איך יתכן שיש פער כל כך גדול בין ההווי בישיבות התיכוניות לבין ההווי בישיבות ההסדר?
אתה פוגש חבר'ה שעד לפני חודשים ספורים לא רק שלא למדו תורה, אלא גם קצת סלדו ממנה והנה אחרי חודשים בודדים הם יושבים ולומדים בשמחה, משקיעים שעות במאמץ להבין דף גמ', העיניים שלהם נוצצות בשיעור אמונה והם יוזמים חברותות בשעות הקטנות של הלילה. לא מוזר בעיניכם התופעה הזו?
בתור אחד שעוסק בשנים האחרונות בהכוונה לישיבות אני מתפלא כל פעם מחדש. בדברים הבאים איני רוצה להתמקד בניתוח התופעה, אלא דווקא בשאלה- על מי האחריות לחתור לתיקון המצב?
להבנתי האחריות היא קודם כל של ישיבות ההסדר עצמן. ישיבות ההסדר צריכות להתקדם צעד נוסף. לא רק השקעה בבניית התלמידים שגדלים בישיבה (שזו ליבת העשייה בישיבות) אלא גם להרחיב את בית המדרש ולהכניס לתוכו את בני הנוער.
נערים שייפגשו עם התוכן של בית המדרש, עם העוצמה שלו, עם הרבנים שמומחים בללמד תורה ולחבר אליה תלמידים- כן חברים, בבתי המדרש בישיבות ההסדר נמצאים מיטב הרבנים והם יודעים לעורר אצל תלמידיהם אהבה ומסירות לתורה- אין ספק שהמפגש הזה יחבר אותם כבר בשנות התיכון ללימוד תורה, לאהבת תורה ולמוכנות להשקיע בה.
על ישיבות ההסדר האחריות לצאת אל הנוער. את הסיסמא "ישיבות נקים בכל מקום בעיר ובכפר" נממש בכך שכל ישיבת הסדר תאמץ מספר ישיבות תיכוניות ותקים בהן שלוחות של הישיבה. כך בני הנוער יפגשו ויחוו את התורה בצורתה המיוחדת כפי שהיא נלמדת בישיבות ההסדר כבר בתיכון. מעתה המוטו יהיה "את הישיבות נרחיב לתיכונים".
לקיחת האחריות הזו באה לידי ביטוי בפרוייקט נפלא שהקימה ישיבת ההסדר גבוהה קריית גת. בישיבה החליטו לקחת אחריות ולעשות מאמצים להנגיש את בית המדרש לבני נוער. הרעיון הוא לקחת את התוכן המועבר בישיבה ויחד עם רבני הישיבה להנגיש את התוכן לשפה של הנוער.
כך החל המיזם, שתוך שבועות מספר הצטרפו עליו כבר מעל מאה בני נוער מכל רחבי הארץ, נער או נערה שרוצים, פשוט נכנסים דרך הפלאפון לקבוצת ווצאפ שקטה ומקבלים שלוש פעמים בשבוע סרטונים של 3 דקות במגוון נושאים תורניים.
במהלך זה יש בשורה גדולה כיוון שהוא חלק מתהליך שמוכרח להתרחש, תהליך שהמוטו שלו "את הישיבות נרחיב לכל תיכון".