הרב יואל קטן
הרב יואל קטןצילום: אתר ישיבה

שלום עליך רבי רחמים. שלום עליך ועליך השלום. אי אפשר לומר שהבשורה שעזבת אותנו והלכת לעולם שכולו טוב היכתה אותנו בתדהמה - מפני שכבר שנים רבות ידענו שבכל עת ובכל שעה כפסע בינך לבין המוות.

בעצם לא פסע, מהלך פסיעה - אלא מרחק של גרגיר מיניאטורי שעלול ח"ו לגרום לאיזה 'נקב' להיסתם או לאיזה 'חלל' להיפתח ואז לא תוכל להתקיים ולעמוד אפילו שעה אחת, אפילו רגע אחד, בעולם הזה שכה חפצת להפתעת כל הסובבים אותך להישאר בו עוד ועוד. מהיכן ידענו? ממך! אתה הסברת את זה בטוב טעם, ברוגע, בשלווה, בהכרת המציאות, בתחילה בעל פה ואח"כ בכתב. אתה תיארת באופן כה מרשים ונוגע ללב, ובד בבד גם מצמרר, שאתה חי כבר שנים כמי שקבור עד מעל לגרונו בחול, ובהמשך עד סמוך לעיניו, ועדיין חפץ מאוד בחיים.

אתה החלטת שלא תעבור שנה בלי שיצירה חדשה שלך תופיע בעולם, וכך אם איני טועה עד המחלה הוצאת לאור שני ספרים, ומהמחלה ואילך הוצאת לאור עולם עוד שישה עשר ועוד יצירות נוספות. לפני שנים הייתי פוגש אותך כמעט כל שבוע בישיבת שעלבים כאשר באת ללמד את בני הישיבה את מלאכת ההוראה, וכל פעם החלפנו כמה מילים, ותמיד בחיוך ובנעימות, כאשר הפרידה ממך משאירה טעם של 'עוד'.

ופעם אחת, זמן לא רב אחרי האירוע המוחי שגרם לאבי מורי ז"ל, ידידך ואוהבך ד"ר משה קטן, לפגיעה בהליכה ובתנועה ובדיבור, ראיתי אותך מופיע בישיבה כאשר אתה 'מושך' רגל וגם יד אחת נראית קצת מדולדלת, והייתי בטוח שגם אתה 'חטפת' אירוע מוחי קל, שאצל אדם צעיר ובריא כמוך תוצאותיו יהיו בעז"ה הפיכות לחלוטין, ובקרוב תשובה לאיתנך. אבל התברר שזה לא זה ולא דומה לזה. כבר היית בתחילת המדרון שידעת היטב לאן הוא מוביל - לכך שכדברי הרופא שלך 'זבוב ישב על אפך ולא תוכל להזיזו ממקומו'. אבל אנחנו לא ידענו, והחיוך שלך לא הסגיר דבר.

בשנים הבאות המשכנו לשמור על קשר לא לגמרי רציף [תמיד הרגשתי לא נעים להפריע לך במיילים, הרי אתה עסוק כל היום עם אנשים שקרובים אליך הרבה יותר ממני], שלחת לי כפעם בפעם את ספריך החדשים שזכו לסקירה נלהבת ב'המעין' [ללא משוא פנים], קיבלתי כל שנה לפני ר"ה את לוח השנה שהכנת וערכת - והאמת שהשנה כאשר ראיתי שהלוח לתשפ"א כולל הקדמה שלך אבל אינו מעשה ידך [=עינך] נצבט לי מעט הלב, אבל הסרתי דאגה מליבי.

היית בכל השנים האלו דמות מופת בעיניי, לא היה תלמיד שלי שלא שמע עליך. הקשר בינינו היה רופף - אבל מתמיד, וחום לבך הצליח לעבור את המשוכות האלקטרוניות ולהגיע דרך כל המסכים עד ללבי. במייל האחרון לפני זמן מה כתבתי לך מה שכתבתי וסיימתי 'בכל הברכות הכתובות בתורה, עם נחת ושמחה וכל טוב לך ולבני ביתך. אוהבך ומעריצך יואל קטן', ומיד השבת בברכה משלך. אני לתומי חשבתי שמי שעובר את כל מדורי הגיהנום בעולם הזה, וזוכה מצד שני באותו עולם לכמויות אהבה וחיבה וחום וקשר והערצה בלתי מצויות, כבר פטור מהמעבר לעולם הבא, ומלאך המוות כבר עזב אותו - והנה התבדינו.

לך אם כן בשלום רבי רחמים הכהן, אמור נא להוריך היקרים שהחינוך שהם חינכו אותך החזיק היטב מעמד בטוב וברע, שעמדת 'בגדול' בכל ניסיונות חייך. לך בשלום רבי רחמים היקר, והשקף נא מן השמים בברכה ובחיבה על משפחתך הנפלאה שהרבה מהצלחותיך, בבריאותך ובמחלתך, נזקפת גם לזכותם.

לך בשלום רבי רחמים מלמד, זהו - השתחררת סוף סוף ממכונות ההנשמה וההזנה והשאיבה ומהמטפלים הצמודים אליך 24/7, ואתה חופשי עתה כציפור דרור, כפי שחלמת. לך בשלום רחמים היקר, והבט משמים על המשך קיבוץ הגלויות ובניין הארץ והפצת התורה וניסי הניסים שקורים איתנו כאן בארץ הקודש, ניסים שלך היה חלק חשוב בהם.

לך בשלום רחמים יקירנו, אנו כבר מתגעגעים אליך, ומחכים לראותך שוב בעזהי"ת בעת שיעלה רצון מאת הבורא יתברך שמו ויתעלה זיכרו לעד ולנצח נצחים. תהי נשמתך, רחמים, צרורה בצרור החיים אצל בעל הרחמים. אוהבך ומעריצך הק' יואל קטן