מלמד- בחן, בחסד וב- רחמים

מאיר גרוס במאמר פרידה ממחנכו, ד"ר רחמים מלמד הכהן ז"ל, שהלך השבוע לעולמו.

מאיר גרוס , י"ח בחשון תשפ"א

מלמד- בחן, בחסד וב- רחמים-ערוץ 7
תמונה קבוצתית
צילום: באדיבות המשפחה

ביקור בבית החולים "הדסה" בעין כרם. לפני שנים רבות. רחמים, המורה המיתולוגי של הכיתה שלנו, במיטת חוליו. מבעד לחלון הסמוך נשקפים הרי יהודה שהיו יעד לטיולים בלתי נשכחים שהוא הקפיד להרבות בהם. הזכרתי לו את "מפת הטיולים" שהוא התווה לנו.

מפה מאפיינת לגישתו המתודית. יד פרושת אצבעות. פה ירושלים, הראה על כף היד. אנו נכיר אותה על שכונותיה. לאחר מכן נהלך על גבולותיה סביב, והדגים באצבעו. ומשם יש 5 שלוחות למערב. שתי האצבעות בקצה, האגודל והזרת, הן מעבר לגבול (אז, כמובן) השלוש במרכז הן בפרוזדור ירושלים, ונכיר אותן ברגליים.

רחמים חייך חיוך רחב והרים את ידו. וזו התלכדה עם תמונות משפחתו שהיו על החלון, ועם הנוף הניבט. שתי אהבות חוברות זו לזו, משפחתו וארצו. הוא גם התווה לטיולים דרך שונה מהמקובל. לינה באכסניה ולא על רצפת בית ספר. יש לישון טוב בלילה, להתקלח ולהתלבש בבגדים נקיים. כל יום הוא התחלה חדשה. גם לא סחבנו ציוד כדי שנוכל ליהנות וללמוד. בטיול הוא התנהג כמדריך בתנועת נוער. כשחזרנו לכיתה ומישהו ניסה להמשיך את אווירת הטיול, קטע רחמים: הטיול נגמר.

רחמים היה אשף בהסברים. כשהוא הביא משל, ודיבר על עליה במעלות, כל העיניים עקבו אחרי ידיו המטפסות באוויר. בעל תובנות חינוכיות בכל סיטואציה. כשפעם ברחנו בהפסקה לגן העצמאות הסמוך (בית ספר "חורב" היה ב"גן העיר" ) הוא נכנס לכיתה, התבונן סביב ולאחר בירור תהה כלפי הבודדים שנשארו : אתם חלק מהכיתה? והם, כמובן, הגיעו. הוא ראה מידית גם את ההשלכות החברתיות. והן חשובות יותר מהמרות של המערכת.

הוא חינך אותנו בכיתות ו-ח. שלוש שנים משמעותיות בחיי ילד. והותיר בנו חותם עמוק אפילו אם אין אנו מודעים לכל דבר. בסיום היסודי רחמים לא נפרד מאתנו. נמשך הקשר במפגשים לאורך שנים רבות עד לשבועות האחרונים. גם כשחזרו משליחויות או בבואם לחופשות בארץ, כינס אותנו וסיפר מסיפוריו. הקרין תמונות מטיוליו, ותמיד בליווי הרצאות מרתקות.

רקדנו, כתלמידיו, בחתונתו עם אלישבע אשת החיל. וגם בחתונות ילדיו. והוא בחתונותינו ובחתונות ילדינו. גם בימי מחלתו לא ויתר על השתתפות בשמחות שלנו והגיע עם כל המאמץ הכרוך בכך. רבים מהכיתה היו מבאי ביתו וסייעו במה שדרוש, לצידה של אלישבע המסורה. רחמים קיבל עדכון קבוע על המתרחש אצלנו וליווה אותנו במכתבי ברכה. זכורה היטב השבת שחגגנו יחדיו בכפר עציון לרגל הגיענו לשיבה והוא לגבורה.

נדהמנו תמיד מרעננות המחשבה והידע הרחב בכל תחום. ליווינו את מפעל הספרים. וכמובן, קיבלנו אותם עם הקדשה אישית. גם זכינו להשתתף בערבי ההשקה יוצאי הדופן לספריו, שהיו אירוע תרבות מרשים בתכניו, שהוא הכתיב את מרכיביו עד הפרט האחרון. נהנינו לראות את משפחתו הצומחת לאורך השנים. וכאבנו את כאב הפרידה, בליוויו מרחוק למנוחתו במקום המשקיף על נופה המרהיב של ירושלים והריה, בחלקת יקיריה.

תודה, רחמים, בשם כל בני כיתתך. ריבון עולמים והמקום שאתה תופס אצלנו ואצל רבים, ינחם את אלישבע ואת צאצאיך. זכרך ברוך.