דברים קשים הטיח הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, ברב אליעזר מלמד בעקבות המפגש עם נציגת התנועה הרפורמית. דבריו של הרב יוסף מעוררים סערה בציונות הדתית ובעיקר קושי אצל הציבור הרחב לקרוא את הדברים החריגים בשיח הרבני.
הרב אבי גיסר, רב הישוב עפרה ויו"ר מועצת החמ"ד, מתייחס לדברים וכבר בפתח השיחה אתו הוא אומר: "קשה גם לי וקשה לרבנים רבים. אני רואה כאן מגמה לא טובה. אני משתמש כאן במילים קצת קשות, אבל אני כואב מזה כי נוצרת כאן, על ידי חלופי הכרוזים והאיומים, חברה אכזרית שבמסווה של מידת חסידות או במסווה של הגנה אמתית על כל קוצו של יוד בתורה ובהלכה, החברה הזו נותנת לעצמה היתר להשתמש בתורה לשם פגיעה ברבנים חשובים אחרים. את הדבר הזה צריך לעצור ברגע זה".
הרב גיסר מדגיש כי רבנים אינם מורמים מעם ולא ניתן לקבל מחשבה לפיה לכאורה כמורמים מעם כל מעשיהם הם לשם שמים ולכן אינם מובנים לנו, "לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה לא על זה הדרך".
"כוהנים הם אלה שצריכים להתחיל בעוונות עצמם ורק לאחר מכן לכפר על כלל ישראל", מזכיר הרב את הכלל היהודי הקדום, "ואילו היום אני רואה שהכוהנים רצים קודם כל להכות את ישראל על עוונותיהם, אחר כך את חבריהם על טעויותיהם, וכמעט לעולם הם לא יודו על טעויות עצמם. זו מציאות קשה".
הרב גיסר אינו מקבל טענה לפיה לא הוזכר לכאורה שמו של רב כלשהו במתקפה, "זו היתממות", הוא קובע. "כולם יודעים למה פתאום מפרסמים מודעה כזו, כולם יודעים מה פרסם הרב יצחק יוסף, הכול יודעים שהייתה כאן אמירה חריפה כלפי הרב מלמד, עליך להתבטל, כך כתב הרב יוסף, וכל מי שמצטרף לסגנון הזה, לא רק שהסגנון לא מועיל אלא מרחיק אנשים מתורת אמת ומוציא ציבורים שלמים מחוץ לגדר. הדבר הזה מאוד קשה בעיניי".
"יש להאמין בכוח עצמת התורה וההלכה, ולא צריך לחשוב שכל צד שאינו נראה בעיניי מערער את התורה וההלכה לדורות. זו התבלות פנימית שאין לה מקום והיא גורמת לאדם לפגוע גם באחרים", אומר הרב גיסר ומוסיף: "את דרך מחלוקת בית הלל ובית שמאי כולם יודעים וכולם מלמדים, כולנו רוצים להיות בית הלל שההלכה נפסקה כמותם, אבל אנחנו לא שמים לב שפסקו הלכה כמותם כי הם היו "נוחים ועלובים" ורש"י מסביר שהיו סבלניים".
עוד אומר הרב גיסר כי "אני נזכר כיצד הרב אליעזר מלמד היה גיבור כל הרבנים, בוודאי השמרנים שבהם, כאשר עמד על עמדתו התקיפה לסירוב פקודה של פינוי ישובים ושילם על כך מחיר גדול שמעט רבנים שילמו כי הוא היה קנאי לאמת. עלינו להיות קנאים זה לכבודו של זה ובעיקר לכבודה של תורה".
ועם זאת, שאלנו את הרב גיסר, אולי כאשר הרב יוסף חש שנעשים מעשים שהם חציית גבול מסוים אין לו מנוס אלא להתנסח בצורה בלתי מנומסת אלא בתקיפות? הרי ראינו לאורך שנות התורה שבעל פה דברים תקיפים וחריפים שנאמרו על ידי רבנים זה על זה. על כך משיב הרב גיסר: "ראשית, כאן לא הייתה שום חציית קו אדום. בנוסף, ברוב מוחלט של אותן מחלוקות שבהן רבנים נקטו בלשון חריפה ופוגעת, אחריתם הייתה טראגית וברור שהצטערו על דבריהם ועל מעשיהם".
ואולי הניסוח התקיף נובע מהבדלי המגזרים בין זה שממנו מגיע הרב יוסף לזה שאותו מייצג הרב מלמד? "יש הבדלים גם של סגנון שפה וניסוח. הייתי משתמש בעולמו של הרב יוסף ובזכר אביו הרב עובדיה יוסף שהיה לו את הסגנון שלו אבל היה לו גם הסגנון ההפוך, החיבוק והדאגה לכל אחד ואחד מישראל, ובוודאי שלא יכול היה לקבל הוצאה והרחקה אל מחוץ לגדר של עם רב".
"אני זוכר את יחסו של הרב עובדיה יוסף לגרים לרפורמים ולנציגי תפוצות וקבוצות אחרות. צריך את המורכבות והשלמות הזו גם יחד. מי שמשתמש רק בכלים החריפים זה מביא לפחות תורה, פחות הלכה ופחות כבוד חכמים", דברי הרב גיסר.