שלא ירד מעל הגמל

הרב ראובן ספוטלר במאמר על פרשת חיי שרה ומכתב הרבנים נגד התנועה הרפורמית

הרב ראובן ספולטר , כ"ד בחשון תשפ"א

הרב ראובן ספולטר
הרב ראובן ספולטר
צילום: עצמי

מה היא שאיפתו של כל הורה לצאצאיו לאחר מותו? מהו הרצון החזק ביותר? שיהיה בניו עשירים? לאו דווקא. שיהיו מאושרים? אולי. 

אבל דבר אחד בוודאי רוצה כל הורה מזדקן שצופה בילדיו וצאצאיו במשך הזמן. הוא (והיא כמובן) רוצה שלאחר הסתלקותו מן העולם לאחר מאה ועשרים שנה, שבניו וצאצאיו ימשיכו להיות מחוברים ומקושרים זה לזה. שאפילו בלעדיו ואפילו בלי הכוח המושך והמאחד של אבא/סבא-אימא/סבתא, ימשיכו הילדים לבקר, לעזור, להכיר ולהוקיר אחד את השני. בקיצור, שימשיכו להיות משפחה.

אנו רואים בדיוק את השאיפה הזאת באברהם אבינו, שעל סוף חייו אנו לומדים בפרשת חיי שרה. כתוב, "ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו." (בראשית כ"ה, ח) מה היה כל כך טוב לאברהם בסוף חייו? למה נפטר "בשיבה טובה"? עונה רש"י על שאלות אלו בפירושו לפסוק הבא בו כתוב, "ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו..." מאיפה בא ישמעאל? זה יפה שהגיע לקבורת אביו, אבל מה עם ההרחקה שהרחיק אותו אברהם במשך שנים רבות? על זה כותב רש"י, "מכאן שעשה ישמעאל תשובה, והוליך את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמר באברהם." אברהם הסתלק מהעולם "בשיבה טובה" היות שבנו הבכור, ישמעאל, חזר לחיק המשפחה, ולדרך הטובה והישרה.

אמנם, עלינו לשאול: למה? איך זה שפתאום חזר ישמעאל בתשובה? למה חזר? מה קרה?

כדי לענות על שאלות אלו עלינו לפנות למדרש אחר המופיע בפרקי דרבי אליעזר. 

הרי ברור מתוך הפסוקים שכשאברהם נכנע לדרישת שרה להוציא את ישמעאל והגר מהבית היה קשה לו. מאד קשה. אכן הימצאותו של ישמעאל בתוך הבית מסוכן לגידולו והתפתחותו של יצחק. לזה הוא מסכים. אבל מה עם בנו? מה יהיה סופו של ישמעאל? 

מספר המדרש שאברהם התגעגע מאד לבנו. ובסופו של דבר, החליט לבקר את ישמעאל אחרי שהתחתן כדי לדרוש בשלומו. כמובן הוא ביקש אישור על כך מאשתו, ושרה הסכימה, אבל אך ורק בתנאי אחד: שלא ירד מהגמל. מבחינתה הוא יכול לבקר, לשוחח, לדרוש בשלום בנו – אבל רק במידה והוא נשאר בתוך האוטו, בלי להיכנס לבית אפילו לכוס קפה. וכך מובא:

לאחר שלוש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו, ונשבע לשרה שלא ירד מעל הגמל במקום שישמעאל שרוי תמן, והגיע לשם בחצי היום ומצא שם את אשתו של ישמעאל. אמר לה, היכן הוא ישמעאל. אמרה לו, הלך הוא ואמו להביא פירות ותמרים מן המדבר. אמר לה, תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר. אמרה לו, אין לי לחם ולא מים. אמר לה, כשיבא ישמעאל הגידי לו את הדברים הללו ואמרי לו: זקן אחד מארץ כנען בא לראותך ואמר חלף מפתן ביתך שאינה טובה לך. וכשבא ישמעאל מן המדבר הגידה לו את הדברים הללו, ובן חכם כחצי חכם, והבין ישמעאל ושלחה אמו ולקחה לו אשה מבית אביה, ופטימה שמה.

ועוד אחר שלוש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו ונשבע לשרה כפעם ראשונה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם. והגיע לשם בחצי היום ומצא שם אשתו של ישמעאל ואמר לה: היכן הוא ישמעאל. אמרה לו הוא ואמו הלכו לרעות את הגמלים במדבר. אמר לה תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר, והוציאה לחם ומים ונתנה לו. עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקב"ה על בנו ונתמלא ביתו של ישמעאל מכל טוב ממין הברכות. וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדבר וידע ישמעאל שעד עכשיו רחמי אביו עליו כרחם אב על בנים. (פרקי דרבי אליעזר, ל:ו-ז)

למה חזר ישמעאל בתשובה?

אכן, הוא בכלל לא ראה את אברהם אביו בשני הביקורים. אבל הוא שמע עליהם. הוא ראה את סימני הברכה, וקיבל את המסרים ממנו. ישמעאל הבין שעדיין לאבא שלו אכפת ממנו. עדיין יש לו אבא. אולי הקשר מנותק ואי אפשר להישאר ולחכות לו. אבל הוא הבין שהאבא שלו טרח, ונסע, ושאל בשלומו. ואולי אמר ישמעאל לעצמו, אם עדיין אכפת לאבא כל כך הרבה שהוא יטריח את עצמו עבורי, על אף שאף פעם לא נפגשו, האכפתיות הזאת, והכמיהה של אברהם לראות את בנו גרם לישמעאל לחזור לדרכו של אביו.

בשנים האחרונות, קיים דיון סוער בתוך הקהילה הדתית בישראל על היחס ליהדות הרפורמית בחו"ל וניסיונה להיכנס ולהתמסד גם בארץ. נוסף על כך, התפתחה תרבות שכל מה שלא מוצא חן בעינינו מבחינה דתית הוא "רפורמי" – מילה שהפכה להיות קללה. מצד שני, עם ההתנגדות הנחרצת והמכתבים והפשקווילים האינסופיים, תמיד צוינה חשיבותה של אהבת ישראל: "אהבת כל יחיד ויחיד מישראל ודאי בכל תוקפה היא עומדת בכל עת." 

אכן, קיימת סכנה. כאשר שרה הסכימה לאברהם שייצא לבקר את ישמעאל, היא אכן הקפידה על מנגנון שמירה וריחוק – שלא ירד מהגמל. אבל היא גם הבינה את הצורך שלו לנסוע, לבקר ולדרוש בשלום בנו. 

בתור הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם, מוטל עלינו לשאול את עצמנו איזה מסרים סמויים ולא-סמויים אנו משדרים לאחינו הלא-דתיים בני ישראל בגולה. האם הם חשים את אותה אהבה שאנו מצהירים? האם הם מרגישים שיש להם אחים בצד השני של האוקיינוס? או, האם אנו, הקהילה הדתית בישראל, משדרים – בכוונה או שלא בכוונה – ניתוק, ניכור, ואפילו שמץ של בוז כלפיהם?

אכן, אסור לנו לרדת מעל הגמל. עלינו לשמור על מרחק. 

אבל האם אנו בכלל טורחים לנסוע אליהם? לדרוש בשלומם? ואם הם לא מרגשים שמץ של אהבה ואכפתיות, איך ניתן להעלות על הדעת שיחזרו בתשובה?

ראובן ספולטר הוא איש חינוך ומרצה ליהדות ששרת בתור רב קהילה בקהילות בארצות הברית במשך עשור, ועלה ארצה לפני כ-12 שנה. עד פרוס מגפת קורונה, הוא ניהל תכנית "עמיאל בקהילה" של רשת אור תורה סטון, ששלחה משלחות מטעם מדינת ישראל לעשרות קהילות יהודיות קטנות בעולם. כיום הוא המייסד של אתר "כיתה" (www.kitah.org), המאמצת שיטה הכיתה ההפוכה להוראת לימודי קודש דרך האינטרנט.