בחירות 1977 שמו קץ לעשרות שנות שלטון מפא"י, "המפלגה שהקימה את המדינה", כאילו עובדה זו – גם אילו היתה מדויקת – מקנה לה שלטון לנצח נצחים. ראשות הממשלה עברה מיצחק רבין למנחם בגין.
יצחק בן אהרון, איש המא"דים (המחנה האנטי דמוקרטי) דאז, לא קיבל את תוצאות הבחירות וקרא "להחליף את העם".
בחירות 1996 הורידו את שמעון פרס – האיש שנכנס ללשכת ראש הממשלה בעקבות רצח רבין – והעלו את בנימין נתניהו לתפקיד הרם. מחנה השמאל/תקשורת שוב הגיב כאילו הצבעתו של ציבור הבוחרים אינה לגיטימית. למעשה גישה זו שרירה וקיימת עד היום, אפילו בשנתו ה- 15 של נתניהו כראש ממשלה.
מכאן נובעת התנהגותם של אנשי המא"דים: אם קביעתו של ציבור הבוחרים אינה לגיטימית, הרי שניתן לסלק את נתניהו מתפקידו בדרך שאינה לגיטימית, בדרך הרחוב במקום בדרך הקלפי. גם העובדה ש- בג"ץ פסק בהתאם לחוק וקבע שנתניהו יכול להיות ראש ממשלה אינה מפריעה לאותם מפגינים, מאז הישראבלוף של "המחאה החברתית" ועד "הבלפוריאדה" השבועית בכיכר פריז.
לאורך השנים עשו ראשי הממשלה מן הימין מעשים אדירים: מנחם בגין הביא שלום עם הגדולה במדינות ערב; בתקופת כהונתו של יצחק שמיר כראש הממשלה עלו ארצה כמיליון עולים, שתרומתם לחברה ולכלכלה במדינת ישראל לא תסולא בפז; אריאל שרון (לפני שהפך את עורו) הוביל את מבצע "חומת מגן" ותיקן את מחדלי אהוד ברק במלחמת אוסלו; בנימין נתניהו, בדרכו הפתלתלה, בלם את אסון אוסלו שאיים עלינו לכלותנו. אבל, אנשי המא"דים (המחנה האנטי דמוקרטי) המשיכו בשלהם: שלטון הימין איננו לגיטימי, ועל כן כל הדרכים לסילוקו הן כשרות.
על כן גם ההסתה נמשכת, ומגיעה לשיאה בכל שנה בעונה זו של השנה, המסיתים חוזרים על השקר כאילו "הימין" הוא זה שרצח את רבין, "עובדה" המקבילה רק לכך ש"היהודים" הם שרצחו את ישוע. לא יגאל עמיר רצח, אלא הימין ובראשו בנימין נתניהו, ועל כן שלטונו אינו לגיטימי. לא אבישי רביב – איש ה- שב"כ הכפוף לכרמי גילון הכפוף ליצחק רבין – הפיץ את תמונת רבין במדי אס. אס., אלא הימין ובראשו בנימין נתניהו. לא ראשי הימין ובראשם נתניהו נאמו מן המרפסת בכיכר ציון, אלא מוסוליני. הן לכך מכוון האזכור החוזר של "המרפסת" שאינה לגיטימית, כאילו המרפסת בכיכר מלכי ישראל (כיכר רבין) שממנה נאמו רבין וממשיכיו בהפגנות "מחנה השלום" ("עצרות" שאינן אלא הפגנות) הן בליל הרצח והן לאורך השנים, רק היא מרפסת לגיטימית.
במשך 25 שנים של הסתה בלתי פוסקת, שבה מתחרים דוברי המא"דים מי ינאם מעל המרפסת ומי יהיה קיצוני יותר בהאשמת למעלה ממחצית העם ברצח ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין. המתלהמים על המרפסת בתל-אביב ("מתונים", "נאורים", "שפויים", וכו') מוקיעים את הנואמים על המרפסת בירושלים, ברמז גס כאילו הם ממשיכי דרכו של מוסוליני. הסתה כבר אמרנו?!
וכמו בכל שנה מתקיים הפסטיבל השנתי בימים שבין התאריך העברי לבין התאריך הלועזי של הרצח, הימים שבהם כל "יוצר" ו"איש רוח" בעיני עצמו יכול להפיק סרט, ספר וכו' המאשים למעלה ממחצית הציבור בכלל, והציבור הדתי-לאומי בפרט, ברצח מעשה ידיו של יחיד. דינה של האשמה נבזית, מכלילה ומחליאה זו להיות מושלכת אל פח האשפה של ההיסטוריה, כמו דינה של האשמה נבזית, מכלילה ומחליאה אחרת, כאילו כלל היהודים אשמים ברצח ישוע. אין צורך להתנצל על רצח זה או זה כאילו נעשה על-ידי כל "הימין" או כלל "היהודים".
אמצעי השידור "הממלכתיים" נתנו ונותנים במה אינסופית לדבריהם של "אנשי רוח", "נאורים" בעיני עצמם, ו"תחקירנים" למיניהם, כאילו ה"תחקירים" שלהם דברי אלוהים חיים המה, וכאילו שהם האמת, ואין בלתה, וכל החורג או חולק על "האמת" שלהם, או מטיל בה ספק, ראוי לכל כינויי הגנאי והנאצה האפשריים.
עדר ה"תחקירנים" מטעם חוזר שוב ושוב על דבריו, אך אינו שואל את השאלות הבסיסיות: מי הפיק תועלת פוליטית מן הרצח? – רמז: לא היה זה נתניהו – ומי רקד על הדם בעקבות הרצח? מי ניסה לתרגם את הרצח למנדטים? וכן, מה חשב באותם ימים נוראים רבין עצמו על מחדל אוסלו, שאליו נגרר בעל כורחו (במקרה הטוב) או היה שותף לו (במקרה הרע), ומי חשש שמא רבין יחזור בו ממצעד האיוולת ובכך ינפץ את תקוותם של האוסלואידים?
שלוש היריות של יגאל עמיר מוכרות לכל, אבל איפה "התחקירן" שיבדוק שמא היה כדור נוסף, שהוא שהרג את ראש הממשלה המנוח? איפה "התחקירן" שיבדוק מה קרה בזמן הממושך מאז הירי בראש הממשלה ועד הגעתו לבית החולים? איפה הפרסום הרשמי של דו"ח הנתיחה הפתולוגית של ראש הממשלה? מתי יתפרסמו זיכרונותיו של פרופסור יהודה היס, הפתולוג, אשר יכולים לאשש או לשלול את המידע והשמועות על שהתרחש באותו לילה נורא?
"התחקירנים" ואחרים טוענים שיגאל עמיר עצמו הודה והעיד על עצמו שהוא הרוצח. הדיוק אינו חשוב בעיני "התחקירנים". כאשר יגאל עמיר ירה, כל המידע שהיה בידיו היה שהוא ירה, אך הוא לא יכול היה לדעת שרבין אמנם נרצח. הוא לא יכול היה לדעת אם היו כדורים אחרים, נוספים, שהביאו למותו של רבין. מכאן שהודאתו אינה הוכחה מעבר לספק סביר – כנדרש – שאמנם הוא רצח את יצחק רבין.
מעולם לא תחקרו "התחקירנים" את הפרופסור יהודה היס, מנהל המכון לרפואה משפטית, על הידוע לו מליל הרצח ומאין חדר הכדור הקטלני, אולי לא מהגב. "תחקירן" של ממש היה שואל את עצמו ואת היס כמה שאלות בסיסיות. יהיה מרתק לקרוא את זיכרונותיו של היס.
כל עוד לא תבורר האמת לגבי ההתרחשויות בליל הרצח, וכל עוד תימשך ההסתה מטעם "הנאורים" בעיני עצמם נגד למעלה ממחצית הציבור, מי שמדבר על "אחדות", על "שלום בית" ועל "פיוס" אינו מתכוון לכך. רק חשיפת האמת במלואה, ללא הטיות וללא הטעיות, יכולה להוות בסיס לפיוס. ולהפך, כל עוד האמת במערומיה לא תובא לפני הציבור, הקרע בעם יימשך.