לרפא עולם שבור

ד"ר צבי מוזס במאמר על הקשר בין פטירת הרב יונתן זקס זצ"ל, הפסד טראמפ בבחירות בארה"ב והמצב הפוליטי בישראל

ד"ר צבי מוזס , כ"ד בחשון תשפ"א

ד"ר צבי מוזס
ד"ר צבי מוזס
צילום: עצמי

פטירתו של הרב יונתן זקס ובחירתו של ג'ו ביידן לנשיא ארה"ב קרו בו זמנית באופן מקרי ובלתי תלוי. רבים התייחסו לתרומתו החשובה של הרב בהבנת חשיבותה האוניברסלית של היהדות ותחסר לנו הפרספקטיבה ההיסטורית שלו במה שקורה בעולם בכלל וישראל בפרט. היה מעניין לשמוע כיצד הוא היה מתייחס לנפילתו של טראמפ גדול תומכי ישראל בעולם, ובחירתו של ביידן.

אחד מספריו הידועים של הרב "לרפא עולם שבור" עשוי לסייע לנו בישראל בכלל, ובציבור הדתי לאומי והימין בפרט כיצד להתמודד עם נפילתו הקשה של טראמפ. בתקופת נשיאותו הגיעה ישראל להישגים חסרי תקדים בתחום המדיני, והתחולל מהפך בכוחה ובעוצמתה של ישראל בעולם. ספק אם יקום, לפחות בטווח הקרוב, נשיא אמריקאי שיעשה מהלכים כל כך דרמטיים, כמו העברת השגרירות לירושלים, ביטול הסכם הגרעין עם איראן והחלשתה כלכלית וצבאית, והסכמי השלום עם איחוד האמירויות, בחריין וסודן.

ישראל נהנתה בתקופתו מתמיכה גורפת באו"ם ובכל המוסדות הבינלאומיים בהם ספגנו אפלייה לרעה קשה. תכנית השלום לפיה ניתן היה לקדם ריבונות התמסמסה, אבל הדרישות מהפלשתינאים  של הכרה בישראל וויתורים כואבים מאוד מבחינתם עשויות לשמש תקדים חשוב בכל מהלך מדיני שיהיה. נפילתו עלולה להפיל אותנו למשבר עמוק ותחושת החמצה שלא השכלנו לנצל ולמנף עוד את תמיכתו הבלתי רגילה של טראמפ בישראל, מול העולם כולו ובעיקר מול איראן והפלשתינאים, אבל עדיין ההישגים חשובים, ויש תיקווה שנצליח לשמר אותם, לפחות בחלקם גם בעידן ביידן.  

מצד שני, נושא אישיותו של טראמפ והתנהגותו העסיק והטריד רבים גם בין תומכיו בישראל. היו שצחקו מהתנהגויות ודיבורים מביכים, אבל גם היו שנבהלו ופחדו מהכוחנות והרודנות של הנהגתו. נתניהו עצמו התנהל איתו בזהירות, שמא יקפוץ עליו רוגזו של טראמפ והיחס יתהפך. מעין שילוב של כבדהו וחשדהו הרבה הכרת תודה, אבל עם זהירות רבה.

כפסיכולוג נראה לי שבעיקרון חשוב לבחור ולשפוט מנהיגים פוליטיים ומדיניים בהתאם למצע ולדרך שאותה הם מציעים ולא לפי מבנה אישיותם, והבעיות הרגשיות, ההתנהגותיות והנפשיות שלהם. השדה הפוליטי והחברתי איננו קליניקה, והאיבחונים ודרכי הטיפול הם לא נושא רלוונטי לשדה המדיני והפוליטי.  אם כי זו דילמה, ונשאלת השאלה מה  הגבול. לעתים ביחס  למנהיגים קיצוניים במיוחד יש מצב שראוי לשקול גם שיקולים מקצועיים, ואולי אם היו מופעלים שיקולים כאלו ביחס לרודנים רוצחים ניתן היה לחסום דרכם של כמה וכמה מנהיגים בהיסטוריה האנושית.

טראמפ התהלך על הגבול הדק הזה, והדרך בה הוא התייחס לקורונה הייתה חציית גבול ברורה, ואפשר לומר גם בנושאי איכות הסביבה והאקלים. בתחומים אלו ניתן לחשוב שגם גדולי התומכים במדיניותו בארה"ב ובעולם, ובמיוחד במזרח התיכון, יכולים לברך על המהפך, בתיקווה שניתן לשמר את המרכיבים המבורכים במדיניותו. לכן כאשר צופים במראות השמחה לבחירת ביידן והפלתו, גם אנו יכולים להזדהות חלקית.  טראמפ אכן חצה קווים שבהם כל אדם נורמטיבי חש מאוד שלא בנוח לתמוך בו.

לעומת התחום הפסיכולוגי, התחום הערכי והמוסרי גם הוא תחום מורכב עד כמה רצוי וניתן לערב שיקולים כאלו, אבל יתכן שהרבה יותר. בתחום הערכי והמוסרי ניתן היה לחוש אי נוחות רבה מול הוולגריות, היחס לנשים, הגזענות, וכל מה קשור בין אדם לחברו. בלשון המעטה  הוא לא שמש דמות חיובית להזדהות. הדמעות של הפרשן מרשת cnn, ותחושת ההקלה שלו שסוף סוף אפשר לומר לילדים שאישיות ואופי זה דבר חשוב, ולהיות הגון, ישר ודובר אמת זה חשוב נגעו ללב. נראה שעם הערכים הבסיסיים הללו ותחושת הקלה מסויימת שהוא נפל, גם הציבור הימני והדתי יכול להסכים ולהזדהות, ולא נותר להאמין אלא שמשמיים הפילו אותו. במובן זה ניתן אולי לומר שמה שקרה בבחירות בארה"ב הוא בבחינת "לרפא עולם שבור". ולמרבה צער הרב זקס ז"ל איננו איתנו כדי לאשר או להפריך גישה כזו.

ולבעיות ה"קטנות" שלנו פה בישראל. השמאל כמובן חוגג ומייחל למפלתו של נתניהו בדומה ובמקביל לטראמפ. נתניהו מותקף באופן קבוע ע"י השמאל בשל אישיותו ואופיו,שקריו הבולטים והסמויים, שלא לדבר על שרה אישתו שמסומנת כ"לא נורמלית". לזכותו של נתניהו ניתן לומר שגם מה שמיוחס לו הוא בקנה מידה קטן יותר ממה שספג טראמפ, ויש מצב שנכון לשפוט אותו נטו לפי מדיניותו והישגיו, ולא לפי קריטריונים פסיכולוגים. לגבי ערכיים ומוסריים, כנגדו עומד כתב האישום, ושם הזירה פתוחה ונמצאת במגרש אחר, המשפטי. 

עדיין הסקרים הם חיוביים לאחרונה גם ביחס לליכוד ונתניהו, וגם לימין בכללתו עם בנט מוגדל ורחב מנדטים. נקווה שבישראל נמצא את הדרך לרפא מצב שבור, בשל הקורונה והמשבר הפוליטי. 

ד"ר צבי מוזס, פסיכולוג קליני.