אילוסטרציה
אילוסטרציה iStock

בשבוע שעבר שוחחנו כאן עם הפסיכולוג אליהו אקרמן, מי שהושמץ במהלך דיון בועדת הכלכלה של הכנסת כמבצע טיפולי המרה. אקרמן ביקר בתוקף את טיפולי ההמרה וקבע כי הסיוע הנפשי והפסיכולוגי שהוא ושכמותו מעניקים אינו קרוב לאותם טיפולים שהיו קיימים רק בעבר. עוד טען כאן אקרמן כי השימוש במנוח 'טיפולי המרה' נועד בסך הכול ליצירת דה-לגיטימציה לטיפולים ולליווי שהוא ומטפלים דומים לו מעניקים ולמניעת מתן סיוע שכזה לצעירים המבקשים זאת.

היום שוחחנו עם אחד ממטופליו של אקרמן המתייחס לטענות והמתקפות כלפיו, ובעיקר מספר את סיפורו האישי והמרגש ממנו עולה תמונה שלא ניתן להגדירה פחות מהצלת חייו על ידי הסיוע שקיבל במכון 'בקדושה' של אקרמן.

את דבריו הוא פותח בהבהרה לפיה הוא מעדיף לשמור על עילום שמו ופרטיו המזהים "לא בגלל שאני מתבייש במי שאני או במה שעברתי, אלא בגלל המשפחה שלי שהיא מוכרת ומכובדת במגזר וגם בגלל הביקורת שיש לי על מוסדות החינוך שלמדתי בהם ומשום שאני לא רוצה לזרוק אבן לבאר ששתיתי ממנה".

"גדלתי בחברה מאוד שמרנית. גם בתלמוד תורה שלמדתי וגם בישיבה התיכונית מעולם לא דיברו איתנו על מיניות. הפעם היחידה שמעתי על כך הייתה כאשר שמעתי משפט מעורפל של המחנך שלי בשישית. בוודאי שלא דיברו איתנו על הומוסקסואליות או משיכה תוך מינית. פרט נוסף שאי אפשר להתעלם ממנו הוא שבכל שנותיי במערכת החינוך בנות היו מחוץ לתחום. חברה מעורבת הייתה רחוקה מאיתנו שנות אור. חונכנו להתרחק מאינטרנט וסרטים כמו מאש".

"העניין הוא שגם בחברה השמרנים ביותר ניתן לעצור את כל העולם מבחוץ אבל את המשיכה המינית אי אפשר לעצור, וכבר בגיל 12 הרגשתי בצורה מאוד ברורה משיכה מינית הומוסקסואלית. לא ידעתי לקרוא לזה בשם ולא הבנתי לגמרי מה זה אומר, אבל הרגשתי את זה בצורה מאוד ברורה וככל שהזמן עבר זה התעצם", מוסיף הצעיר. "הייתה לי תקווה שזה ייעלם עם המעבר לישיבה תיכונית, אבל זה לא נעלם אלא להיפך. להיות בפנימייה צפופה כשיש לך משיכה לגברים זה אחד הדברים הכי קשים, זה משהו שאוכל אותך מבפנים. גם כשאתה לומד גמרא המחשבות עוברות למחוזות אחרים".

"מעבר לכך שלא ידעתי מה לעשות עם המשיכה עצמה, היה קשה שלא יכולתי לשתף אף אחד כי לא דיברו על מיניות ולא עסקו בזה. לא חשבתי לשתף חברים או רבנים. מעבר לקושי הזה שלא יכולתי לשתף אף אחד או לקבל תמיכה ממישהו, חוויתי גם התמודדויות מעבר לכך. הבית שגדלתי נחשב לבית לתפארת והמשפחה מוכרת מאוד במגזר, אבל מבפנים הבית היה מפורק לחלוטין", הוא אומר ומעיר כי הוא "מעדיף שלא לפתוח את זה יותר מדי, כי זה פצע שהוא עדיין פתוח. הדבר שהייתי זקוק לו היה תמיכה מהבית, אבל שם קיבלתי את ההיפך".

"לצערי אף אחד מהצוות בישיבה התיכונית לא ניסה להבין מה עובר עליי, למה אין לי חשק לקום בבוקר ולמה אני לא משקיע בלימודים. הייתי שקוף בעיניהם. כל המצב הזה הוביל אותי לדיכאון עמוק כבר בשישית. הייתי ער בלילות וישן בימים כדי לברוח מהמציאות. הרגשתי רחוק מהקב"ה, לא יכולתי להתפלל או להניח תפילין".

המציאות הקשה הובילה גם למחשבות אובדניות: "בערב אחד בשישית ישבתי עם עצמי וחשבתי מה הטעם שיש לי בחיים. אם הטעם הוא שבעתיד יהיה טוב, אז אין שום סיכוי שזה יקרה כי אין סיכוי שאתחתן ואקים משפחה, ראיתי את עצמי קרוע לחלוטין עם הנטייה המינית שלי, המשפחה שלי רק גרמה לי לסבל וגם בעיני הרבנים הייתי שקוף ואף אחד לא ניסה להבין מה עובר עליי ולא ניסה לעזור לי. גם החברים לא היו עבורי טעם בחיים, כי גם אותם לא העזתי לשתף במה שעובר עליי והגעתי למסקנה שאין לי שום טעם בחיים. החלטתי להתאבד".

"הסיבה שבגללה אני עדיין חי ויכול לספר את הסיפור שלי היא די ביזארית. באותם ימים היה מאוד פופולארי לשלוח שאלות SMS לרב אבינר. ראיתי בו כתובת. שלחתי לו הודעה שאין לי טעם בחיים ושהחלטתי להתאבד. בתוך כמה דקות הרב שלח לי 'אל תתייאש אני איתך, תתעודד ותתחזק ואם צריך תתקשר אליי בכל זמן'. ההודעה הקצרה הזו שלו הייתה ניצוץ מספיק גדול ברגעים של חושך ואפלה והחלטתי לנטוש את התכניות האלה אבל הקשיים לא נעלמו".

המחשבות האבדניות עזבו אותו מעט אבל לא לחלוטין: "בשישית ובשביעית השקעתי בלימודים ובבגרויות, אבל עדיין הייתי מוצא את עצמי בשיעור גמרא עושה רשימה בראש של מי יבוא להלוויה שלי אם אתאבד. גם בישיבה הגבוהה פרחתי, הייתי אהוב על כולם וקשור לרבנים אבל הייתי שבור מבפנים. היה לי ברור שלא אצליח לעולם להתחתן ולהביא ילדים לעולם. לא היה לי טעם בחיים למרות שהיה לי טוב בישיבה".

התפנית של חייו הגיעה כמעט במקרה: "התגלגל אליי יום אחד גיליון של 'עולם קטן'. הייתה שם כתבה על התמודדות של נוער הומוסקסואלי. היה שם איזכור של מכון 'בקדושה'. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי על גוף שמסייע לנוער כמוני. זה היה אור בקצה המנהרה. כתבתי להם ואחרי כמה ימים הם חזרו אליי והזמינו אותי לפגישת היכרות עם אליהו אקרמן. החיים שלי השתנו לגמרי מאז אותה פגישה. זו הייתה אחת מנקודות הציון החשובות בחיים שלי".

"זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שיכולתי לשתף אדם במה שעובר עליי, למצוא אוזן קשבת ונכונות לעזור. אליהו הפנה אותי לאחד הפסיכולוגים שעובדים עם המרכז. התחלנו טיפול שנמשך שנה", הוא אומר ומדגיש: "לא הגעתי לטיפול כי רציתי להפוך לסטרייט אלא כי הנפש שלי הייתה שבורה ומרוסקת והייתי בטוח שבגל הבא שאצטרך להתמודד כבר לא בטוח שיהיו לי כוחות להתמודד. מבחינתי הטיפול ב'בקדושה' היה המוצא האחרון. הגעתי כי הייתי צריך מישהו שאוכל לפתוח בפניו את הלב שלי ותקווה שאולי הוא יצליח לרפא".

ממשיך הצעיר ומספר על הטיפול הנפשי שעבר: "בשונה ממה ששומעים, זו הייתה חוויה כל כך טובה. עיבדתי מחדש את כל החוויות שעברתי בילדות, את כל מה שעברתי בבית ובעיקר למדתי להכיר את עצמי מחדש, למדתי למצוא בתוכי כוחות שלא הכרתי ולא ידעתי שיש בי. הטיפול היה מאוד מקצועי, הצליח לגעת בנקודות הכי עמוקות והכי רגישות בנפש".

עוד הוא מציין כי "דווקא בזכות הטיפול הזה הצלחתי לקבל מחדש את הבית שלי. עד הטיפול הייתי מגיע כמה שפחות הביתה. הבית היה עבורי פצע מאוד פתוח, ודווקא בעקבות הטיפול שעברתי במרכז 'בקדושה' הצלחתי לפתוח דף חדש עם המשפחה שלי ולקבל את ההורים שלי. שמעתי בתקשורת דברים אחרים ואני חייב לומר שזה שאני בקשר טוב עם ההורים שלי זה רק בזכות 'בקדושה'".

"מעבר לכך, במסגרת הטיפול השלמתי את כל החסכים בתלמוד תורה ובישיבה התיכונית בכל הנושא של מיניות ואהבה. את כל מה שמעולם לא שמעתי ולא למדתי הכרתי שם בפעם הראשונה. הרגשתי שהרבה מאוד חסמים השתחררו אצלי בזכות הטיפול. הרגשתי שבכל פעם מחדש אני לומד הכיר את הזהות המינית שלי. גילית שאני מסוגל להימשך לנשים, שאני מסוגל לחוות משיכה לנשים בעוצמות שלא הכרתי במשיכה לגברים".

"הרגשתי שהשנה של הטפול הייתה חוויה משחררת, בונה ומתקנת שריפאה לי את הנפש שלב אחר שלב. כיום, אחרי שסיימתי את הטיפול אני במקום נפשי אחר לגמרי. אני יכול להגיד באופן חד משמעי שהטעם שקיבלתי לחיים הוא רק בזכות 'בקדושה'", הוא אומר ומתייחס למצבו המשפחתי כיום: "אמנם עדיין לא מצאתי את שאהבה נפשי והיא תצטרך להכיל את כל מה שעברתי, אבל ברור לי שיש לי מוכנות להקמת משפחה".

על המתקפה הציבורית על אליהו אקרמן והטיפולים הפסיכולוגיים שהוא ומומחים שכמותו מציעים הוא אומר: "אני יכול לדבר רק על עצמי ועל מה שעברתי. אני יכול להעיד שהסיבה שכל כך אהבתי את 'בקדושה' הייתה שהרגשתי שהם באים ממקום טהור של רצון לסייע. כמי שהגיע מהמקום הכי שבור ומרוסק, לא הרגשתי מעולם שהם מנסים להילחם במשהו, גם לא בנטייה המינית שלי. לא שמעתי מהם שיח מבזה כלשהו. הרגשתי שכל מה שהם רוצים הוא רק לעשות טוב, לרפא את הלב השבור שלי ולבבות אחרים".

בהתייחס לדיון שהתקיים בכנסת הוא אומר: "כששמעתי את אותו בחור שדיבר בכנסת - אין לי עניין להתעמת אתו - כאב לי לשמוע איך הוא מדבר על אליהו שעבורי הוא מלאך ההצלה שהציל את החיים שלי פשוטו כמשמעו. בלי אליהו לא הייתי חי היום. אני אפילו לא יכול לספור את מספר הפעמים שרציתי להתאבד לפני שהגעתי למרכז 'בקדושה'. מבחינתי הוא מלאך מהשמיים. כאב לי לשמוע את זה אבל אני לא רוצה לדבר נגד אף אחד אלא רק לספר את מה שקרה לי. אני מאמין שסוף האמת לנצח ויום אחד יבינו כמה המרכז הזה עוזר לחבר'ה שהיו במצבי".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו