ליקה כהנת קס הדנה טקויה, ששימש כרב הראשי והסמכות הדתית העליונה של יהודי אתיופיה, הלך לעולמו אתמול (ראשון) והוא בן 97.
הוא נפטר יום לאחר פטירת רעייתו אלמיטו ברהנו. השניים התגוררו בבית שמש ונאמר עליהם כי רחשו אהבה וכבוד אחד לשנייה עד יום מותם.
הקס הדנה טקויה נולד בכפר גורבה שבמחוז באתיופיה. התייתם מאימו בגיל שלוש ומאביו בגיל עשר. הוא למד לימודי רבנות ועברית בבית הספר 'למען נדחי ישראל' שבאריתראה.
כששב למחוז הולדתו הוא שימש כמורה לעברית ויהדות. בהמשך לימוד בעוד מחוזות באתיופיה, כגון: אמבובר, ויינייה, אצ'פר, בלסה, בלובאהו ווזבה.
בשנת 1976 בחרו בו 66 כהנים לתפקיד 'ליקה כהנת' (הכהן בעל סמכות דתית עליונה בקהילת ביתא ישראל, י"ג) והוא שימש כדיין.
בשנת 1984 עבר יחד עם משפחתו לאדיס אבבה במטרה להגיע לישראל. כשנה לאחר מכן, במסע שעבר דרך סודן ומצרים, הוא ומשפחתו הגיעו לישראל.
הוא ניהל את המשא ומתן מול המדינה בשנת 1985 כנגד דרישת הגיור לחומרא. באותה העת התקיימו הפגנות גדולות של יוצאי אתיופיה נגד דרישה זו והוא הוביל קו יחסית מתון - מה שעורר כעס כלפיו מצד המפגינים.
אלמז זרו, חברת מועצת העיר לוד, ספדה להם בחשבון הפייסבוק שלה: "אהבת אמת הייתה להם, אהבה וכבוד רחשו זה לזו כל ימי חייהם, חש וראה זאת כל מי שהיה בסביבתם, אהבה זו ליוותה אותם גם כשנצטוו להשיב נשמתם אל הבורא יתברך, היא ראתה בו כמלך והוא ראה בה כמלכה, כל יום ורגע בחייהם, כך היו חייהם כפי שמשתקפים הם בתמונה".
על אלמיטו ברהנו היא כתבה: "אישה ענווה, לבבית, חכמה ואוהבת בריות, הכרתיה מילדות, נהגנו לבקר אותם וכל ביקור היה שמח יותר מקודמו, זכורות לי פניה הרכות והנעימות, האושר על פנייה בראות אורחים ומשפחה, שלווה ורוגע אפיינו אותה, כל מילה נאמרה בחוכמה ובקפידה, כזו הייתה 'אלאו' זה היה הכינוי שלה".
על הקס הדנה טקויה כתבה: "איש נעים ומלא שמחת חיים, כך היה, קיבל בסבר פנים יפות כל אדם ואדם, מעולם לא ראיתיו נעצב, חיוך ונועם היו מאפייניו. יהי זכרם ברוך".