילה מתוך העיתון בשבע.

עמנואל שילה , י"ח בחשון תשפ"א | עודכן: 11:40

יחסים אישיים עכורים שפוגעים בשותפות הטבעית. בנט עם נתניהו
יחסים אישיים עכורים שפוגעים בשותפות הטבעית. בנט עם נתניהו
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

1

לנפתלי בנט קרה נס פוליטי. בדרך מופלאה, בזכות צירוף אירועים נדיר, הוא הצליח לעלות מבירא עמיקתא לאיגרא רמא. בתוך פחות משנתיים הוא יצא מהקבר הפוליטי שמתחת לאחוז החסימה, והפך למועמד אפשרי לראשות הממשלה שהסקרים מנבאים למפלגתו למעלה מ-20 מנדטים.

בנט ביצע תמרון פוליטי נועז ומסוכן כשעזב לפני שנתיים את מקומו הבטוח בהנהגת הבית היהודי ורץ לכנסת ה-21 בראשות מפלגתו 'הימין החדש', מהלך שהסתיים בהתנפצות מכאיבה על אחוז החסימה. מכאן ואילך הוא היה צפוי להתייבש מחוץ למערכת הפוליטית, לשוב לעולם ההייטק, ואולי לנסות לחזור לפוליטיקה בתום קדנציה אחת או יותר של הכנסת. אבל התיקו בין המחנות הפוליטיים, שבנט היה אחד משורת האשמים בהיווצרותו, זימן לו שני מקצי שיפורים תוך פחות משנה שאותם הוא ניצל היטב.

2

בבחירות לכנסת ה-22 בנט עוד שילם את מחיר כישלונו והכעס הציבורי כלפיו כשנאלץ לוותר לאיילת שקד על ראשות רשימת ימינה ולהסתפק בעצמו במקום הרביעי, אחרי הרב פרץ ובצלאל סמוטריץ'. אבל בנט הוכיח שוב שיש לו גם מזל וגם כישורים פוליטיים. בשלב הראשון הוא ניצל את ההצלחה המינורית של ימינה בראשות שקד כדי לפצל את הרשימה למרכיביה כבר בליל הבחירות, ולחזור למקומו בראש שלושת הח"כים של סיעת הימין החדש. להצלחת המהלך סייעה לו כמובן העובדה שנאמנותו של הח"כ השלישי של ימינה, מתן כהנא, נתונה לו ולא לאיילת שקד. לאחר מכן, בעוד התיקו הפוליטי נמשך וגנץ ונתניהו שוב לא מצליחים להרכיב ממשלה, בנט הצליח לכפות על נתניהו למנות אותו לשר הביטחון בממשלת המעבר כשהוא עומד בראש סיעה של שלושה ח"כים בלבד. כזכור, שנה קודם לכן סירב נתניהו להעניק לבנט את תיק הביטחון כשלרשותו עמדו שמונה מנדטים.

המשרד בקומה ה-14 בקריה אמנם נמסר לבנט במינוי זמני, עם סיכוי קלוש להישאר בו לאחר סיבוב הבחירות השלישי. אבל את החודשים הספורים האלה בנט ניצל באופן מוצלח אפילו יותר משתכנן. הוא קיווה לקבל שם לגיטימציה ועמדת זינוק טובה לכהונה קבועה כשר הביטחון, שבעקבותיה יוכל להצטייר כדמות ממלכתית בכירה ומועמד לגיטימי לראשות הממשלה. בנט חיפש אתונות ובמקום זה מצא מלוכה. בתחום הביטחוני הוא הספיק רק להתחיל כמה שינויים, אבל כשהגיעה הקורונה הוא היה מהראשונים ללמוד את משמעותה ולהבין את חשיבותה גם כמקפצה פוליטית.

במעמדו החדש כשר הביטחון, בנט חזר לכבוש את ראשות רשימת ימינה, כשלטובתו משחק בין השאר ההסכם עם בן-גביר שגרם לקרע בין הרב פרץ לסמוטריץ'. ימינה בראשות בנט השיגה מנדט אחד פחות ממה שקיבלה כששקד עמדה בראשה. נתניהו, שמאז ומעולם נתן משהו לבנט רק כשהיה מוכרח, התפתה להשאיר אותו מחוץ לממשלה הפריטטית שהקים עם בני גנץ. זו היתה שגיאה קשה. אפשר היה לחשוב שבנט יתייבש באופוזיציה, אבל מה שקרה זה ההיפך הגמור. על רקע הטיפול הממשלתי הכושל במגפת הקורונה, הוא הצליח לבלוט ולשווק את עצמו כמושיע פוטנציאלי, להשלים מסע התאוששות מופלא ולהגיע לראשונה קרוב אל המקום שאליו שאף מאז ומעולם – מועמדות בעלת סיכויים לראשות הממשלה.

3

הקורונה סיפקה לבנט הזדמנות בלתי צפויה לבסס פלטפורמה פוליטית של מפלגת שלטון פוטנציאלית מחוץ לליכוד. ביחד עם האישומים נגד נתניהו ופסילתו האישית גם על ידי חלק קטן אך קריטי מהימין, יש כאן צירוף נסיבות שלראשונה מאפשר לבנט לקרוא תגר על מנהיגותו של נתניהו.

בנט חותר לראשות הממשלה, והדרך הטבעית להגיע לשם היא הצטרפות לליכוד, מפלגת השלטון של המחנה הלאומי. זה כנראה גם מה שהיה בנט עושה אלמלא התאונה ההיסטורית שקרתה ביחסיו האישיים עם נתניהו כאשר שירת כראש לשכתו. כתוצאה מהיחסים האישיים העכורים, במקום לנסות להתבסס כיורשו של נתניהו בליכוד, בנט נאלץ לצאת למסע של הקמת מפלגת שלטון אלטרנטיבית. עד הקורונה זה היה חלום מנותק מהמציאות, שרק הכניס את בנט לסחרור של צעדים נועזים שהביאו להתרסקות. המגיפה אפשרה לבנט לשים במרכז סדר היום של מפלגתו נושא שיש סביבו קונצנזוס, נושא שנוגע לפרנסתם, לבריאותם ולאיכות חייהם של כמעט כל אזרחי ישראל, והעיקר – נושא שנתפס ככזה שנתניהו, בלשון המעטה, לא היטיב לטפל בו. את התוצאות רואים בסקרים כבר כמה חודשים: למעלה מעשרים מנדטים לרשימת ימינה, ופער מצטמצם בין נתניהו, המועמד המוביל לראשות הממשלה, לבנט שהעפיל למקום השני.

4

ברשימת ימינה אומרים היום שאת הממשלה הבאה ירכיב בנט, למרות שבכל הסקרים מספר המנדטים של הליכוד עדיין גבוה יותר בכחמישה עד עשרה מנדטים. אז על מה בונים חברי הכנסת שקד וכהנא שמתבטאים כך, ובנט שנמנע בינתיים מלהכריז רשמית על מועמדותו לראשות הממשלה, אבל אין ספק שהמסרים של חבריו מתואמים איתו? ייתכן שהם מאמינים ביכולתה של מפלגתם לצבור כוח נוסף ולגבור על הליכוד, למרות שבשבועות הראשונים נראה שתנופת העלייה של ימינה בסקרים נעצרה והתייצבה באזור 20 המנדטים או מעט יותר. ייתכן גם שההצהרה הזאת נועדה לצרכים טקטיים בלבד, כדי למנוע את משתה המנדטים המסורתי של נתניהו סמוך לבחירות, או כדי למשוך את קולותיהם של מצביעי מרכז ואפילו שמאל שיותר מכל דבר אחר רוצים שמישהו, אפילו בנט, ידיח את נתניהו.

ישנה עוד אפשרות, שאם בנט וחבריו מכוונים אליה יש בה כדי לעורר דאגה. על פי תוצאות הסקרים לעת הזאת, צירוף המנדטים של ימינה עם אלה של לפיד ויעלון, כחול לבן וליברמן מגיע למספר שעולה על זה של הליכוד והמפלגות החרדיות. בסקרים אופטימיים במיוחד קואליציה כזאת תשיג רוב של 61. בסקרים פחות אופטימיים הם יזדקקו להימנעות של מרצ, ואולי גם של הרשימה המשותפת, כדי להקים ממשלת מיעוט שתוציא את נתניהו מבלפור ותכניס לשם את בנט. בשלב הבא ובלית ברירה, אולי גם אחת מהמפלגות החרדיות תצטרף. למה שמפלגות המרכז-שמאל יסכימו לכך? ובכן, יאיר לפיד עשוי להסכים בתמורה לרוטציה בראשות הממשלה במחצית השנייה של הקדנציה. האחרים עשויים להסכים כדי להשיג את מטרת העל שלהם – רק לא ביבי.

קואליציה כזאת אולי תגשים את מאווייו האישיים של בנט, אבל תסנדל אותו לחלוטין מלחולל שינוי של ממש בנושאים כמו התיישבות ומערכת המשפט. יתרה מזאת, אם נתניהו יצליח ליצור את הרושם שבנט מתכוון להרכיב קואליציה עם מפלגות המרכז-שמאל, הדבר הזה עצמו עלול להזיז מנדטים מימינה אל הליכוד, שלפתע יצטייר כיותר ימני מבנט.

בנט אמנם לא חייב כלום לנתניהו אחרי שראש הממשלה זרק אותו לאופוזיציה. אבל הגרעין הקשה של מצביעי ימינה, שלא שונא את נתניהו, יהיה מאוד מאוכזב אם בנט ירכיב ממשלת "לא קורונה – לא מעניין", ממשלה שלא תסדיר ותעצים את ההתיישבות ולא תציב גבולות שפויים להשתלטות המטורפת של המשפטנים על ניהול המדינה. מי ששולל בפירוש את האופציה הקואליציונית הזאת הוא ח"כ בצלאל סמוטריץ', שותפו הפוליטי של בנט, שאומר בפירוש שימינה תלך רק עם קואליציית ימין. לשיטתו, אם הליכוד יזכה ביותר מנדטים ימינה תצטרף אליו כשותפה בכירה, וחלום ראשות הממשלה של בנט יצטרך לחכות. נראה שגם הגרעין הקשה של בוחרי ימינה מעדיף ממשלה של הגוש הימני-דתי שימינה שותפה בכירה בה על פני קואליציה של ימינה עם מפלגות השמאל-מרכז, גם אם בנט יעמוד בראשה.

5

את מה שבנט עצמו חושב על האופציה הזאת הוא כנראה ישמור בעמקי לבו, ויחשוף רק אם לא תהיה לו ברירה. בשלב זה, כדי למשוך אליו קולות של מצביעי מרכז, עדיף לו לשמור על עמימות ולא להכריז על נאמנות לגוש הימין בראשות נתניהו. חשוב לו להמשיך עד הסוף במרוץ לראשות הממשלה, כדי למנוע סיבוב נוסף של משתה מנדטים מימינה על ידי נתניהו. ולאור חוסר הלויאליות של נתניהו כלפיו כשהיה חלק נאמן מגוש הימין, אין לו סיבה שלא להניף את שוט הממשלה האלטרנטיבית מעל לראשו של נתניהו. השאלה היא האם ברגע האמת, במקרה שההכרעה תהיה בידו, בנט יהיה מסוגל לוותר על האופציה הקורצת של הרכבת ממשלת בנט-לפיד בקואליציה עם מפלגות השמאל-מרכז, ולהעדיף להצטרף כשותף בכיר לקואליציה ימנית-דתית שבראשה נתניהו.

את התשובה לשאלה הזאת ייתכן שאפילו בנט עצמו לא יודע. כרגע 20 המנדטים שלו עדיין על הנייר. הוא יזדקק להרבה תבונה ואולי לעוד כמה ניסים כדי להפוך את תוצאות הסקרים למציאות פוליטית ממשית.

לתגובות: eshilo777@gmail.co