לחומה ולמחסה ביום זעם

הראי"ה קוק לומד מסיפור הפיכת סדום שני ערכים חשובים: מידת הדין חשובה ונצרכת בעולם, ויש מקום לייקר את הצדיקים

הרב חיים אסבן , י"ח בחשון תשפ"א

הרב חיים אסבן
הרב חיים אסבן
צילום: יח״צ איגוד ישיבת ההסדר

בתחילת פרשתנו התורה מספרת על המלאכים שבאים לבשר לאברהם ושרה על הולדת יצחק. לאחר מכן הם הולכים לבצע שליחות נוספת, משקיפים על פני סדום ומתכוננים להפיכתה.

אברהם מלווה אותם ונראה מפשט הפסוקים שאברהם לא ידע לאן הם הולכים וכן נראה שבשלב זה לא הייתה כוונה לשתף אותו בתוכן השליחות.

מיד לאחר מכן מובא: "וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה לגוי גדול עצום ורב...".

בפסוק הבא מובא טעם נוסף לשתף את אברהם בהפיכת סדום, "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת בני ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".

לא מוזכר בכתוב מדוע בתחילה לא הייתה כוונה לשתף את אברהם אבל כן כתוב מדוע לבסוף ה' שיתף אותו. לא רק זו אלא אף ישנו ניסיון מצד אברהם למנוע את הפיכת סדום.

כאמור, התורה מונה שתי סיבות מדוע לבסוף הוחלט לשתף את אברהם. הראשונה, אברהם יהיה לגוי גדול. ושניה "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו...". בעוד שהטעם הראשון מובן אברהם אבינו דמות מרכזית ויתרה מזו, רש"י מסביר שהאירועים הללו מתרחשים בתחומו "חמישה כרכים אלה שלו הם[רה1] ". ולכן מובן מדוע יש לשתפו, אולם הנימוק השני "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו" לא מובן ולא ברור. מדוע העובדה שאברהם מצווה את בניו לעשות צדקה ומשפט מהווה סיבה לשתפו בידיעה על הפיכת סדום?

מדברי הראי"ה קוק, כפי שמובאים בחומש הראי"ה, ניתן להתבונן על הפיכת סדום וללמוד על הנהגת ה' בעולמו. כותב הרב: ''לבאר מה שכתוב באברהם אבינו ע"ה כי ידעתיו...ומה זה טעם על המכסה אני?" ומסביר שרוב מידותיו של הקב"ה כפי שאנו מבינים אותן בשכל האנושי, מטרתן לעשות רק טוב וחסד, וממנו אנו למדים לעשות כך ולהשפיע טובה על סביבתנו.

בניגוד לכך, הריסת סדום יכולה להיתפס כפעולת נקמה והשמדה, ומי שליבו לא שלם באמונה עלול ללמוד דרך נקמה, כיוון שאם הקב"ה עושה כך יש בכך טוב. אולם אברהם אבינו שהתנהג עם בניו על פי דרך ה' וחינכם לעשות גם צדקה וגם משפט, ילמד בדרכי ה' שגם פעולה זו יש בה מן הטוב לתיקון עולם, ולא ירכוש את המידה הזו ללא תועלת.

מדברי הרב עולה שהיה מקום בתחילה לא לשתף את אברהם במהלך הפיכת סדום כיוון שיש בכך סכנה ללמוד דרכים מקולקלות כביכול. אמנם מדגיש הקב"ה שדרכו של אברהם לעשות עם בניו צדקה ומשפט, מאפשרת לו להיחשף גם למהלכים אלו ולא יינזק מהם אלא אדרבה, בזכותם יסיק הבנה מדויקת יותר בדרכי הנהגת ה'.

לכן, אף שאברהם המלא במידת החסד מנסה להגן על סדום, בסוף הוא מבין את מהלך ה' והשגחתו ואת הצורך בהפיכת סדום ועמורה. לאחר הפיכת סדום כתוב: "ויהי בשחת אלוקים את ערי הכיכר ויזכור אלוהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה". רש"י מבאר שהקב"ה זכר ללוט את החסד שעשה לוט לאברהם במצרים: "שהיה יודע לו ששרה אישתו של אברהם ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה אחותי היא שהיה חס עליו".

הרב קוק מביא הסבר אחר - "כל מידות ההנהגה האלוקית הנה לעולם מכוונות נגד התהלוכה של הצדק והמוסר של קדושת הנפשות". הרב אומר כי בשביל לרומם את בני האדם, צריך שהם יקבעו בנפשם גודל ערך הצדיקים, וע"י כך יהיה להם רצון לרדוף אחרי הצדק. לכן בנדון דידן, כאשר הקב"ה מתחשב בתפילת אברהם ומציל את לוט, מתקבע בנפשות הציבור כמה ה' מעריך ומחשיב את תפילת הצדיקים, ולכן אע"פ שהקב"ה מצמצם את מידת הדין, בכל זאת הבלטת כוחם של הצדיקים פועלת על תיקונם המוסרי של הבריות.

אם כן, אנו רואים שהראי"ה קוק לומד מסיפור הפיכת סדום שני ערכים חשובים: מידת הדין חשובה ונצרכת בעולם, ויש מקום לייקר את הצדיקים. לעיתים, כמו שהפרשה חושפת בפנינו ערך אחד גובר על השני, אך הכל במטרה להביא את האדם למעלה מוסרית גבוהה יותר.

הרב חיים אסבן, ראש כולל הלכה בישיבת ההסדר אור וישועה בחיפה מבית איגוד ישיבות ההסדר