שוב זה קורה. ילדי מהגרים נשלחים אל קידמת הבמה התקשורתית כדי לקבול על דרישת משרד הפנים להחזירם לארצות מוצאם. הפעם מדובר בתלמידת גימנסיה אחת מעשרה ילדי מהגרים מהפיליפינים שנדרשו לעזוב את ישראל בתוך שלושים יום. יונתן יעקבובוביץ', מנהל המרכז למדיניות הגירה בישראל, מתייחסת לטענותיהם ההומאניות הזוכות לחיבוק תקשורתי.
"ילדים הפכו כלי לניצול על ידי ההורים ועל ידי ארגונים בעלי אג'נדה", קובע יעקובוביץ' המזכיר כי בדרך כלל מקפידים להשאיר ילדים מחוץ לויכוחים ציבוריים. כאשר הוא נשאל אם יתכן וכאן המקרה שונה מאחר ומדובר בגורל הילדים עצמם הוא מזכיר: "מאחורי כל ילד כזה יש הורים שהם עבריינים ושולחים את הילדים שלהם לחזית ומסתתרים מאחורי. זה הצליח להם ב-2006 ובהמשך ב-2010. הם ראו כי טוב ולכן הם חוזרים על זה שוב ושוב".
יעקובוביץ' מזכיר כי אמנם כעת מדובר בילדים בגילאי הלימודים בגימנסיה, אך בקיץ האחרון כבר ראינו כיצד מועלים ילדים בגילאי 9 ו-10 לבימות על מנת לעורר את רחמי הציבור הישראלי. "אין לי ספק שזה עושה נזק הרבה יותר מאשר חזרה לארצות מוצאם. אנשים עושים רילוקיישן (מעבר ממדינה למדינה) כל הזמן. אני יכול להבין את הרצון שלה שלא לחזור לפיליפינים, אבל אני יודע שיש מאות בני נוער וצעירים שנערכים לעלות לישראל, אם זה כנוער עולה ואם זה כחיילים בודדים. יש כאן כוונה להוציא את הדברים מפרופורציות".
"צריך להתייחס לדברים מכל הזוויות. אני יכול להזדהות עם הרצון שלהם להישאר אבל אנשים עוברים ממדינה למדינה עם ילדיהם כל הזמן. חלק מהאתוס של מדינת ישראל הוא לעודד אנשים לעזוב את המדינות שלהם ולבוא לכאן, מדינה שהם לא מכירים, עם הילדים שלהם. לכן הטענה הזו לא יכולה להתקבל". לדבריו למעשה "כאן מדובר ברעש ומהומה על כלום".
עוד מוסיף יעקובוביץ' ואומר כי "אילו האם הייתה מכינה את הילדים שלה לחזור לארצם, כמו כל הורה מהגר בעולם לא הייתה כאן שום טראומה. בעצם מי שמחמיר את הטראומה זה מי שמעמיד אותם בראש המאבק".
עוד הוא מדגיש בדבריו כי "כשאומרים שאלו עשרה זה שקר. מדובר בלפחות 15,000 ילדים לא חוקיים בישראל, ולכן כל החלטה לתת מעמד לילדה כזו או אחרת משפיעה ישירות על ההתמודדות עם אותם 15,000 ילדים ועוד עשרות אלפי מהגרים שמסתכלים ובוחנים מה קורה. כל פעם מביאים לנו עשרה אבל הם טיפה בים וכל כניעה בנושא הזה תשפיע על 15,000 אחרים".
"צריך לומר את האמת, רוב המהגרים אנשים נורמטיביים שלא רוצים לעבור על החוק. אם יאפשרו להם לעבור על החוק הם יישארו, ואם לא יאפשרו להם הם יקומו ויעזבו ולא ירצו להסתכסך עם הרשויות. לעומת זאת יש אחוז מסוים של פחות נורמטיביים ואנחנו ממש לא רוצים לעודד אותם להפוך ילדים לכלי לקבלת מעמד בישראל".
יעקובוביץ' מוסיף ומספר: "במקרה של האריתראים ראינו איך שליש מהילדים הם ללא אבא, כי האבות נטשו את המשפחה והשאירו את הילדים שלהם כאן. זה יוצר משברי רווחה אדירים. שדולת הנשים אמרה בעצמה בבג"צ שהסיבה לכך היא שנתנו פטור לבעלי משפחות וכך נוצר לחץ להביא ילדים ואנשים כפו על בנות הזוג שלהם להביא ילדים כדי לקבל פטור. אנחנו יודעים שכאשר מתמרצים אנשים להפוך ילדים כלי לקבלת מעמד יש מי שינצל את זה והדבר הזה מתפוצץ לנו בפנים".
עוד מעיר יעקובוביץ': "גם כמדיניות, לא יכול להיות שהמדיניות בישראל תהיה שאלו ששומרים על החוק נאלצים לעזוב בתום הויזה, ואלה שמתחמקים באמצעים כאלה ואחרים, כולל הגשת אינסוף הליכים משפטיים שנמשכים גם עשור, הם אלה שיזכו. אין אדם שפוי אחד שיטען שזה הגיוני שהעבריינים יתוגמלו ושומרי החוק לא".
באשר לאותו רילוקיישן הצפוי לאותן משפחות מהגרים קובע יעקובוביץ' כי מדובר ברילוקיישן ברמה הנמוכה ביותר שכן לא מדובר בהגירה למקום, שפה ותרבות בלתי מוכרים אלא למדינות בהם נמצאים בני משפחותיהם, ופעמים רבות גם אבותיהם של אותם ילדים נמצאים שם, מעבר לתרבות, השפה והאווירה המוכרים להם מהעבר.
האם נוחה לו הפוזיציה בה הוא מוצא את עצמו כנושא את דגל העמדה הקוראת להשבת המהגרים מול התקשורת המחבקת את המהגרים כאקט הומניטארי? "אני לא מול אף אדם, לא בסוגיית המסתננים ולא בסוגיית הילדים. אני מול התקשורת, מול האג'נדה ומול אותם ארגונים שמנצלים את הילדים הללו לרעה. איתם הוויכוח. הילדים הללו הופכים כלי משחק והם מנוצלים לרעה. נתקלתי במקרים מזעזעים של ניצול. יש הרבה אנשים שפועלים לפי הרגש ולא משנה התוצאות אבל בחינת האמת והנזק הייתה מביאה אותם למחשבה אחרת".