את הראיון עם דני סנדרסון בערוץ 12 ראיתי קצת באיחור, אתם מבינים, הוא מעולם לא נועד בשבילנו. עם כל הכבוד וההערכה לדני סנדרסון, ובאמת שיש לי הרבה כאלו, בשישי בשמונה בערב אני לא בדיוק יושב מול הטלוויזיה...

הקונספט של הראיון היה חמוד ומעט שונה מהמקובל, כשבמקום סתם לשבת באולפן או בבית שני הדנים (קושמרו & סנדרסון) פשוט יצאו לעשות קומזיץ ביחד, ולסכם ולשוחח על שבעים שנות היצירה של סנדרסון.

טוב אולי 'שבעים שנות יצירה' זה קצת מוגזם בהתחשב בעובדה שהוא רק חוגג יום הולדת עכשיו, אבל אם יש מישהו שאני יכול להאמין עליו שאפילו הבכי הראשון שלו היה הרמוני, אז זה סנדרסון.

הראיון עצמו היה קליל ותובל בהומור הסנדרסוני המוכר, אבל לפחות פעמיים באמצעו עצרתי את הסרטון והלכתי לקרוא שוב את ערך הויקפדיה של דני קשישא. אולי הוא הקים מפלגה ולא ידעתי? אולי הוא ממובילי המחאות וההפגנות? פרזנטור של קמפיין בחירות?

כי בהנחה שהתשובה לכל השאלות האלו היא לא, והיא לא – בדקתי, אני באמת לא מבין את השאלות של קושמרו. עומד לפניך אחד מענקי המוזיקה הישראלים, אדם שחתום על יותר מ300 שירים ומופיע על במות כבר חמישים שנה, אז למה לעזאזל חצי מהשאלות הן על פוליטיקה?

את השאלות שלו קושמרו משחיל באגביות ונונשלנט, כמעט אפשר לפספס שהם שם, אבל כשלוקחים צעד לאחור, פתאום מבינים כמה נפח משמעותי מהכתבה הן תופסות. מדברים על קורונה? קושמרו משחיל שאלה על "מה דעתך על הטענה שלא מחזירים את עולם התרבות כי האמנים לא מצביעים לביבי?". זו הטענה, קח את זה כעובדה ותמשיך מכאן...

וככה לכל אורך הכתבה. היחסים בין חברי כוורת – "מה דעתך על האמירות של אפרים שמיר (נגד ביבי)?". דיבורים על פרס ישראל לכוורת – "האם אתה חושב שיפסלו אתכם בגלל הדעות השמאלניות...?". ושאלת סיכום מפתיעה... – "יש לך עכשיו שיחה עם ביבי, מה אתה אומר לו?". חלאס.

לכל אורך הערב, והם הכינו שם פויקה ככה שמדובר בערב די ארוך, סנדרסון עונה עניינית ומנסה להחזיר את השיחה אל הדברים החשובים באמת – המוזיקה והנכדים שלו. "נכון" הוא מודה, "אני עצמי איש מרכז שמאל, אבל אני משתדל לא לערבב את זה עם המוזיקה. כוורת הייתה להקה א-פוליטית, חוץ משורה אחת בשיר אחד ב1974".

השורה היא "יש מספיק אוויר למדינה או שתיים" מ'נתתי לה חיי' – השיר של כוורת לאירוויזיון, אבל בנקודה הזו, אחרי שהבהיר את עמדותיו ושהיה חשוב לו לומר את זה, סנדרסון מנסה לדפדף הלאה, קושמרו לעומת זאת, מתעקש. "בוא נתייחס שנייה למשפט הזה, כי יש אנשים שלא שמו לב..." שמנו לב קושמרו, שמנו לב. תתקדם.

הפער הזה, בין התוכן ורוח הדברים לבין איך שהתקשורת בוחרת להציג אותם, צורם לי. כל מי שמבין דבר או שניים בהלכות פויקה יודע שהם ישבו שם לפחות שלוש שעות סביב המדורה מקצה לקצה, אבל בסוף אם נוריד את הכתוביות בסוף והנסיעה ברכב בהתחלה, הכתבה מכסה אולי רבע שעה מהזמן הזה. ולצערי, זו רבע שעה שנבחרה בצורה מגמתית ביותר.

וסתם אנקדוטה לסיום, קצת לגאוות יחידה, לקראת סוף הכתבה קושמרו שואל את סנדרסון מה דעתו על המוזיקה של היום. ברקע מתנגן שיר של נועה קירל שהוסיפו בעריכה ככה שקשה לטעות בכוונת השאלה, אבל התשובה התמימה של דני חיממה לי את הלב.

"נהדרים" הוא עונה מיד. "חנן בן ארי וישי ריבו פשוט נהדרים". הוא מוסיף אחרי זה גם את עומר אדם, ומסכים עם קושמרו שמוסיף את קירל, סטטיק ובן אל ועדי ביטי, אבל שמנו לב את השמות של מי הוא אמר ראשון...