יסוד שביסוד: האנשים שעומדים מאחורי חידוש בית המדרש בקבר יוסף

מי שזכה בשנתיים האחרונות להגיע לקבר יוסף בוודאי נתקל בבית המדרש המתחדש

בשיתוף ישיבת רועה ישראל , כ"ג בחשון תשפ"א | עודכן: 17:36

חוגגים בקבר יוסף
חוגגים בקבר יוסף
יח"צ

מי שזכה בשנתיים האחרונות להגיע לקבר יוסף שבשכם, בוודאי חזה בבית המדרש המתחדש בשטח הציון.

אלא שכל לימוד התורה הזה לא היה יכול לקרות אלמלא הרבה אנשים חדורי מטרה וישיבה אחת שפועלים ללא לאות כדי לגרום לזה לקרות ולקדש שם שמיים ברבים.

בית המדרש המתחדש שבקבר יוסף, מושך אליו אנשים רבים שמגיעים בחצות ליל, עם פתיחת הכניסות לציון, ולומדים בחברותא עד לסגירת השערים. אולם זוהי אינה הפעם הראשונה שמתקיים מפעל תורה שכזה במקום.

בואו להיות שותפים בפרויקט של ישיבת רועה ישראל

עד לשנת תשס"א שכנה במקום ישיבת "עוד יוסף חי" שבמשך כעשרים שנים היוותה נקודת יישוב יהודית ויחידה בעיר שכם. בח' בתשרי, באותה שנה, נסוג צה"ל משכם, בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייה, וכתוצאה מכך גם מציון קברו של יוסף הצדיק.

מי שגדלה באותה ישיבה בקבר יוסף היא יסכה טסלר (ליברמן לשעבר), אשתו של ר' אריה טסלר, אברך בבית המדרש של ישיבת "רועה ישראל" שביצהר, בראשות הרב דודי דודקביץ'. "אפשר לומר שנולדתי לתוך המציאות של קבר יוסף", היא נזכרת, "ההורים שלי היו מאוד מחוברים לקבר יוסף, אבא שלי למד וממש הקדיש את חייו ליוסף הצדיק. את כל אירועי הילדות שלי אני זוכרת מהמקום: שבתות, חגים, ראש השנה עם תשליך בתל שכם, סוכות, ל"ג בעומר. ציון קבר יוסף הוא ממש תמונת נוף ילדותי. כשהייתי בת אחת עשרה, אני זוכרת שקבר יוסף ננטש. אבא שלי, הרב הלל ליברמן שהיה מאוד קשור למקום נרצח בדרכו לקבר. מאז הישיבה גלתה ליצהר".

טסלר מספרת כי במשך כשנתיים לא הייתה שום אפשרות להגיע לקבר יוסף בעקבות אותה אינתיפאדה קשה. אלא שמקץ שנתיים מיום הנטישה, החל צה"ל לאפשר לקבוצות מאורגנות להגיע למקום לביקורים, בעיקר בשעות הלילה תוך פריסה רחבה של כוחות אבטחה.

"אני זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסנו למקום אחרי ההפוגה", משחזרת טסלר את הכניסה המחודשת לציון, "הכל היה שם אבל שחור והרוס. עם הזמן התחילו הכניסות להתקיים לעיתים תכופות יותר ואני זוכרת שכל פעם שהגעתי לשם הרגשתי שאני מגיעה הביתה. בזמן שנשים היו רצות להתפלל ולנצל כל דקה, אני לפעמים התיישבתי לי על איזו חומה, תפסתי פינה, התבוננתי ונזכרתי. אנשים רואים את המקום כמו ערמת קוצים ושיחים ואני יכולה ממש לראות בעיני רוחי את פינת הדלקת הנרות, הפינה עם המיחם בה החיילים היו מכינים לעצמם תה בשבתות, את המטבחון ואת הגפן והדשא. יש מקומות כמו הגומחה של ארון הקודש שהיום אין בה כלום, אבל אני יודעת מה קדושת המקום וזה מרגש ומחבר".

להוסיף עוד קומה של תורה

זה כבר כמה שנים שהחברים בישיבת "רועה ישראל" ביצהר קשורים לכניסות ומסייעים לארגן אותם. לפני כשנתיים עלה רעיון ליוסי הלוי, תלמיד בישיבה, להוסיף לתפילות ולתהילים הנאמרים בכניסות גם לימוד תורה. "גדלנו על זה שהייתה במקום ישיבה, שגם הרב דודקביץ', ראש הישיבה שלנו, למד בה ועמד בראשה במשך תקופה. בכלל, הדמות של יוסף זו דמות שאנחנו הולכים לאורה, מדברים עליה הרבה וחיים את זה. ולכן החלטנו להקים מעין זכר למה שהיה, במיוחד שבית המדרש בו הייתה הישיבה עומד ריק ברוב הכניסות עומד ריק, ולחדש את הלימוד בבית המדרש".

כל פעם מחדש מעמיסים המארגנים מהישיבה את הרכבים שנכנסים והאוטובוסים בשולחנות, כסאות וארונית מלאה בספרים כדי לתת אווירה של בית מדרש. מדי פעם לומדות במקום כעשר חברותות במשך לילה שלם. "הרעיון הוא להחזיר את הקול של התורה לשכם, לקבר יוסף, ולחזור לשם בראש מורם. מעבר לתפילה שלפעמים מסמלת מקום של תקווה ומרחק, לימוד התורה זה משהו של קיבעוןהוא קביעה בשטח, יש פה משהו יציב ולכן חשוב לנו לעשות את זה ולהתמיד. האנשים מסביב מאוד נהנים מזה, זה נותן קול אחר של יציבות, של קריאה להחזיר את התורה למקום שהיא כבר הייתה בו".

"כששמעתי על היוזמה של ישיבת 'רועה ישראל', להחזיר את בית המדרש בכל כניסות וליצור מקום של לימוד תורה באותם קירות שספוגים בתורת יוסף הצדיק בישיבת שכם, זה ממש ריגש אותי", מוסיפה טסלר, "חלק מהבחורים שמגיעים מהישיבה לא נולדו כשקבר יוסף ננטש ולא מכירים את הקולות. אני זוכרת שהרבה פעמים הייתי מתוסכלת והרגשתי שקבר יוסף קצת נשכח מלב ויש אנשים שבשבילם יש כניסות וזה מספיק, אבל בית המדרש המתחדש מוסיף עוד קומה של תורה. ההורים שלנו זכו וסללו לנו איזושהי דרך, הגיעו לשומרון והאירו אותו ואנחנו הילדים שנולדנו למציאות הזאת משתדלים להמשיך ולקחת את זה קדימה. כיף להיות חלק מישיבת 'רועה ישראל' שזוכרת ומחוברת ללמה אנחנו כאן, לחלום הזה של שיבת עם ישראל למקומות הכי יסודיים בתולדותיו".

"נותן תחושה של תקווה שיש לאן לחזור"

מי שכאמור אמונים על כל התפעול הלוגיסטי של בית המדרש אלו בני ישיבת "רועה ישראל" ביצהר. אחד מהם הוא משה אליהו גרינשפן, תלמיד שיעור ה' בישיבה שמילא לאורך השנים תפקידים שונים בארגון הפעילות בקבר יוסף דרך מנהלת קבר יוסף והמקומות הקדושים בשומרון. "ברוך ה' יש הרבה התעסקות סביב הכניסות לציון", הוא מספר, "יש הרבה תיאום מול הצבא ודרך מנהלת קבר יוסף אנחנו עושים השתדלות ליצור אווירה כאילו בית המדרש פועל במקום כל הזמן למרות שבפועל אנחנו מגיעים בערך אחת לחודש ולא משאירים במקום ציוד. יש ממש השתדלות לעבוד הרבה כדי להראות לאנשים שהמקום מסודר ונקי, אנחנו מציעים אוכל, שתייה, ספרים לתפילות וכל הדברים הנוגעים לשיפוץ של הקבר והנראות שלו מסביב".

כשאני שואלת את גרינשפן איך נוצר החיבור של הישיבה עם יוסף הצדיק הוא משיב בקלות. "הנושא של יוסף הצדיק חשוב לי מאוד כי זו דמות תנ"כית חשובה מבחינת הסיפורים שלה והשקפת העולם שהיא מייצגת", הוא מסביר, "היא נותנת הרבה כוח ועידוד. בגלל שציון הקבר הוא מקום שלא נמצא כיום בידיים ישראליות, חשוב לנו להראות נוכחות שם וליצור כמה שיותר חיבור לאנשים שמגיעים עם המקום ועם הדמות. אנחנו משתדלים להרבות בכניסות וגם לנסות להכניס בתיאום עם הצבא כמה שיותר אנשים לפי האישור. בכניסות גדולות זה יכול גם להגיע לכמה אלפים טובים. הרבה אנשים, גם כאלו שבדרך כלל מפחדים להגיע למקומות כאלה, מופתעים מהחיבור שהם מרגישים למקום למרות שביומיום הוא לא בשליטה ישראלית. אנחנו אוהבים לתת לאנשים את התחושה שאפשר להגיע לכל מקום בארץ ישראל אם רק נרצה".

"על הדמות של יוסף הצדיק קיבלנו הרבה גם מהרב דודי, ראש הישיבה", מוסיף גרינשפן, "מדובר בחיבור לנחלת יוסף, המקום שהוא התחיל ללמוד בו ובנה הרבה מהתורה שלו. התורה שאנחנו לומדים בישיבה מאוד מחוברת לדמותו של יוסף הצדיק וזה יצר את החיבור במשך שנים. עד להקמת בית המדרש לפני כשנתיים, הייתה כל הישיבה נכנסת לציון הקבר פעמיים בשנה, מעבר לכניסות עצמאיות השתתפות הבחורים בכניסות הרגילות. זה היה קורה בהתוועדות בט"ו בשבט ובתאריך של היסוד שביסוד בספירת העומר. זהו תאריך שידוע שקשור ליוסף כי מידתו היא מידת היסוד – המושרשות, החיבור והקדושה. בשנים האחרונות אנחנו אפילו עושים במקום ותיקין ומשתדלים להתחבר לדמות גם כישיבה. אנחנו רוצים לא רק להגיע לצדיק ולצאת אלא לפעול במקום וממש ללמוד את התורה ולהתחבר אליה. כשאנשים מגיעים למקום הם נהנים לראות את האנשים שיושבים, לומדים, מתפללים, מעמיקים שורשים ונותנים מושרשות ומחזקים את האחיזה בשכם בעצם הלימוד שם בציון. זה נותן תחושה שיש תקווה ויש לאן לחזור, בעזרת ה' שיום יבוא ונלמד שם כשהמקום יהיה בידיים ישראליות ממש כמו פעם, יום ביומו".

גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון

מי שמוביל ומסייע להשרשת הרעיון והחיבור לקבר יוסף הוא כאמור הרב דוד דודקביץ', ראש ישיבת "רועה ישראל" שמסלול חייו קשור אף הוא למקום. "שכם מסומלת בתנ"ך כמקום בו הייתה קבלת תורה נוספת, מעבר לזו במעמד הר סיני, הפעם הייתה זו קבלת תורה ארצישראלית", מסביר הרב, "זו הסיבה שמלכתחילה הוקמה במקום ישיבה. לפני כמה שנים הבחורים בישיבה העלו יוזמה ברוכה להחזיר את בית המדרש למקום וליצור תשתית מחודשת להשבת כל התורה במקום. בשם כל ישראל יש שם חבורה שכל פעם מקבלת על עצמה להיות שקועה בלימוד. זה לא פשוט וקל עם כל הקולות והתפילות מסביב, אבל הם שוקדים ולומדים מהשעה שמאפשרת הכניסה ועד שצריך לצאת. כל פעם שניתן להיכנס – התלמידים מהישיבה נמצאים שם".

הרב מוסיף ומסביר כי התהליך נעשה בשיתוף פעולה מלא עם הגורמים הצבאיים והמח"טים שנמצאים בקשר מצוין עם הישיבה. הלימוד נעשה באחד החדרים במקום שהוכשר לצורך בית המדרשבבית המדרש המקורי של הישיבה בקבר יוסף, והתיאום המלא הוא למעשה שיתוף פעולה של שני הצדדים כשליחים של עם ישראל כולו.

"כל פעם יש ביקוש עצום של אנשים מכל רחבי הארץ שנרשמים במערכת רישום אוטומטית", הוא מפרט את התהליך, "בשל הביקוש העצום הישיבה מקפידה כל פעם להביא כמניין עד מניין וחצי לצורך הלימוד כדי לאפשר גם לאחרים להיכנס. הלימוד הלילי כולל ר"מ או אברכים מבוגרים, לעיתים בשיעור של אחד המלמדים ולעיתים בחברותא. לצערי אנחנו עדיין נמצאים במציאות לא טבעית שהכניסות נערכות בלילה. אנחנו עדיין לא נכנסים כמו בעלי הבית, כמו שהיינו רוצים, אלא תלויים בתוך כל ההסדרים. אבל בין כל אי הסדרים אנחנו מנסים ליצור מצב סדיר של לימוד תורה קבוע במקום".

"פתאום רואים ניצנים של התגשמות חלום החזרה לקבר יוסף", מוסיפה טסלר, "הלוואי ונזכה כבר ליותר מזה, להגיע למקום באור יום ובשליטה מלאה, לחדש ימינו כקדם באמת. הרבה פעמים יוצא לי לשבת במקום ולדבר עם אבא שלי, להגיע לו כמה הוא היה מאושר ושמח להיות פה עם כל האנשים שמגיעים. פעם הוא היה עובר ומשכנע אנשים להגיע כדי להשלים לו מניין בישיבה ויכירו את עיר הקודש שכם ויתחברו. פתאום המוני בית ישראל נרשמים לכניסות ומגיעים מכל רחבי הארץ. בא לי שהוא יראה וישמח שמתחיל להיות פה משהו גדול וטוב".

"בכתובים כתוב כי 'גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון'", היא מסכמת, "ואני מרגישה שכך גם יהיה אצלנו. בעזרת השם עוד נזכה שהישיבה החדשה תהיה גדולה ומפוארת אפילו יותר".