1.
בבחירות 2013 בישראל פורסם סרטון מעניין בדף הפייסבוק של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא היה אחד מיני סרטונים רבים ולא תפס תשומת לב מיוחדת. המיליארדר האמריקאי דונלד טראמפ, נצפה שם כשהוא מפרגן לראש הממשלה על מנהיגותו ואישיותו.
בבחירות 2020 בארה"ב, בעצרות התמיכה ההמוניות של הנשיא דונלד טראמפ, צופים המשתתפים בסרטון של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, כשהוא מפרגן למנהיגותו של טראמפ, שהובילה להסכמי אברהם עם איחוד האמירויות. וזה כל הסיפור.
2.
התקשורת היא אותה תקשורת. בישראל התקשורת לא מסקרת מערכות בחירות. היא עושה קמפיין לצד אחד, מאד ברור.
זה בדיוק מה שקרה במערכת הבחירות הזו בארה"ב. התקשורת עשתה קמפיין אגרסיבי וחד צדדי לטובת ביידן. היא השילה מעליה כל סממן אובייקטיביות, הפשילה שרוולים והתגייסה בכל הכח. בדיוק כמו שקורה כאן.
ב-2015 בסרט "הרצוג" ששודר בערוץ 10 נחשף כיצד עיתונאים מהשמאל היו מעורבבים בקמפיין הרצוג-לבני. למעשה זה בדיוק מה שקורה בישראל כל מערכת בחירות.
התקשורת מתגייסת לסיקור מוטעה, ניפוח סקרים שמנבאים ניצחון לצד השמאלי של המפה והפצה עקבית של פייק-ניוז. מה שקרה כעת בארה"ב מול טראמפ, קורה כאן עשור ויותר מול נתניהו.
3.
ועוד דמיון מדהים הוא בין מועמד השמאל בארה"ב למועמד השמאל בישראל.
בזמן שבימין יש אנרגיות של חזון, לשמאל העולמי אין הרבה מה להציע. המועמדות החיוורת של מנהיגיו היא תוצאה של אובדן ערכים ואידיאליים. בצד הימני של המפה אנשים מוכנים לוותר על העולם העיסקי הנוצץ, כדי להצטרף לשדרת ההנהגה, מתוך אידיאלים ורצון להשפיע.
נכון שדונלד טראמפ הוא לא בדיוק טיפוס צמחוני. ועדיין אי אפשר שלא להתפעל מהאנרגיות האדירות של האיש הזה, שחצה כבר את גיל 70 והוא מפזז על במות בארה"ב 5-6 פעמים ביום, מדלג ממדינה למדינה ומלהיב את הקהל.
הנושאים החשובים לרפובליקנים בארה"ב מתחלקים בין ביטחון אישי, מאבק בהפלות וכלכלה חופשית. בשמאל מדברים על מאבק בגזענות, אבל סלחנים כלפי טרור ופורעי חוק. הכל בשם השוויון והערכים הליברליים.
4.
אבל הנקודה המשמעותית ביותר בדמיון בין בחירות 2020 בארה"ב לבין הבחירות בישראל, היא הכפירה של השמאל בלגיטימיות של העם להחליט.
התקשורת האמריקאית הזהירה בימים האחרונים שאם טראמפ ייבחר בשנית יפרצו מהומות. השמאל לא יקבל את ההכרעה. כי העמדה הנפשית של השמאל היא שקו הגבול של הדמוקרטיה נמתח עד שהוא מגיע לפריפריה ופשוטי העם. כאן אלו עיירות הפיתוח והליכודניקים, שמקבלים את השם "בבונים" או בביסטים, כשהשמאל מערער על הלגיטימציה שלהם לבחור. הם הרי אף פעם לא יודעים לבחור "נכון". בארה"ב אלה הפרפרים, החוואים והחקלאים ששייכים לצד האדום של הרפובליקנים.
כי כשהשמאל אומר דמוקרטיה הוא מתכוון לשלטון היחיד שלו, בו הוא מחליט למי יש זכות קיום ולמי לא. ואם העם זז ימינה - דמוקרטיה היא כבר המלצה בלבד. או כמו שאמר שמעון פרס המנוח פעם כשהפסיד בבחירות: "צריך להחליף את העם".
הכותב הוא יועץ אסטרטגי ומנהל קמפיינים
(פורסם בעלון השבת ״גילוי דעת״)